כחול לבן מסמנת מטרה ראשונה לפתיחת הכנסת: החלפת היו"ר יולי אדלשטיין

ל"גלובס" נודע שהתכנית של רשימת כחול לבן היא להחליף את יו"ר הכנסת, הבכיר בליכוד, כבר בישיבת הפתיחה ב-3 באוקטובר • האם מדובר בפעולה בת ביצוע והאם לבני גנץ יש את הרוב הדרוש לכך? • פרשנות

יולי אדלשטיין / צילום: דוברות הכנסת
יולי אדלשטיין / צילום: דוברות הכנסת

סיעת כחול לבן התכנסה היום (ה') בפעם הראשונה לאחר הבחירות. במפלגה נערכים למו"מ קואליציוני מפרך, כאשר אחד מן הנושאים המרכזיים על הפרק הוא החלפת יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין. ל"גלובס" נודע שהתכנית היא להחליף את יו"ר הכנסת כבר בישיבת פתיחת הכנסת ה-22 ב-3 באוקטובר.

לכחול לבן עשוי להיות הרוב הדרוש לכך, גם אם ישראל ביתנו תימנע בהצבעה.

האם ניתן להחליף את יו"ר הכנסת בישיבת הפתיחה ב-3 באוקטובר?

תקנון הכנסת קובע שהבחירה ליו"ר הכנסת תיערך בבחירות גלויות במליאה, בהרמת יד. ניתן לבצע את החלפת היו"ר כבר בעת כינוס הפתיחה.

"יו"ר הכנסת יבחר לא יאוחר מהמועד שבו כונסה הכנסת לצורך כינון הממשלה", נקבע בתקנון.

מאחר ואחרי מערכת הבחירות לכנסת ה-22 מלאכת הרכבת הממשלה עשויה לקחת זמן רב, אומרים בכחול לבן שהם יביאו את הליך החלפת יו"ר הכנסת כבר בשלבים מקדמיים וזאת כדי לבלום את האפשרות של פיזור הכנסת ה 22 בצורה יזומה על ידי ראש הממשלה נתניהו.

לפי חוק יסוד הכנסת, עם בחירות חדשות, יו"ר הכנסת היוצאת ממשיך לכהן בתפקידו עד אשר מוחלף. המשכיות זו עלולה להתקיים למשך כמה דקות ספורות, במהלך ישיבת הפתיחה, אם יוחלט בכחול לבן ללכת על המהלך הזה.

כאמור, בכחול לבן עשויים שלא להמתין להשלמת המו"מ הקואליציוני ולמנות את אחד מבכירי מפלגתם באופן מידי וזאת כדי למנוע חקיקת פיזור הכנסת או קידום הצעות חוק לטובת הליכוד תוך כדי מערכת בחירות.

לכחול לבן עשוי להיות רוב להובלת המהלך (57:56) גם אם ישראל ביתנו יחליטו להימנע בהצבעה גלויה.

משרת את הכנסת או את מפלגתו? | דעה

אדלשטיין, המכהן בתפקיד מאז מארס 2013 הפך את הכנסת לזרוע ארוכה של הממשלה, של הרשות המבצעת ובהיבטים מסויימים, יש הטוענים שאפילו לכנסת המשרתת את מפלגת הליכוד. אדלשטיין, כבכיר במפלגת הליכוד, היה נתון ללחצים רבים מראש הממשלה נתניהו וכתוצאה מכך, לטענת מבקריו, לא הקפיד על כללי הפרדת הרשויות ולא וידא שהכנסת ממשיכה לתפקד כישות עצמאית.

הדוגמה העיקרית לכך, כך על פי המתנגדים להמשך כהונתו של אדלשטיין, היתה בתמיכתו בחוק פיזור הכנסת ה-21, ביום 29 במאי. זאת, על אף שהכנסת נבחרה והושבעה רק 29 ימים קודם לכן, מהלך חסר תקדים בתולדות ישראל. כדמות בכירה מן הליכוד, ייתכן ואדלשטיין חש שאין לו אפשרות פוליטית לנהוג אחרת, אך כיו"ר הכנסת, נטען כי הוא אמור היה לבלום מהלך העומד בסתירה לחלק מן החוקים, ובניגוד לעקרונות השיטה.

כעבור כחודש, מהחלטת פיזור הכנסת, נראה שאדלשטיין התחרט וניסה להשיב את הגלגל לקדמותו ולאפשר ביטול של חוק פיזור הכנסת. אך מהלך זה נתפס על ידי רבים כאף מסוכן עוד יותר, שכן יכול היה להוות תקדים לבית מחוקקים שמבטל מערכת בחירות.

בהמשך, כשבוע לפני הבחירות, איפשר אדלשטיין את קידום חוק המצלמות בכנסת וזאת בניגוד להיסטוריה של המדינה שאין מחוקקים חוקים שנויים במחלוקת בתקופת פגרת בחירות. הדברים הגיעו לאבסורד, כאשר היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט והיועץ המשפטי של הכנסת איל ינון, שלחו לו חוות דעת המסבירות שמדובר בחקיקה שנועדה להיטיב אך ורק עם הליכוד. החוק הובא למליאה ונפל בהעדר רוב של 61 (הרוב הנחוץ לתיקון עקיף של חוקי יסוד).