החברה להגנת הטבע חושפת 81 איומים מרכזיים על השטחים הפתוחים בישראל

האיום הנפוץ ביותר הוא זחילה עירונית ופרברית ; מספר האיומים הגדול ביותר הוא בצפון הארץ ; מהדו"ח עולה כי הממשלה אחראית לחלק עיקרי מהאיומים

דו"ח של החברה להגנת הטבע חושף 81 איומים מרכזיים על השטחים הפתוחים בישראל, אשר יעמדו על סדר היום הסביבתי בשנה הקרובה.

לאיומים אלה, הפרושים על פני כל הארץ, מהחרמון בצפון ועד אילת בדרום, השלכות קשות על איכות, כמות והיקף השטחים הפתוחים, ועל הפעילות לשמירת השטחים הפתוחים ומשאב הקרקע מהיבטים סביבתיים, חברתיים, תרבותיים וכלכליים.

על-פי הדו"ח, תהליכי הפיתוח המאיימים על השטחים הפתוחים בישראל הם שונים ומגוונים. האיום הנפוץ ביותר הוא זחילה עירונית ופרברית, המאופיינת בהקמת שכונות מגורים שאינן צמודות דופן לאזורים בנויים באזורים רגישים (17 איומים).

איומים נוספים הינם - פיתוח תשתיות תחבורה הגורמות לפגיעה סביבתית קשה (16 איומים), פיתוח תשתיות של אנרגיה, קבורה, מים, אוצרות טבע וביטחון, ללא ראייה כוללת ורחבה (13 איומים), קידום יישובים חדשים בלב שטחים ערכיים ועידוד התיישבות בודדים (9 איומים), פיתוח תיירותי, הגורם, מלבד פגיעה בשטחים פתוחים, גם בזכותו של הציבור להנאה מערכי טבע ונוף (9 איומים) ופיתוח כפרי וחקלאי (6 איומים).

מבחינת חלוקת האיומים על-פי אזורים, מספר האיומים הגדול ביותר הוא בצפון הארץ, מהחרמון ועד בקעת הנדיב, 27 איומים, ולאחר מכן אזור השרון והמרכז, מפארק השרון בחדרה ועד מושבי מחוז מרכז, 21 איומים, דרום הארץ, מאשדוד ועד מדבר יהודה, 19 איומים, ירושלים והרי יהודה, 9 איומים, ובסביבת העיר אילת 5 איומים.

מהדו"ח עולה כי הממשלה אחראית לחלק עיקרי מהאיומים, אך גם המגזר הפרטי מייצר לא מעט מהיוזמות המאיימות על השטחים הפתוחים.

המתכנן הסביבתי של החברה להגנת הטבע וכותב הדו"ח, איתמר בן דוד: "לצערנו, מהדו"ח עולה תמונה קשה של מדיניות ציבורית המקדמת תהליכי תכנון ופיתוח המעדיפים אינטרסים יזמיים צרים על פני אינטרסים ציבוריים רחבים. בעוד שמדיניות התכנון המוצהרת, בהובלת משרד הפנים, משתפרת כל הזמן מאז אישורה של תמ"א 35 (תוכנית המתאר הארצית לביניה, לפיתוח ולשימור לשנת 2020), תכנון סקטורייאלי והיישום בפועל ברשויות שונות בישראל, מונע על-ידי לחצים בלתי ענייניים, בין היתר כתוצאה מקשרי הון ושלטון. מטרידים מאוד הם תהליכי התכנון והפיתוח, המכשירים בדיעבד עבירות בנייה ומקרקעין ומנגנוני תכנון ופיתוח הדוחקים את הציבור מהשתתפות בתהליך קבלת ההחלטות, המאיימים על שטחים פתוחים ערכיים רבים.

בכל הנוגע לפעילות משרדי התחבורה, תשתיות לאומיות, שיכון, חקלאות ובייחוד מנהל מקרקעי ישראל, בולטת בחסרונה הגנה ברורה ונחושה על השטחים הפתוחים, במטרה לשמרם כנכס ציבורי עבור כלל הציבור. יש לחזק מגמות פיתוח בר קיימא בישראל ולהקצות משאבים לשמירת השטחים הפתוחים, כדי שמדינת ישראל תהיה מקום שנעים לחיות בו, בדור הזה ובדורות הבאים".

ראש אגף שימור סביבה וטבע בחברה להגנת הטבע, ניר פפאי: "ישראל נהנית מעושר מינים רב ביותר, ברמה העולמית הגבוהה ביותר, בשל גיוון יוצא דופן של בתי גידול ביחס לשטחה הגיאוגרפי. מאידך, לחצי הפיתוח בישראל הינם קיצוניים בכל קנה מידה. מדינת ישראל היא בין המדינות הצפופות בעולם כבר כיום, ועתידה להיות המדינה המערבית הצפופה ביותר לאור קצב גידול האוכלוסייה. יתרה מכך, היקף השטח הבנוי, במטרים רבועים, עתיד להכפיל עצמו ויותר בעשרים השנים הבאות. מכאן, שקיימת משמעות גורלית לשאלה לאן יופנה היקף הפיתוח המתוכנן, והאם ועד כמה יפגעו השטחים הפתוחים. לא בכדי, הרס בתי הגידול הוכר על ידי עולם המחקר כגורם המשמעותי והמשפיע ביותר על מגוון המינים. לאורך השנים עלתה המודעות לצורך לשמור על השטחים הפתוחים ועל דמות הארץ, מודעות שקיבלה ביטוי בתוכניות ארציות מאושרות, שאושרו לפני כשלוש שנים, המפנה את עיקר הפיתוח למרחבים מעויירים, מתוך כוונה לשמור על מרחבי ביניים פתוחים. לצערנו, מהדו"ח עולה שעל אף המודעות הגוברת לנושא, הלחץ על השטחים הפתוחים נמשך במלוא עוזו.

מסקר שערכה החברה להגנת הטבע רק לפני שבועיים, עולה כי 73% מהציבור סבור במידה רבה ורבה מאוד ש'חשוב לשמר את השטחים הפתוחים מחוץ לערים ולמנוע בנייה ופיתוח בשטחים אלה, כדי לשמור על מרחב פתוח לפנאי ונופש, ולאפשר את קיום הטבע ובעלי החיים המתגוררים בו'. נתונים אלו תואמים את המציאות, שלצד לחצי הפיתוח הכבדים ולאיומים על השטחים הפתוחים, אנו עדים להתעוררות ציבורית של קבוצות מקומיות הנאבקות למען שמירה של הטבע ליד ביתם, לצד נבחרי ציבור ברמה המקומית והארצית המניפים את דגל השמירה על השטחים שהפתוחים שעוד נותרו".