מיקי צולר: "'חטאי' היחיד הוא שהייתי חבר של אדם שהסתבך"

"אבא שלי, שנפטר לפני 8 שנים ושבמקרה היום יום הולדתו, תמיד אמר לי: 'מיכאל, בסוף היום יש לך אך ורק את המשפחה הקטנה שלך'", אומר מיכאל (מיקי) צולר. "אני רוצה להגיד לכם שהוא צדק. כמובן, יש גם חברים שמתגלים, שפתאום אתה מקבל מהם תמיכה ואהדה. אני מקבל מסרונים, טלפונים. כל מי שמכיר את הנושא ומבין אותו, יודע שכל מה שאומרים עליי זה קשקוש".

חבר אחד, שמכיר לא רע את הסיפור של צולר אבל מתקשה מעט לשמור על קשר רציף, הוא שר האוצר לשעבר והאסיר בהווה, אברהם הירשזון. החברות האמיצה בין השניים עלתה לצולר - שעמד בראש קרן הפנסיה של הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל) בשנים שבהן מעל הירשזון בכספי עמותת ניל"י - ביוקר. אף שלא הואשם בפרשה ("נחקרתי 20 דקות, כי חקרו את כל מי שהיה בסביבה"), בתקשורת הוא סומן כמוח הפיננסי החריף שמאחורי הפוליטיקאי הלא מאוד מתוחכם, ומבחינת הציבור שלא שוחה בפרטים, המשוואה היתה פשוטה - הירשזון שווה צולר, וצולר שווה הירשזון.

לא מפתיע, אם כן, שמיד כשאנחנו נפגשים חשוב לצולר להבהיר, "אחת ולתמיד": "לא הייתי ואני לא קשור לפרשת הירשזון. מעולם לא הייתי חבר במוסדות ההסתדרות. ה'חטא' היחיד שלי הוא שהייתי חבר של אדם שהסתבך. כל מה שיש לי לומר בנושא הזה הוא שכואב לי וצר לי על כך. לכל המלעיזים שמקשרים אותי לפרשה ביודעין, אני רוצה להזכיר שהפרקליטות הודיעה בפומבי שאין לה דבר איתי ונגדי". האיש החזק בהסתדרות? איש הצללים שיודע הכול ומזיז הכול? "הכול אגדות", אומר צולר. "אני לא יודע מה הם עשו שם, וההסתדרות לא מעניינת אותי. הסיפור הזה נפל עליי בהפתעה. קראתי על הדברים בעיתון בדיוק כמוכם. לפי מה שקראתי, זה מדהים מה שקרה".

רשויות האכיפה אכן לא מצאו ראיות כלשהן נגד צולר בפרשיות שבגינן הורשע הירשזון ונכלא. אלא שמשרד האוצר, מנגד, זה שבראשו עמד הירשזון עד לא כבר, משוכנע למרות זאת שהצמד הירשזון-צולר ביצעו מעשים פסולים אחרים בתאגידי ההסתדרות.

ההאשמות החריפות שכנעו את צולר, לראשונה מאז התפוצצות הפרשה, להעניק ראיון ולפרוס את גרסתו לאירועים. כעסו ניכר בו, והוא מרעים בקולו המחוספס, ידיו מעט רועדות בחלק מהרגעים. "הנושא הזה מוציא אותי מדעתי", הוא אומר, ומודה ש"עוברת עליי תקופה בהחלט קשה". כשאנחנו מבקשים להקליט את השיחה הוא מסכים, אך מוסיף במרירות גלויה: "הפכנו למדינה שבה כולם מקליטים את כולם. כל המידע הזה שיש זה על זה".

כדי לוודא שלא ישכח נקודות חשובות, רשם לעצמו מבעוד מועד כמה מטיעוניו העיקריים. "התביעה הזו היא מעשה רמייה אחד גדול", הוא תוקף. "היא שקרית ומרושעת, אין בה כלום, והיא תמות מיתת נשיקה. הם לא צירפו מסמכים, לא צירפו תצהירים, לא כלום. מי שמגיש תביעה ככה, אין לו כלום. בתביעה אפשר לכתוב מה שרוצים, ויש פה אנשים עסוקים בלהוציא את כל הרוע שיש בהם, וכמה שיותר; הם ממציאים סיפור, ואחרי זה לך תוכיח שאין לך אחות. אני מרגיש כאילו אני בסיפור של קפקא. מדובר בסיפורת, לא בעובדות".

היו צריכים לתת לי מדליה

את הרומן שלו עם ההסתדרות החל צולר ב-1996: שלום כהן, היו"ר שקדם להירשזון, הציע לו להתמנות ליו"ר קרן הפנסיה. "אף אחד לא יודע שאברהם בכלל לא היה יו"ר ההסתדרות כשהגעתי לקרן", הוא משחזר. "כהן ביקש שאעשה סדר ואנהל להם את הקרן. היתה להם בעיה, שלא היה להם בעצם מושג מה קורה בקרן. היא נוהלה על-ידי גוף חיצוני, והיתה בעיית שקיפות".

צולר הוביל מהלך שבסיומו נפרדה הקרן מאותו גוף חיצוני בהסכם פשרה, והתקשר בהסכם למתן שירותי ניהול עם חברה חדשה שהוקמה ב-2002 על-ידי ההסתדרות: הע"ל תשורה. הקמת החברה הזו היתה "החטא הקדמון", טוען עו"ד שגב בכתב התביעה. כביכול היא יועדה לספק שירותי ניהול, אולם למעשה הקרן יכלה לבצע את העבודה לבד. מדובר בפיקציה שנועדה לעקוף את האיסור לחלק את רווחי הקרן, כך התביעה, ו"לשמש צינור" להעברת כספי העמיתים לצולר. בסך-הכול, נטען, הועבר בדרך זו לצולר "סכום אגדי ובלתי נתפס" בהיקף של 8.9 מיליון שקל במשך קרוב ל-4 שנים.

"זה מקומם", מגיב צולר. "יש כאן דרישה של הגברת אנדורן (יעל אנדורן, מנהלת קרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר, שמונתה למנהלת המיוחדת של קרן הע"ל), שזוכה לשכר של מנכ"ל משרד ממשלתי, שאני אעבוד בחינם. מה גם שמבחינת התוצאות, הניסיון והיכולת, מן הראוי היה שהיא, שולחיה ושלוחיה היו מצניעים לכת. האבסורד הגדול הוא שהקרן תובעת ממני את שכרי המלא, כפי ששולם לי בכלל על-ידי הע"ל תשורה, שאותה היא לא תובעת".

* הטענה היא שהע"ל תשורה היתה פיקטיבית.

"החברה הוקמה לפי הוראות משרד האוצר, והיא נתנה שירותי ניהול לקרן וגם לקרן הפנסיה יובלים, וגם עשתה דברים אחרים והשקעות אחרות. חברה אמיתית עם עובדים. אני ושאר העובדים פשוט עברנו מלהיות עובדי הקרן, לעובדי הע"ל תשורה. שילמו לי בה את אותו שכר שהיה לי קודם, רק שביקשתי לקבלו לחברה שלי באמצעות הגשת חשבונית".

ב-2004 ביקש צולר, וגם קיבל, בנוסף לשכר הנ"ל, בונוס בגין עסקת דש איפקס, שהסתכם ב-2.4 מיליון שקל במזומן. העסקה, שבמסגרתה הוביל צולר את השתלטות הקרן על בית ההשקעות ברגר הולדינגס, שלימים הפך לדש איפקס, הסעירה בזמנו את שוק ההון המקומי. בתביעה נטען שההשתלטות על דש בוצעה באמצעות שותפות שצולר, הירשזון ואחרים מכרו את נכסי העמיתים בה להסתדרות "תוך גזילת פרמיית השליטה שהיתה שייכת לעמיתי הקרן". עוד נטען כי מדובר במיליונים ששולמו על חשבון העמיתים בניגוד לתקנון הקרן, שאוסר חלוקת בונוסים.

צולר קרא את הטענות, ולדבריו נדהם מ"החוצפה ועזות המצח. עסקת דש איפקס בוצעה בהוראת הממונה במשרד האוצר ובפיקוחו. העמיתים לא קשורים לסיפור הזה, הם לא נפגעים משום דבר, הם בכלל לא בעסק. זה בדיוק כמו בקופת הגמל שלכם - לוקחים מכם דמי ניהול לבעלי החברה, והם מחליטים מה הם עושים איתם".

למעשה, צולר רואה בעסקה הזו את ה"בייבי" שלו, גולת הכותרת של פועלו: "רק עכשיו סגרו קלוזינג על מיליארד שקל שווי של דש איפקס (הכוונה לרכישת בית ההשקעות על-ידי BRM של אלי ברקת). ה-2.4 מיליון שקל שנתנו לי הם בונוס באמת קטן על רקע הצלחה בלתי רגילה בעסקה שכולם, לכל אורך הדרך, הרוויחו עליה ים כסף. איזה מזל, מה הייתם עושים לי אם לא היינו מרוויחים? כולם צריכים להגיד לי 'תודה רבה, כל הכבוד, יישר כוח, קח מדליה, שלום ולהתראות'. הקרן הרוויחה מאות מיליונים בזכות העסקה שהובלתי, אבל אתה לא שומע תודה רבה. עסקת דש איפקס היתה לתפארת, מלמדים אותה באוניברסיטה. כמה עסקות כאלה נעשו בישראל?".

* אבל המפקח על הביטוח דרש את ביטול העסקה בטענה שלא היתה תקינה, ובתביעה נטען כי זה כבר היה ידוע כשאישרו לך קבלת בונוס בגין העסקה.

"המפקח מעולם לא העיר הערה על כך שהעסקה לא חוקית. בואו נדבר על העובדות: מי שהשתלטה על דש זו שותפות 'הוד יובלים', כשבדרך נכנסו שותפים שהבאתי - מוזי ורטהיים, נתן חץ, חיים כצמן. אייל בן-שלוש (המפקח דאז) קרא לי לשיחה, שהיתה מאוד מעניינת: הוא לקח לוח על הקיר וצייר עליו את מהלך ההשתלטות ואת כל הגורמים שקשורים לדש איפקס. ואז הוא אומר לי, 'תשמע, כל הכבוד לך, אבל אני כמפקח לא אוהב את הרעיון שקרן פנסיה שולטת בגוף השקעות ולא להפך. זו תפיסת העולם שלי, זה לא משהו בחוק'. אמרתי לו, 'תשמע, אין לנו עניין לריב עם מפקח. לא נראה לך, נתחיל למכור'. הגענו איתו להסדר, אבל לא כי משהו לא היה תקין. ואני מדגיש שבכל שלב הגופים הרוויחו. נכון שהבונוס ניתן לי אחרי שכבר היה ידוע לדירקטוריון, שאישר אותו, שאנחנו הולכים למכור את המניות לפי הסכם עם המפקח. הכול מתועד והכול מסודר".

* בכזו קלות הסכמת לעשות מה שאמר בן-שלוש רק כי זו "תפיסת העולם שלו"?

"מדינה שלמה לא מעיזה להתעסק עם הרגולטורים. העוצמה שלהם בלתי רגילה. יש להם סמכויות אדירות. לא ראיתי שאנשים קמים בבוקר ורבים איתם. כולם מנסים להגיע להסדרים ולפשרות איתם. ההצעה שלו היתה הוגנת. התייעצנו מה לעשות, והחלטנו 'או-קיי, בואו נסתדר, בשביל מה לריב, הרי זה יחזור אלינו אחר כך ממקום אחר'".

"יש לי הרבה אויבים"

צולר נתבע להשיב את המיליונים ששולמו לו שלא כדין, לטענת קרן הע"ל, אולם סכום התביעה הכבד באמת נוגע לפרשייה אחרת - פרשיית השיפוצים במלון הוד המדבר בים המלח, שבבעלות הקרן והסתדרות העובדים הלאומית. צולר ושאר הנתבעים נדרשו להשיב לקופת הקרן 170 מיליון שקל; חישוב, לטענת צולר, מנופח ושקרי, של עלות שיפוץ המלון בתוספת ריבית.

תגובות: "בית המשפט יכריע"

* עו"ד ארנון שגב סירב להתייחס לדברים מאחר שהתביעה נמצאת בהליך משפטי. "חומר התביעה הוגש, ובית המשפט יכריע", נמסר מטעמו.

* לגבי הטענות כלפי המפקח ידין ענתבי נמסר ממשרד האוצר כי "הנושא נמצא בדיון משפטי, ולכן לא נוכל להתייחס".

* לגבי הטענות כלפי יעל אנדורן, נמסר מטעם עמיתים: "דבריו של מיקי צולר לכשעצמם אינם ראויים לתגובה. ראוי שנזכיר את עובדות המקרה - מיקי צולר שלשל לכיסו עשרות מיליוני שקלים מכספי הפנסיה של עמיתי הקרן, בדיון מקדמי החליט בית המשפט להטיל עיקולים על נכסיו".

* מעיין אגם מסרה בתגובה: "ההתייחסות שלי לחשיפה של הדברים לא היתה מעולם אישית, וגם היום היא לא אישית. אין לי סכסוך עם שום אדם והכול היה ענייני לגמרי. הפיטורים שלי היו קשורים באופן ישיר לחשיפת השחיתות בהע"ל, ומעולם לא היה לי שום סכסוך אישי מול אף אדם בתוך המערכת. ללא כל ספק ההתנכלויות היו קשורות לחשיפת השחיתות על-ידי".

* אייל בן-שלוש וראובן סווירי סירבו להגיב.