חשבונאות בחסות קורונה: מי מזייף את מאזני הבנקים האמריקאים

חוק הסיוע מאפריל מאפשר לבנקים לעקר ממאזניהם חובות בלתי משולמים או מסופקים כתוצאה מהקורונה - ולמעשה, משחרר אותם לעת עתה מהחובה לדיווחי אמת • ההחלטה הזו נשענת על הנחה אופטימית ולא ריאלית שהקורונה תיעלם עד לינואר 2021

מדפיסים דולרים. האם הדפסת כרבע מהתוצר הלאומי באמת תפצה על אובדן הייצור?  / צילום: shutterstock, שאטרסטוק
מדפיסים דולרים. האם הדפסת כרבע מהתוצר הלאומי באמת תפצה על אובדן הייצור? / צילום: shutterstock, שאטרסטוק

בחודש אפריל העביר הקונגרס את חוק סיוע הקורונה בן 800 העמודים. החוק כלל תוכניות סיוע שונות בהיקף של 2.2 טריליון דולר. בין השאר נכללו בחוק הוראות שונות אשר עסקו במערכת הבנקאית.

כולם עוסקים בנזקי הקורונה והסגרים, אך הפיל שבחדר, אשר עליו ממעטים לדבר, הוא דווקא הר האשראי, כמעט 78 טריליון דולר, לסוף הרבעון הראשון של השנה, המטיל צל ענק על המשק האמריקאי.

הר אשראי זה לא היה באמת בר-פירעון עוד לפני משבר הקורונה, כך שעתיד המשק כולו היה תלוי בהמשך גילגולו הלאה והלאה. סך של כ-2.3 טריליון דולר אשראי חדש לשנה לאורך כל העשור האחרון. פתאום באה הקורונה והפסיקה באחת את המוזיקה. נשף המסכות קפא, והר האשראי מאיים להפוך למפולת שלגים של ממש.

כאשר האוויר מתחיל לצאת מבועת אשראי, הבנקים, נותני האשראי, הם קו החזית הראשון. ומאזניהם הם תמונת המציאות האמיתית על המתרחש במשק.

כאשר התמוטטה בועת האשראי הגדולה של 1921-1929, גל עצום של חדלות פירעון התפשט בכל ארה"ב. בניסיון לעצור את הסחף הוריד הפדרל רזרב את הריבית הבסיסית מ-6% ל-2%, ואחר כך ל-1.5%, וכן העמיד לרשות הבנקים קווי אשראי כמעט בלתי מוגבלים.

במשך כשנה המערכת הבנקאית החזיקה איכשהו מעמד, אך שנה וחצי מתחילת המשבר החלו קווי ההגנה להיסדק, וגל של פשיטות רגל במערכת הבנקאית הלך והתפשט.

בסיום 1932 נבחר מושל ניו יורק, פרנקלין רוזוולט, לנשיא החדש של ארה"ב. הוא נכנס לתפקידו במרץ 1933, וימים ספורים לאחר מכן נסגרו כל הבנקים בהוראת הממשל. 40% מהם לא נפתחו שוב מעולם. המערכת הבנקאית אומנם מוגנת היום יותר משהייתה בשנות ה-30, אך שום דבר אינו יכול להגן עליה ממפולת של הלוואות שאינן נפרעות.

חוק הסיוע מחודש אפריל כלל אפוא כמה מרכיבים מרכזיים, שמטרתם להגן על המערכת הבנקאית מפני מפולת שכזו. נכללים בהם בין השאר הוראות המאפשרות בקלות לדחות את פירעונן של הלוואות, וכן הורדה בדרישות ההון העצמי של (חלק) מהבנקים.

אך הגדול והמשמעותי מכל הסעיפים שבחוק היה זה שאפשר לבנקים לעקר מהמאזנים חובות בלתי משולמים או מסופקים כתוצאה מהקורונה. במילים פשוטות החוק שחרר את הבנקים לעת עתה מהחובה לדווח את האמת על מצב החובות המסופקים שבמאזניהם. זאת, בינתיים, עד סוף 2020.

ההיגיון מאחורי ההחלטה ברור, אך הקרקע שעליה ניתנה הדחייה אינה כה מוצקה. האמונה כי הקורונה הכלכלית תיעלם איכשהו בינואר 2021, והמשק יחזור לגלגל את בועת האשראי כמו בימים העליזים של העשור הקודם, אינה מאוד ריאלית. הפתרון להפסיק לדווח על החובות הבעייתיים דומה אפוא לרעיון כי נפתור את בעיית התחממות כדור הארץ על-ידי הפסקה זמנית של מדידת הטמפרטורות. ניסיון העבר דווקא מלמד כי תהליך זה של קבירת אשראים אבודים בין דפי מאזנים מעוותים של המערכת הבנקאית הוא דרך ללא מוצא, שמובילה לזומביפיקציה של הכלכלה כולה.

לאחר שבועת האשראי לנדל"ן ביפן התפוצצה בתחילת 1990, ממשלת יפן החליטה למנוע את ניקוי האורוות המתחייב. כדי למנוע פשיטות רגל של הבנקים היא אפשרה לבנקים, שהיקף החובות האבודים שלהם עלה על ההון העצמי, להמשיך ולסווג חובות אבודים כנכסים. הזומביפיקציה הזו של המערכת הבנקאית היפנית סייעה למנוע קריסה בטווח המיידי, אך היא עלתה למשק בכלל ולדור הצעיר בפרט במחיר יקר פי כמה, ולכדה את יפן במלכודת דפלציונית לעשורים קדימה.

מחקר שפורסם על-ידי אוניברסיטת אמ.אי.טי בשנת 2006 - Zombie Lending and Depressed Restructuring in Japan (הלוואות זומבי ומניעת בנייה מחדש ביפן), מסכם: "במקום לאפשר למלווים למות, ממשלת יפן החליטה להמשיך לקיים אותם. הבנקים המשיכו אפוא לקבל פיקדונות, אך במקום להלוות אותם לחברות הם שמרו אותם אצלם במטרה לנסות לשפר את המאזנים.

"הבנקים גם המשיכו להשאיר בחיים לקוחות שלא הייתה להם זכות קיום... חברות זומבי שלא יכלו אפילו לשלם את הריבית על חובותיהן, וזאת כדי שלא ייאלצו להכיר בהפסדי האשראי לאותם חברות. הצירוף של בנקים זומבים וחברות זומבים היה משקולת כבדה מאוד על המשק היפני לשנים ארוכות. והתוצאה הייתה מה שמוכר בשם 'העשור האבוד'... התוצאה של הזומביפיקציה הזו הייתה ירידה מתמשכת בפעילות הכלכלית, בפרודוקטיביות וביצירת מקומות עבודה חדשים".

אם ההיסטוריה היא אינדיקציה, אין לבועות אשראי פתרונות פלא. בשנת 2019 הגדיל המשק האמריקאי את החוב ב-2.7 טריליון דולר. התל"ג לעומתו גדל ב-860 מיליארד בלבד. בשנת 2020 המשק האמריקאי יתכווץ ב-6.5% עד 10%. פירוש הדבר הוא ש"החור" בגלגול בועת החוב לשנת 2020 יהיה כ-5.5 טריליון דולר לפחות, תוספת של 2.5 טריליון לפחות למה שכבר הודפס, סכום שאותו תיאלץ הממשלה (והפד) להדפיס ולחלק לחייבים, לא לוול סטריט, אם תרצה להדפיס את הכלכלה והחובות העומדים לפירעון.

כל זאת, בהנחה שהדפסת כרבע מהתוצר הלאומי אכן תפצה על אובדן הייצור, ולא רק תייצר משק שהוא כולו פייק, מכף רגל הריבית ועד ראש שוקי ההון.

28 מיליון איש עלולים למצוא עצמם ללא מקום מגורים

אך הבעיות לא ייעלמו בינואר 2021. על פי ההערכות האופטימיות משהו של משרד התקציבים של הקונגרס ממאי השנה, כ-15.7 טריליון דולר ייעלמו מהתל"ג לעשור הקרוב, האם גם הם יודפסו?

בינתיים, ועד שהפדרל רזרב ידפיס ויחלק לחייבים את 5.5 טריליון הדולרים שנעלמו מהכלכלה ומהגידול הרגיל בחוב, באופק רואים צונמי של פשיטות רגל וטרגדיות אנושיות קשות.

בימים אלו הסתיימה תקופת ההקפאה על פינוי מבתים בגין אי-תשלום שכר דירה ומשכנתא, ומומחים מעריכים כי 28 מיליון אנשים, פי שלושה מהמספר שאיבדו את בתיהם בשנות המשבר 2008-2010, עלולים למצוא עצמם ללא מקום מגורים עד סוף הרבעון. זאת נוסף על מספר לא ידוע של נוטלי משכנתאות, אשר נכון לתחילת יולי, כ-8.18% מהם היו תחת איזו תוכנית דחיית תשלומים.

כל הצונמי הזה, המסתכם כאמור השנה בכ-5.5 טריליון דולר, אמור היה להשתקף היטב במאזני נותני האשראי - הבנקים - ולכן, כדי למנוע מהציבור לראותו, יש לאשר להם לזייף באופן חוקי את הספרים. הממשל והפדרל רזרב מאמינים כי הזיוף הזה הוא רק עניין זמני, שייעלם בעוד כמה חודשים. למי שמאמין להם מומלץ לבדוק מה עלה בגורל ההבטחה הגדולה הקודמת כי מדיניות ריבית אפס היא זמנית, ו"נורמליזציה של הריבית" כלשון הפד, סופה להגיע בקרוב. 

הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה; מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. מחבר הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקאסט KanAmerica.Com