מיקור חוץ נוסח הוט

זה אותו מקום עבודה, הלוגו הוא אותו לוגו, והקפה אותו קפה

גרירת הרכבים של עובדי הוט ששבתו בשבוע שעבר, במה שנראה כמו שידור חוזר ומביך של אחת הטעויות הגדולות של הנהלת פלאפון בשנה שעברה, האפילה-משהו על מהלך מהותי, מורכב ובעייתי הרבה יותר, שמובילה בחודשים האחרונים הנהלת הוט.

במהלך הזה, שנדון בהליך שהחל היום (ד') בבית הדין האזורי לעבודה, אין התקוטטות לכאורה, אין לחץ נגד התארגנות העובדים, אין מניפולציות כמו חלוקת סטיקרים נגד הוועד. יש רק החלטה "קטנה" ונחישות גדולה: להוציא ל"מיקור חוץ" את רוב-רובו של המערך הטכני, של מוקדי שירות הלקוחות ומוקדי התמיכה בחברה.

בעולם העסקי מקובל שלא מוציאים למיקור חוץ את מה שמהווה חלק בלתי נפרד מ"ליבת העסק", ובכל חברות התקשורת שעמן שוחחנו הבהירו לנו כי לב-ליבה של חברה בענף הזה הוא השירות.

אלא שמיקור החוץ במוקדים של הוט הוא לא ממש מיקור חוץ. העובדים ש"הועברו" לחברות כמו "תקשוב", ממשיכים להגיע כל בוקר לאותו מוקד. גם המנהלים שלהם הם אותם מנהלים, שמועסקים כעת על-ידי קבלן.

זה אותו מקום עבודה, הלוגו הוא אותו לוגו, והקפה הוא אותו קפה. מה כן השתנה? בתלוש השכר כבר לא כתוב "הוט", אלא "תקשוב". גם התמריצים לעובדים השתנו, ובהוט מתעקשים שדווקא לטובה.

האם זו שבירה אלגנטית ומתוחכמת של ההתארגנות בחברה? לא בהכרח. לפחות לא במתכוון. לבעלים החדשים של הוט, פטריק דרהי, יש אג'נדה ברורה - לצמצם בחדות את מערכי השירות, בניגוד לתפיסה שהנהיג המנכ"ל הרצל עוזר.

החברה חתכה את מספר הטכנאים שהיא מחזיקה/מעסיקה, ומתבססת יותר על קבלנים שמתוגמלים "פר-קריאה", וכמעט כל אנשי השירות והתמיכה עברו לגורם שלישי, לפחות באופן טכני.

למעשה, בין הנהלת הוט לרוב-רובם של העובדים שנמצאים כיום ב"ליבת העסק" של החברה, לא מתקיימים לכאורה יחסי "עובד-מעביד". גם אם לא הייתה כאן כוונה כלפי התארגנות העובדים, גם אם המהלך הזה לא הואץ על רקע ההתארגנות, הוא פוגע בה פגיעה אנושה.

כשארגון "כוח לעובדים" הכריז על עצמו כארגון היציג של העובדים, הנהלת הוט ספרה את טופסי ההצטרפות שעליהם חתמו העובדים, ופסלה כל מי שעבר בינתיים להעסקה באמצעות קבלן. הם כבר לא העובדים שלה. העובדים אמנם אומרים ללקוח כל יום "הוט שלום, במה אוכל לעזור", והם עושים את זה באותו מתקן של הוט - אבל עכשיו הם כבר לא העובדים של הוט.

בעניין זה פנה ארגון כוח לעובדים לבית הדין לעבודה, כדי שיכריע בשאלה האם כוח לעובדים הוא הארגון היציג של עובדי הוט.

על רקע בקשה זאת עומד בפני בית הדין אתגר מרתק. עליו להחליט אם הוא בוחן את המקרה של הוט במשקפיים משפטיים צרים, כאלה שמחשיבים יחסי עובד-מעביד לפי מה שכתוב בתלוש המשכורת - או במשקפיים רחבים יותר: האם עובד שמגיע לאותו מקום עבודה ומבצע אותה העבודה, ראוי שינותק ממקום העבודה רק בשל מעשה טכני כמו הכנסת גורם שלישי, שאינו משנה דבר מהותי ביחסי העבודה.

תפקיד הלקוחות

בלי ליחס להוט מעשה בזדון, על בית הדין להיווכח ברקע העובדתי: ההתארגנות של עובדי החברה במסגרת כוח לעובדים היא ההתארגנות השלישית במספר. התארגנויות קודמות במסגרת ההסתדרות הלאומית וההסתדרות הכללית נבלמו ודעכו, בין היתר בשל התנגדות אקטיבית מצד ההנהלה.

הפעם, בניגוד לפעמים קודמות, ארגון העובדים הצליח לאגד גם את העובדים במוקדי השירות והתמיכה, ולהכריז על יציגות בחברה כולה, ולא רק בקרב הטכנאים כפי שעשתה ההסתדרות הכללית.

והנה באה החברה, גם אם הדבר נעשה ללא קשר להתארגנות, והופכת באבחת החלטה את עובדי המוקדים לעובדי קבלן. האם הפררוגטיבה הניהולית להוציא למיקור חוץ, במיוחד במקרה של מיקור חוץ שאינו ממש "חוץ", גוברת על רצונם הבלתי ניתן לערעור להתאגד גם בפעם השלישית?

גם ללקוחות החברה יכול להיות כאן תפקיד מעניין. בפעם הבאה, כשאומרים לכם בטלפון: "הוט שלום, במה אוכל לעזור?", בקשו לקבל עזרה רק מעובד שעל תלוש השכר שלו כתוב הוט. שירות בלי מתווכים.