לא גומרים מהצלחת: כך הפך בזבוז המזון העולמי לפצצה מתקתקת

כמעט שליש מהמזון בעולם הופך בסופו של דבר לאשפה, כשבמקביל 820 מיליון בני אדם סובלים מרעב • מרגישים חסרי אונים בגלל תחזיות אימה על התחממות כדור הארץ? הדרך להשפיע מתחילה בסופרמרקט (אל תתפתו למבצעים), ממשיכה במקרר (לא חייבים לזרוק את זה) ונגמרת בצלחת

זריקת מזון בקנדה / צילום: רויטרס, Ben Nelms
זריקת מזון בקנדה / צילום: רויטרס, Ben Nelms

חגי תשרי מאחורינו. חודש שלם רצוף אירועים משפחתיים שגדושים במזון - המון מזון. כמה רגעים לאחר שמפנים את שאריות השולחן העמוס אל שקי האשפה הגדולים, מבינים שייתכן כי הרצון לארח ולייצר תמונת שפע חגיגית, הוביל לבזבוז מזון רב.

אותו מזון שמושלך אל האשפה מייצר בעיה סביבתית גדולה. כשאנחנו חושבים על פגיעה בסביבה, עולות בדמיוננו תמונות של עשן, כתמי נפט, שריפות באמזונס ואולי גם קרחונים נמסים. אנחנו לא חושבים לרגע על המזון שאנחנו זורקים - בעיה קטנה לכאורה, אך גדולה בהשפעתה ובממדיה.

כדי לייצר מזון נדרשים משאבים רבים: מים, שטח אדמה, דשנים, דלקים, שעות עבודה, עלות אנרגטית לשמירה על הקירור ושילוח ועוד. לפי האו"ם, כ-30% מהמזון המיועד לצריכה אנושית בעולם מבוזבז והופך לאשפה מדי שנה. מדובר בכ-1.3 מיליארד טון.

ההנחה המקובלת היא שניתן להפחית את שיעור אובדן המזון במחצית, ופעולה זו בלבד תוכל להזין 1-2 מיליארד בני אדם. בארה"ב, לדוגמה, כ-40% מסך המזון המיוצר לא נאכל כלל. מדובר בכ-165 מיליון קילוגרם ביום. באותו זמן בדיוק, ל-1 מבין 8 אמריקאים אין ביטחון תזונתי.

המזון המבוזבז תורם רבות למשבר האקלים. אילו שוק בזבוז המזון בעולם היה מדינה - המדינה הזו הייתה ניצבת במקום השלישי בפרמטר של גזי חממה, מיד לאחר סין (מקום 1) וארה"ב (מקום 2). אם נזרוק ליבת תפוח ביער, לא תהיה בכך בעיה. אך כשהאשפה האורגנית שלנו מגיעה למזבלות ענק, היא מתפרקת ללא אוויר, והתנאים הללו יוצרים המון גז מתאן, גז חממה מסוכן ביותר (פי 20 מפחמן דו-חמצני). ההליך הזה מייצר חום, שעלול לגרום להתפרצות שריפות. בתהליך הזה אנחנו מבזבזים כמות נכבדת של מים: 24% עד 70% מהמים בעולם משמשים לחקלאות.

כשמדברים על המשבר האקולוגי, פעמים רבות אנחנו מרגישים שזה לא בידיים שלנו. אבל בניגוד לבעיות גדולות או לפתרונות יקרים כמו רכישת רכב חשמלי והתקנת פאנלים סולאריים על הגגות, אנחנו יכולים באמצעות צעדים פשוטים לצמצם את בזבוז המזון. בארה"ב, בתי-האב מייצרים הכי הרבה בזבוז מזון (43%). משפחה של 4 נפשות בארה"ב מוציאה בשנה כ-1,500 דולר שאינו נאכל, למרות שמרבית המזון הנזרק דווקא כשיר לאכילה.

האו"ם מעריך כי החקלאים יצטרכו לייצר לפחות 50%-60% יותר מזון עד שנת 2050, ככל שהאוכלוסייה העולמית תגדל לעבר ה-10 מיליארד בני אדם, ומיליארדים ייכנסו למעמד הביניים ככוח קנייה צומח. מיעוט הקרקע ואתגרי משבר האקלים מאלצים אותנו לחשוב מחדש לא רק על מודלים חדשים של חקלאות, אלא גם על ההכרח לצמצם את בזבוז המזון, ודאי כאשר אנחנו מגדלים מזון כה רב שיורד לטמיון.

עובש על התותים

מה אפשר לעשות בבית? הצעד הראשון הוא לחשוב: האם אנחנו באמת צריכים לרכוש את כל הפריטים בעגלת הקניות שלנו? כמה פעמים בקיץ קניתם חבילת תותים, וכשהגעתם הביתה אכלתם רק בודדים - וכעבור כמה ימים ראיתם שהשאר התמלאו עובש ומיד זרקתם לפח?

מחקר של הארגון האמריקאי NDRC גורס כי לרוב כשאנו מכניסים פריט למקרר, הוא הופך להיות חסר ערך עבורנו אחרי שקנינו אותו. הנבדקים נשאלו: "איך הייתם מרגישים אם כשהייתם מגיעים הביתה מהמכולת, קרטון הביצים שקניתם היה נופל, והביצים היו נשברות?", לאחר מכן נשאלו: "אם קרטון ביצים מלא היה יושב במקרר שלכם שישה שבועות, ולא הייתם משתמשים בהן, איך הייתם מרגישים?". הנבדקים, משום מה, הרגישו משמעותית פחות אשמים אם היו שוכחים לאכול את הביצים שבמקרר, לעומת הביצים שנשברו. חלק נכבד מהסיבה לבזבוז מזון נובע מהרצון שלנו שתהיה לנו אפשרות בחירה, שתהיה לנו האופציה להחליט מה לאכול ומתי.

סיבה נוספת היא אלמנט הגודל: המקררים שלנו גדלו ב-15% החל משנות ה-70, ולא רק הם - גם גודל הצלחת הממוצע גדל. לפי מחקר של אוניברסיטת ג'ורג'יה, גודל הצלחת הממוצע כיום גדול בכ-36% מהצלחת הממוצעת בשנת 1960. את הצלחות שלנו, כידוע, אנחנו נוהגים למלא - גם אם לא נצליח לסיים את תכולתן. לא מפתיע, אם כן, שכמות המזון הנזרק בארה"ב גדלה בכ-50% משנת 1974 ועד היום.

מהמחקר עולה כי הנבדקים חשו חוסר נוחות כאשר נוצר חלל ריק במקרר שלהם. את הבית שלנו, מתברר, אנחנו אוהבים בעיצוב נקי ומינימליסטי - אך מנגד, התרבות שלנו שולחת אותנו למלא את המקררים עד אפס מקום. אם אנחנו מבזבזים עד 30% מהמזון שלנו, דמיינו שאתם חוזרים מקניות עם ארבע שקיות, ואחת נופלת לכם על הרצפה, בעוד אתם ממשיכים לצעוד מבלי להרימה.

בזבוז מזון לא תלוי כולו בידי הצרכן. במדינות מתפתחות רוב אובדן המזון מתרחש בשלבים הראשונים של הליכי הייצור, האחסון והעיבוד; בעוד שבמדינות מפותחות מזון רב - מעל 100 קילוגרם לנפש לשנה - מבוזבז בשלב הצריכה.

למעשה, לפי דוח חדש של האו"ם, מזון בשווי 400 מיליארד דולר מתבזבז עוד לפני צריכתו, בזמן שבעולם ישנם כ-820 מיליון בני אדם הסובלים מרעב.

האוכל הולך לפח

שאריות מזון מהוות כ-35% מהפסולת הביתית שלנו. לאור הגידול באוכלוסייה והעלייה ברמת החיים, פסולת המזון המקומית שלנו צפויה להכפיל את עצמה בתוך עשור. לפי ארגון "לקט ישראל", היקף אובדן המזון בישראל עומד על 2.5 מיליון טון, בשווי של כ-19.7 מיליארד שקל. מתוכו, ישנו אובדן של מזון הראוי למאכל בהיקף של כ-1.2 מיליון טון ובשווי של כ-7 מיליארד שקל.

לפי הארגון, ההשפעות של האובדן בכל שלבי שרשרת הערך מייקרות את מחירי המזון ב-11%. אובדן המזון בצריכה הביתית של משקי-הבית בישראל הסתכם בכ-880 אלף טון מזון בשווי של כ-7.9 מיליארד שקל בשנת 2017. משק-בית ממוצע בישראל זורק לפח מזון בשווי של כ-3,200 שקל בשנה, שווה-ערך לצריכת מזון ממוצעת בחודש וחצי.

מיכל ביטרמן, מייסדת "The Natural Step", ליוותה משפחות במשך שבוע כדי לבדוק את הסיבות לבזבוז מזון, וזיקקה 24 סיבות שונות. "בשל הסיבות הרבות, גם הפתרונות צריכים להיות מגוונים", היא אומרת. "הסיבות הגדולות הן פחד שיש לישראלים מתאריכי תפוגה - לעתים זורקים לפני שהתאריך פג ולא מבינים שאפשר להשתמש גם אחרי התאריך אם כתוב 'לשימוש עד'. הדבר השני הוא ילדים - הם מפונקים יחסית, והרבה פעמים הם שוכחים אוכל בתיק או לא מסכימים לאכול את אותו האוכל יום אחרי יום.

"דבר נוסף שגילינו הוא שאנשים מתפתים המון פעמים למבצעים בסופרמרקט. הם נראים לנו זולים בזמן הקנייה, אבל בהמשך אנחנו זורקים פריטים רבים. יבוא יום והנורמה החברתית תשתנה, ולא יהיה מגניב או אפשרי לפתוח שולחן בצורה מוגזמת. אפשר ליהנות ולבשל ולהכין אוכל בצורה יפה, מגרה, טעימה, מגוונת ובכמויות מספקות ואף יותר - אבל במידה. לא צריך להגזים".

איך הנבדקים הגיבו לממצאים?

"אנשים לא מודעים. בתים שנכנסנו אליהם אמרו שהם לא מבזבזים בהתחלה, והופתעו לגלות עד כמה הם זורקים. כשאנחנו זורקים פה ושם, אנחנו לא מבינים שהדברים מצטברים ועד כמה אנחנו זורקים. כששאלנו עד כמה תהיו מעוניינים לפעול לצמצום בזבוז המזון, 79% אמרו שירצו מאוד. יש הרבה פעולות נפרדות שצריך לבצע מול צרכני הקצה כדי לפתור את הבעיה הזאת. הדבר החשוב ביותר הוא לצמצם צריכה ובזבוז במקור".

מיכל ביטרמן /צילום:  שלומי יוסף
 מיכל ביטרמן /צילום: שלומי יוסף

השקעה בחינוך ובהסברה

אסף רוזנבלום, מנהל המחלקה המשפטית בארגון "אדם טבע ודין", אומר כי "הפחת בשדה החקלאי הוא 11%, הפחת הקמעונאי הוא 8% ועוד 6% אצל הסיטונאים, ושליש - בביתו של הצרכן. כשאנחנו קונים מלפפון או עגבנייה, אין לנו מושג איך הם הגיעו לצלחת שלנו, וכמה משאבים הושקעו כדי שזה יקרה - מים, חשמל, שינוע, גזי חממה, דשנים, פלסטיק וחומרי הדברה. אם זרקתי את המלפפון לפח - זרקתי את כל הדברים האלה לפח. בירקות ופירות בלבד, מדובר במעל ל-200 מיליון קוב מים מבוזבזים".

לדבריו, "אנחנו מדינה שצריכה להתייעל מבחינה אנרגטית, ואלה מיליארדים של שקלים שאנחנו זורקים. חשוב לזכור שכ-80% מסך כלל הפסולת בישראל מועבר להטמנה באדמה, וחלק מכריע מהפסולת הביתית המתכלה מועבר להטמנה. פסולת אורגנית אפשר להפוך לקומפוסט עבור הקרקעות שלנו - כל העולם הולך לכיוון הזה, אנחנו עדיין לא. ברמת המדיניות, נדרשת אסטרטגיה ממשלתית מסודרת בדומה למדינות המתקדמות, אשר תכלול יעדים וצעדים אופרטיביים, כדוגמת קביעת יעד לצמצום הבזבוז, מתן תמריצים נכונים והשקעה בחינוך והסברה".

דווקא בישראל שבה אומרים לילדים: "אסור לזרוק אוכל".

"האתוס שגדלנו לפיו שישראלים לא מבזבזים מזון, פשוט לא נכון. מעל 100 אלף איש במדינת ישראל מוגדרים כזקוקים לסיוע מבחינה תזונתית. ניצול 5% מהפחת יאפשר לספק את צריכת הירקות והפירות הנדרשת עבור נזקקים אלה. גם הפסולת שנוצרת היא רבה. פתרון אפשרי אחד הוא הכוונת עודפים - יצירת מערכת שאליה אנשים יכולים לדווח על עודפים ואחרים לקלוט אותם".

פרופ' אופירה אילון מאוניברסיטת חיפה ומכון שמואל נאמן, חוקרת בכירה בתחומי סביבה, קיימות וכלכלה, הבינה שישנה אי-ודאות גדולה בנוגע להיקף בזבוז המזון בקרב משקי-הבית בשל שיטות המדידה השונות, וניסתה יחד עם ד"ר אפרת אלימלך לבצע סקר פסולת בקרב 200 איש מהשכבות הסוציו-אקונומית 7-8 בחיפה.

"גילינו שיש פערים בין מה שאנחנו זורקים לבין מה שאנחנו מדווחים בפועל", מספרת אילון. הממצאים שגילו מייצרים תמונה מעניינת: ככל שמשק-בית גדול יותר - כך בזבוז המזון שלו רב יותר. בנוסף, שיטת ההפרדה במקור מייצרת הלך מחשבתי הגורם לאנשים לבזבז פחות מזון. "אנשים שמעידים על עצמם שהם מפרידים נייר/פלסטיק (בשכונה שנבדקה לא קיימת הפרדה לפסולת רטובה, ש.א), מבזבזים פחות מזון בפועל. זה הממצא המשמעותי והמעודד שגילנו. אנשים שהעידו על עצמם שהם מפרידים אשפה, מבינים שהם עושים משהו למען הסביבה, ושהם צריכים לבזבז פחות".

מה ישראל צריכה לעשות?

"המשרד להגנת הסביבה השקיע המון כסף בהפרדה במקור לפסולת רטובה ויבשה. הוא עשה את זה בלי לסגור את הקצוות כמו שצריך. סיפקו לאנשים פחים ומערכי הסברה, אבל לא היה פתרון קצה לקבלת הפסולת המופרדת. המדינה בגדול לא עושה כלום, למעט 'חוק השומרוני הטוב' - אם אני תורמת מזון מוכן, ישנה הגנה שאם מי שמקבל את התרומה נפגע בריאותית, הוא לא יכול לתבוע את התורם. צריך לייצר סדרה של פתרונות. למשל, הפרדה שתייעל את תהליך המיחזור ותשפיע על כמות בזבוז המזון, קמפיינים ספציפיים לנושא, תשלום לפי כמות אשפה שנזרקת.

"צריך להתחיל בטיפול בסקטורים הגדולים יותר - מסעדות, בתי חולים, מוסדות ושירותי הסעדה. מקומות עם שירותי הסעדה הם מקומות שמעגל ההשפעה שלהם הוא גדול. אם יסבירו לאנשים שהם לא יכולים להעמיס ככל הניתן על הצלחת, זה יחלחל למשקי-הבית. בתוך הסיפור הזה יש רבדים פסיכולוגיים. תחשבי על הסעדה בחתונות. זו קלאסיקה של בזבוז מזון. ב-23:00 בלילה מוציאים בשר - מי אוכל כמויות כל-כך גדולות בשעות כאלה? נזרקות כמויות עצומות. יש בזבוז 'שופוני' מטורף. אנחנו צריכים להבין שזה לא רק כסף שהולך לאיבוד". 

אופירה איילון/ צילום: פרטי
 אופירה איילון/ צילום: פרטי

הנזק לכלכלת ארה"ב: 215 מיליארד דולר בשנה

לפי האו"ם, ההפסדים הכספיים בגין בזבוז מזון נאמדים בגובה של טריליון דולר בשנה. לכך צריך להוסיף נזקים סביבתיים בשווי 700 מיליארד דולר ונזקים חברתיים-סוציאליים, שנאמדים ב-900 מיליארד דולר. במציאות של צמיחה בהיקפי בזבוז המזון, נולד הצורך לטפל באשפה הרבה הנוצרת ולצמצם את נזקיה.

לפי MarketWatch, שוק הטיפול באשפת מזון מוערך בכ-27 מיליארד דולר ב-2017, והוא וצפוי לגדול בכ-7.9% בשנה עד שווי של 53 מיליארד דולר ב-2026. שוק זה מתעסק בניהול כלל הזבל האורגני וטיפול בגזי החממה הנפלטים בעת התפרקותו. מרבית הצמיחה והרווחים של הענף מבוססים על יצירת מזון לבעלי חיים, דשן ואנרגיה מתחדשת (ביו-גז). בארה"ב 40% מכלל ייצור המזון נזרק לפח, וזה עולה לכלכלה האמריקאית כ-215 מיליארד דולר בשנה.

לפי MarketWatch, השוק מונע מעלייה בצריכת המזון, ועיקר הרווחיות בו היא במציאת דרכים יעילות ופתרונות חכמים לטיפול באשפה. בנוסף, היות שהשוק הוא "מקומי", אין בנמצא שחקני ענק בינלאומיים. הודות ליותר ויותר רגולציה בתחום ניהול האשפה, צפויה גדילה בחברות הנותנות שירותי ניהול אשפת מזון לחברות ויצרנים.

סטארט-אפ לדוגמה הוא Copia, המתעסק בהעברת עודפי מזון. לא מדובר בשאריות מהצלחת. הרבה מעודפי המזון שלנו הם אוכל שלא נגענו בו וניתן לצריכה. אם היה לכם אירוע בעבודה, או אפילו יום הולדת - אותו מיזם יסייע לכם לתרום את המזון, מבלי שייזרק לפח. מיזמים נוספים יוצרים קשר עם החקלאים ורוכשים מהם את התוצרת "המכוערת", אותה הם מוכרים במכירים נמוכים לצרכנים, ואת היתרה מעבירים לארגוני תרומות.

גם המגזר העסקי חייב לחשב מסלול מחדש ביחס לבזבוז המזון שלו. ענף המלונאות בישראל אחראי לאובדן מזון בשיעור של 37%, לפי "לקט ישראל". דוח של הצ'מפיונס, שבדק 42 מלונות ב-15 מדינות אשר הטמיעו צעדים לצמצום בזבוז מזון, גילה כי על כל השקעה של דולר אחד, הוחזרו 7 דולרים בממוצע. 

"מוסדות הסעדה גדולים ומלונות הם גורמי בזבוז אדירים. יש קווים דומים בין מלונות לבין מוסדות עבודה, וזה ברצון לייצר שפע ומגוון עצום, כזה שהסועד לא מסוגל להכיל בארוחה אחת. הדבר יוצר לקיחה מרובה של מזון והשלכה מיותרת", אומרת ביטרמן.

לדבריה, "היום עדיין אין למקומות עבודה גדולים את הרצון לפעול, כיוון שהם קשורים בקשרי מסחר עם חברות קייטרינג, ואף אחד מהצדדים לא רוצה לשבור את ההסכמים הקיימים ולראות שהם יוצרים בזבזנות והשלכה מיותרת. השלכה שמתורגמת לבזבוז כסף אדיר וירידה באיכות שהייתה יכולה להתקבל אילולא היה פחות בזבוז והשלכה. מקומות עבודה היום עדיין אינם מעזים להוריד בכמות המנות והמגוון המוגש.

"במלונות צריך גם להתחיל ולדבר על איכות במקום כמות. העובדה שהסועד האחרון בסרוויס מגיע לארוחה ובה כל המגשים מלאים עד תום, כאילו היה הסועד הראשון, היא בזבזנות חסרת אחריות. אין שום בעיה שהסועד האחרון ידע שהסרוויס מגיע כמעט לסיומו ויראה מגש שמספק את צרכיו, בלי שיהיה גדוש מעל ומעבר. את הנורמות האלה צריך לשנות.

"חשוב שגם תהיה דרישה צרכנית לכל הדברים הללו. כל עוד אין דרישה צרכנית, ואין רגולציה של הממשלה בנושא, עסקים יכלים להתמהמה בלקיחת אחריות וצעדים משמעותיים. בעולם רואים צעדים משמעותיים מאוד שנעשו בתחום, כולל שינוים עסקיים מהותיים. עד היום אף משרד מוביל לא לקח אחריות על הנושא. יזמנו מהלך של האמנה לצמצום בזבוז מזון. חתמו עליה למעלה מ-40 גורמים עסקיים. בקרוב ייפתח סבב נוסף של החתמת ארגונים. זוהי אמנה וולונטרית שמטרתה להעלות את המודעות לנושא ולפעולה בתחום".