בכירי ענף הרכב הישראלי, חברות סיניות ומשקיעים מדובאי: נמל חיפה מופרט בתקופת משבר, והעולם מתעניין

בשבוע שעבר נפרק בנמל חיפה אחד המטענים החשובים והיקרים בתולדותיו. המטען עצמו כלל רק ברזל, "ציוד כבאות" ומוצרים אלקטרוניים, אבל את הערך המוסף יוצא הדופן העניק לו היעד ממנו הגיעה הספינה - איחוד האמירויות - ובעיקר העיתוי, שלושה ימים לפני כנס המשקיעים המקוון, שערכו רשות החברות, בראשותו של יעקב קוינט, והנהלת נמל חיפה לקראת מכרז ההפרטה.

 סגן מנהל רשות החברות רועי כחלון בכנס / צילום: הצלמניה של שרונה

אז מה עושים? ממנפים את הסכם השלום בין ישראל לאמירויות לטובת המכרז ומעניקים סיקור גלובלי וממלכתי לאוניית המטען הראשונה מדובאי, שעוגנת בחיפה באופן רשמי. ברקע מוסיפים עוד כמה ציטוטים מעורפלים של אנשי עסקים מדובאי על כך שנמל חיפה הוא "שער מטענים למדינות ערב" ( בעתיד הרחוק) ומקבלים סיקור נלהב בכל סוכנויות הידיעות בעולם תחת הכותרת "היסטוריה".

התרגיל הצליח בצורה מרשימה כפי שיכולה להעיד נבחרת רצינית של גופי ספנות, לוגיסטיקה, השקעה ועסקים מישראל ומהעולם, שנרשמו לכנס המשקיעים לקראת הפרטת הנמל, שנערך בשבוע שעבר.

האיום המתחרה: יש נמל חדש במפרץ 

יש להניח, שהחברות והשותפות שמביעות עניין במכרז, מכירות היטב את עסקי ההובלה הימית. אבל, התחרות מול נמל המפרץ העתידי, שיופעל על ידי SIPG הסינית, תציב מולן מעצמה, שחולשת על משאבי הספנות הגדולים בעולם ויש לה אורך נשימה פיננסי כמעט בלתי מוגבל.

הסינים גם לא מנסים להסתיר את העובדה, שבפרויקט נמל המפרץ החדש הושקעו עד כה כשלושה מיליארד דולר (כולל ציוד ועלות החכירה) במטרה לשלב אותו בתוכנית "דרך המשי החדשה" (OBOR) של ממשלת סין, שמטרתה להשיג יעדים, שחורגים מעבר למטרה המקובלת של רווחיות.

לטובת הספקנים, הנה כמה ציטוטים מתוך דבריו של נשיא SIPG בכנס, שנערך בסין בינואר השנה, שמשרטטים את התמונה הרחבה: "הנתיב הימי של פרויקט OBOR מכסה כמעט 70% מתעבורת המטענים הימית... ההקמה והפיתוח של נמלים לאורך הנתיב תסייע לקדם את האינטגרציה הכלכלית לאורכו... נמל המפרץ החדש מאמץ טכנולוגיה הטענה חצי אוטומטית ומתוכנן לטפל בקיבולת שנתית של 1.06 מיליון מכולות תקניות (TEU) בשלב הראשון. לאחר שלב ההקמה, הקיבולת המתוכננת לכל שטח הנמל היא 1.86 מיליון מכולות בשנה. זה יהיה הנמל החדיש והמתקדם ביותר לאורך כל חופי הים התיכון... השלמת הנמל על ידי SIPG היא יוזמה חשובה של סין שנועדה לחיבור אקטיבי שלו לפרויקט דרך המשי".

"הקשר הסיני" למכרז להפרטת נמל חיפה לא מסתכם רק בשכנים החדשים של נמל המפרץ, שיתחילו לפעול בשנה הבאה. SIPG מחוברת ל"כוורת" הגלובלית של חברות סיניות ממשלתיות, שמנוהלות מלמעלה, ובהן כמה מחברות הספנות הגדולות בעולם, שהן גם לקוחות של נמל חיפה הישן, דוגמת COSCO.

סין גם נחשבת מובילה עולמית בטכנולוגיית הנמלים נמל "החצי אוטומטים", שהוזכרה לעיל, שהתשתית שלה כבר פרושה בשטח נמל המפרץ. זו כוללת בין השאר מנופי ענק עם שליטה מרחוק, שערוכים לטפל באוניות המכולה הגדולות בעולם, מערכות אספקת כוח אוטונומית וחכמה בשטח הנמל, מערכות שינוע רובוטיות, מערכות תקשורת אלחוטיות מדור חמישי ועוד.

כל אלה ייאלצו את הזוכה העתידי במכרז להפעלת נמל חיפה "הישן" להיכנס למרוץ יקר רק כדי לסגור את הפער הטכנולוגי בין הנמל הישן לנמל המפרץ, שלא לדבר על יתרון העלויות השוטפות, שישתקף מן הסתם במחירים, שיוכלו להציע שני הנמלים הסמוכים לאותם לקוחות.

האמריקאים יאשרו? רצף סיני ברציפי הנמל

מנגד, כניסה למכרז על הנמל הישן היא מהלך הגיוני לחברות סיניות, שמחוברות גם הן לאותה "כוורת", בשיתוף עם גורמים ישראלים שעבורם זו יכולה להיות דלת למערת אוצרות עסקית. לפיכך לא הופתענו לגלות, שברשימת החברות, שנרשמו לכנס המשקיעים, הופיעו בגלוי שתי נציגות כאלה - ענקית התשתיות הסינית הממשלתית CREC וחטיבת ניהול הנמלים של קונצרן הצ'ינסון, בבעלות פרטית, מהונג-קונג - ועוד שלישית בצורה עקיפה.

הרשמה לכנס אינה מעידה בהכרח על כוונות קונקרטיות להשתתף במכרז העתידי, אלא לעיתים רק על "גישוש" ואיסוף מודיעין תחרותי. יתר על כן, לא מן הנמנע שחלק לא מבוטל מהמתעניינים, כולל מסין, יוצגו בכנס על ידי גורמים מתווכים, כמו משרדי עורכי דין גדולים, חברות ייעוץ וגופי מימון גדולים, שמטפלים בענף הספנות. כאלה אכן מצאנו ברשימה בשפע.

שתי החברות הסיניות, שנרשמו לאירוע באופן רשמי, שונות זו מזו. חטיבת הנמלים של האצ'ינסון היא חברת ענק שמנהלת קיבולת של כ-86 מיליון מכולות בשנה ומחזיקה או מנהלת שישה נמלים בסין, שישה באירופה ועוד שמונה בדרום אמריקה, אוסטרליה, אסיה והמזרח התיכון.

לקונצרן האצ'ינסון עצמו יש לא מעט החזקות בישראל, וכבר ב-2004, בביקורו של מנכ"ל הקבוצה בישראל, הובע עניין להשתתף בהפרטה של נמל חיפה או אשדוד. מדובר בחברה פרטית, אבל זה לא הפריע לאחרונה לממשל האמריקני לפעול מאחורי הקלעים כדי לבלום את כניסתה למכרז ההתפלה בשורק.

הקבוצה השנייה היא CREC - קונצרן הנדסת המסילות והרכבות של סין. זוהי חברה ממשלתית עם הכנסות של יותר מ-100 מיליארד דולר ב-2018, שמתמקדת בהנדסת תחבורה ומסילות. זו אחת מזרועות הביצוע החשובות ביותר בפרויקט "דרך המשי", אבל אין לה פעילות מוצהרת בתחום הנמלים והספנות. עם זאת, לא פעם החברות הממשלתיות הסיניות הן כמו בובת ה"מטריושקה" הרוסית הידועה: אתה קונה את המעטפת החיצונית ומקבל הרבה הפתעות בפנים.

באירוע השתתפה גם חברת "הנהלת נמל סלוניקי" ביוון, שיש לו קשרים הדוקים עם תאגיד הסחר והספנות הסיני הענק צ'יינה מרצ'נטס. החברה הזו, אגב, היא בעלת מניות מרכזית ב-SIPG, שתנהל את נמל המפרץ החל מהשנה הבאה. האם הכול נשאר במשפחה?

בענף הספנות מעריכים כי הממשל האמריקאי מפעיל לחץ כבד על ישראל במטרה למנוע את שילובן של חברות סיניות במכרז, ולמנוע יצירת "רצף שליטה סיני" בכל מפרץ חיפה. השגרירות האמריקאית בירושלים ועוד כמה גופים פדרליים היו ברשימת הנרשמים לאירוע.

אז מה הסיכוי, שחברה סינית אכן תקטוף את המכרז? אם השיקול הוא כלכלי בלבד, ספק אם יהיו הרבה מתמודדים שיוכלו להביס את ההצעות של חברות סיניות ממשלתיות. אבל, חברות כאלה גם צריכות לקבל אישורים ממערכת הביטחון כתנאי להשתתפותן במכרז. לאור המתח ביחסי סין-ארה"ב לא בטוח, שהאישור יתקבל אוטומטית. מנגד, בממשלת ישראל קיים גרעין פרו-סיני חזק, בהובלת שר האוצר, כך שלא היינו פוסלים שום תרחיש.

המכרז להפרטת נמל חיפה הישן והמנומנם הופך בהדרגה משיווק של נמל "אנדר-דוג" לזירה מרתקת של מאבקים מקומיים, אזוריים ובין מעצמתיים. הישארו עמנו לפרקים הבאים. 

הישראלים באים: ענף התחבורה מתעניין

ברשימת הנרשמות לכנס המשקיעים נכחו גם כמה שחקנים מוכרים מעולם הרכב. קבוצת DP WORLD מדובאי כבר הודיעה על כוונה להשתתף במכרז לצד מספנות ישראל של שלומי פוגל ומשפחת שמלצר. פוגל היה יבואן רכב (לאדה) בעברו הרחוק ומשפחת שמלצר חולשת על קבוצת הליסינג הגדולה בישראל, לצד זיכיונות של מותגי רכב קל וכבד מסין.

נכחה באירוע זרוע התשתיות של קבוצת אלייד, שהיא בין השאר יבואנית רכב קבוצת פולקסווגן וגם לקוחה לא קטנה של נמל חיפה בתחום הובלת כלי הרכב. אלייד היא קבוצה רב-תחומית עם השקעות אסטרטגיות בכל ענפי המשק, כולל תשתיות, והפעלה של נמל חיפה, בשותפות עם חברה בין לאומית, יכולה להשלים היטב את הפורטפוליו שלה.

נכחה בכנס גם "תעבורה אחזקות", החברה האם של משפחת לבנת, שפעילה בין השאר בייבוא משאיות ואוטובוסים ובתובלה יבשתית ונחשבת גם לשחקנית אסטרטגית בתחום המלט, שנמל חיפה הוא אחד משערי הייבוא הגדולים שלו לישראל. גם תעבורה עשויה להתייחס לשליטה בנמל כאל פעילות אסטרטגית, שמשלימה היטב את פעילות התחבורה והתשתיות שלה ופותחת לה שער להתרחבות בין לאומית.

נרשמה לכנס גם קבוצת יוניון של ג'ורג' חורש, יבואן טויוטה ובעל החזקות נרחבות בעולם הסחר הישראלי. חורש נחשב בעל קשרים הדוקים עם תעשיית ההובלה הימית היפנית. נכחה גם משפחת אונגר, הבעלים של חברת ספנות בין לאומית גדולה בתחום הובלת כלי רכב ומטען כללי ויבואני קיה לישראל. לחברה היכרות קרובה מאוד עם כל השחקנים בשוק הספנות הישראלית ולא מן הנמנע שהיא מזהה כיום הזדמנויות חדשות לסחר ו/או הקמת מסופי מטענים שישרתו את הצי שלה שפועל באזור כולו.

כאמור לכל אחת מהקבוצות הללו יש אינטרס שונה להחזיק בנמל חיפה, שאולי ייחשפו בעתיד, ולכל הפחות יש להן עניין בהתפתחויות. אבל המשותף לכולן הוא נזילות, שמאפשרת להן להתמודד במכרז בהיקף של כמיליארד שקל מבלי לבקש הלוואות מהבנק. 

תקופה קשה לצאת למכרז על נמל בעייתי  

העיתוי של המכרז בעייתי מאחד. תעשיית הספנות והנמלים העולמית עדיין מדממת, למרות שכיום מורגשת התאוששות הדרגתית בפעילות וברווחיות של סקטורים מסוימים בתעשייה, סקטורים אחרים וקריטיים עדיין מתקשים לצוף.

כך, למשל, הסקטור הרווחי של אוניות ה"קרוז" ומסופי הנוסעים עדיין בקיפאון. שוק המכליות סובל מעודף קיבולת וחוסר ניצולת בשל הביקוש הנמוך לנפט בעולם. תעשיית הרכב איבדה השנה שליש מנפח המכירות הגלובלי שלה, מה שבא לידי ביטוי בירידה בנפח ההובלה הימית. לא מעט קווי תובלה ימיים בינלאומיים חשובים עדיין פועלים "על ריק", מה שמכונה בענף הספנות "BLANK". התוצאה - נמלים ומסופי מטען רבים ברחבי העולם צופים לעבר אופק עסקי מעורפל.

בטווח הארוך משבר הקורונה יחלוף (יש לקוות) ומי שרוכש או חוכר נמל מביט עשרות שנים קדימה. אבל לנמל חיפה יש מאפיינים ייחודיים, שהופכים אותו למקרה קשה במיוחד. נשים רגע בצד את העובדה שהוא ממוקם שתי אצבעות מצידון ומשמש כמטרה בעת מתיחות ביטחונית. רק לאחרונה איים נסראללה "אני מכיר את נמל חיפה טוב יותר מאשר את נמל ביירות".

נתעלם מהעובדה, שנמל חיפה הוא גם נמל צבאי אסטרטגי של חיל הים הישראלי (ולא רק) ולפיכך מפעיליו האזרחיים העתידיים יצטרכו לשחות במבוך של מגבלות ביטחוניות ותפעוליות, כולל אישורים של גופי הביטחון לחברות הבינלאומיות שייכנסו כשותפות. לא נתייחס כאן אפילו ל"גיבנת" של יחסי העבודה המורכבים בנמל, להתחייבויות הפיננסיות הכבדות לעובדים הקיימים, שמובנות במכרז, וגם לא למחיר השאפתני.

הבעיה האמיתית היא, שהנמל הישן עתיד להתחרות בקרוב על אותה קיבולת מטענים מול עוד שלושה נמלים ובראשם "נמל המפרץ" החדש, שנמצא במרחק עשר דקות ממנו, ואמור להימסר למפעילה הסינית הממשלתית SIPG החל מהשנה הבאה. 

מעידן עופר ועד גורג' חורש: מי מתעניין בנמל חיפה

תעבורה - חברת התשתיות וההובלה בשליטת משפחת לבנת

מנרב - חברת בנייה בשליטת אברהם קוזניצקי

כיל וצים - עידן עופר

מספנות ישראל - שלומי פוגל, סמי קצב ומשפחת שמלצר

אלייד - חברת ההשקעות של יצחק סוארי

קבוצת דאו - קבוצת הספנות של רמי אונגר, יבואן קיה

יוניון מוטורס - יבואנית הרכב של ג'ורג' חורש

שפיר הנדסה - ענקית התשתיות של האחים שפירא

סונול - חברת הדלק שמוביל דודי ויסמן

נטפים - יצרנית אביזרי ההשקיה מקיבוץ חצרים

אבן קיסר, יצרנית משטחי מטבח ואמבטיה, קיבוץ שדות ים

קרן טנא - מתמחה בהשקעות בחברות קיבוציות

קרן אלומה - בהובלת אורי יוגב

מרסק - חברת הספנות הגדולה בעולם (דנמרק)

CREC - חברת הרכבות הסינית

האצ'יסון - קונצרן ענק סיני