ציפרלקס נגד רדיפת בצע

ציפרלקס היא תרופה נוגדת דיכאון וחרדה. עשרות אלפי ישראלים משתמשים בה. קל מאוד להשיג אותה. הרופאים ממליצים עליה בחום ורושמים אותה ברוחב יד. אם אתה כבר מדוכא, מבואס מהחיים, אז למה לא?

ריטלין היא תרופה שמומלצת לאלפים רבים של ילדים שאובחנו כסובלים מקשיי קשב וריכוז. השימוש בה רק הולך וגובר. ילדים, אומרים, לא מסתדרים בלעדיה. ההורים מבקשים אותה בשביל השקט הנפשי שלהם. אז למה לא?

בבתים רבים בישראל יש מדף או שניים המוקדשים לתרופות. גם בארונות המטבח של רבים מאתנו תמצאו סירופים, כדורים ומשחות. הישראלים צורכים כדורים בכמויות גדולות, לעתים ללא צורך. אבל אם כואב לי הראש, או קשה לי לישון, אז למה לא?

רבים מהישראלים מעשנים סיגריות. אחרים צורכים שוקולד על בסיס יומיומי. כולם מסמסים בטלפון הנייד, או משתמשים כבדים באייפון. ועוד לא דיברנו על הפייסבוק. על הפורנו. על הטלוויזיה. על הריאליטי. על "האח הגדול". בערוץ 2. ואחר-כך נעבור לערוץ 20, כדי לא להפסיד.

ככה נראים החיים שלנו. רצף של התמכרויות למשככי כאבים מסוגים שונים: מתוקים, מנצנצים, תרופתיים, תקשורתיים. קשה לנו מאוד להיות עם עצמנו. סתם עם עצמנו. אנחנו מתקשים להישאר לבד. אנו חשים בדידות. וצריכים, נזקקים, להסחת דעת. למשהו שיעשה לנו נעים בגוף. לפעמים זה מגיע בצורת כדור. אז למה לא?

אז מה בעצם ההבדל בינינו לבין משתתפי "האח הגדול"? ההבדל היחיד הוא שאנחנו צופים בהם ולא הם בנו. יכול להיות שאם היו מביטים בנו, היו מגלים את עצמם: חרדתיים, מפוחדים, מושפעים, מניפולטיביים, נאבקים בשדים הפנימיים ונוטים להתמכר. הם הרי ישראלים. כמונו. בדיוק כמונו.

להסתדר בחיים

תחקיר "ידיעות אחרונות" על הריאליטי של המדינה לא גילה לנו משהו שלא ידענו. שום דבר חדש. תמונת מראה של החיים בישראל המפגיזה והמופגזת, מדינה פסיכוטית, עם הפרעות נפשיות קשות, שמקדשת את הכוח על פני המוח, את המיידי על פני העתידי, את השטחי והנוצץ על פני העמוק והאפרורי. והתוצאות בהתאם.

אז על מה בדיוק הרעש? מאיפה הזעזוע? מה קרה?

ההתנפלות על "האח הגדול", כמו טרנדים רבים אחרים, לא עוסקת בתוכן אלא בצורה, לא במהות אלא בפוזה. "האח הגדול" היא מעבדה אנושית. מכניסים אליה בני אדם. סוגרים אותם לתקופה ארוכה. מנתקים מהעולם. מטילים עליהם משימות. מצלמים את הרוב. עורכים את מה שמעניין. או צעקני. ויוצרים תמונה מעוותת של החיים ועל החיים.

באופן טבעי, בכל מקום שבו תדחסו בני אדם שונים מאוד זה מזה, ממוצא שונה, בני דתות אחרות, בעלי דעות פוליטיות מנוגדות, ותגרו אותם חברתית - יתעוררו מתחים, יתחוללו ריבים, צעקות, עלבונות ובכי. הם יזדקקו למשככי כאבים, כי כך התרגלו לחיות. כך הם הגיעו לשם, מתוך בחירה חופשית.

ומתוך בחירה חופשית הם ישתמשו בכדורים פסיכיאטריים. כפי שמתוך בחירה חופשית, ואחרי היכרות מתמשכת עם התוכנית עצמה, עם מה שהיא מעוללת לאנשים, עם מה שהיא גורמת, הם בכל זאת בחרו להשתתף בה. אף אחד לא הכריח אותם.

להיפך, הם נכנסו בנפש חפצה, הם מוכנים למכור את עצמם, את גופם, את נשמתם, את חבריהם, רק כדי להיות מפורסמים, הם רואים בכך רווח חברתי, כלכלי, מעמדי, אולי יקבלו תוכנית בקשת, אפשר שיוחתמו על קמפיין פרסומי.

הכסף מעוור את עיניהם. הכסף הוא המטרה. הכסף הוא ההתמכרות העמוקה והמסוכנת באמת. ונגדו שום כדור לא יעזור. גם לד"ר אילן רבינוביץ'. אין תרופה נגד רדיפת בצע. נגד קנאה. נגד תאווה. נגד קניות ושופינג ורכישות ובזבוזים.

"האח הגדול" הוא האמצעי של משתתפיו להסתדר בחיים. בדיוק כמונו, הם רוצים אושר ועושר. החשיפה התקשורתית, הם חושבים, תיתן להם עושר. את האושר אולי יצליחו להפיק בעזרת כדור קטן, מהרופא הצמוד שמחייך ומסביר שאין מה לדאוג יותר, הכול יהיה בסדר.

לילה טוב, ישראל. חלומות פז.