הקרב על תקציב הביטחון: בדיחה גדולה וצפויה מראש

הקרב על תקציב הביטחון: בכל שנה, מיד אחרי יום העצמאות - אותו ריטואל, אותה תוצאה ידועה

1. הון, שלטון, מערכת הביטחון ו"גבעת חלפון". זה הסיפור.

בכל שנה, באותה שעה, דקה אחרי הסרט המיתולוגי, הזיקוקים, חתן התנ"ך ואות מצטיין הנשיא ל-120 חיילים שנבחרו בקפידה - פותחים ראשי "המערכת" הצבאית בהרעשה מסיבית של תותחי-פה מאיימים. ולתפארת מדינת ישראל.

בושה גדולה, עד כדי תמיהה האם מפקדי צה"ל, החל בשר הביטחון משה יעלון, עובר לרמטכ"ל בני גנץ ופקודיהם הבכירים בכלל ראויים לחיילים המצטיינים האלה והאחרים ה"פועלים באוויר בים וביבשה, במחשכי הלילה להבטיח את ביטחון המדינה", כפי שאמר ראש הממשלה בנימין נתניהו, שגם הוא מנענע ביד גסה את העריסה המסוכנת הזו. וגם הוא מרוויח ממנה.

2. כל הסיפור של המלחמה בין משרד האוצר לצה"ל על תקציב הביטחון הוא בדיחה גדולה וצפויה. הצגה שבה כל אחד מהשחקנים מכיר היטב את התפקיד, את הטקסט ואת הסיום, וחוזר על זה בכל שנה מחדש.

זה גם עובר בירושה. תסמונת גנטית. מראש ממשלה שמאלני לימני ולהיפך, משר ביטחון למחליפו, משר אוצר ליורשו, מרמטכ"ל לסגנו, מאלוף לתת-אלוף, ממנהל תקציבים לסגניו. בדרך, לא מעט אנשים עשו על זה קריירה.

מצד אחד עשרות היועצים למיניהם וסוגיהם, החל בפרופסורים, אלופים במיל' ומטה, כולל מאכערים בכירים שיוצאים ובאים. כולם מוחזקים לאורך שנים על ידי מערכת הביטחון.

מהצד השני, דוד ברודט וקובי הבר כמשל: הראשון היה מנכ"ל משרד האוצר שהצליח לקצץ פחות ממיליארד שקל (פעם ראשונה ויחידה בהיסטוריה) ואחרי כן יושב ראש "ועדת ברודט" לתקציב הביטחון, השני נמנה עם הלוחמים הגדולים נגד העלאת תקציב הביטחון.

כיום הראשון משמש יו"ר בנק לאומי והשני ראש החטיבה העסקית והמסחרית בבנק. והם באמת רק דוגמה. כמוהם יש עוד.

3. בכל שנה מחדש מתחולל קרב בין ראשי מערכת הביטחון - שלא ניצחו מלחמות כבר די הרבה שנים (מלבד מלחמות מול האוצר), שכל הזמן מתכוננים לעוד ועדת חקירה ממלכתית שתבוא ומכינים תירוצים כתובים ופומביים להפסד הבא במלחמה הבאה - לבין ראשי משרד האוצר, שאף פעם לא מנצחים את המערכה, שיודעים שצה"ל תמיד ינצח אותם, והם רק נלחמים לא להפסיד יותר מדי.

מצד אחד, שר ביטחון ורמטכ"ל שבתחילת חודש מאי נגמר להם הכסף שיועד, באישורם ובהסכמתם, לשנת תקציב מלאה, עד כדי שאפילו אין להם 10,000 שקל למימון טקס האזכרה לנפגעי הטבח במעלות (פעם אמרו שנגמר הכסף לסיכות צנחן ופעם נגמר האוכל ללוחמים שחזרו לפנות בוקר ממארבים מעבר לקווים..) ראשי מערכת הביטחון, שמאיימים על הציבור ומשחקים במכוון ובידיים גסות בתחושות הפחד הכי עמוקות של אזרחים ומשפחות שנותנות בידיהם את בניהם ובנותיהם.

מצד שני, שר אוצר ובכירי משרדו שכל שנה, ממש כל שנה, מתקוטטים בקולם אבל סוגרים על תקציב ביטחון עתיר הון, כשהם יודעים בוודאות שהמספר לא מספר, התקציב לא תקציב, וגם מכינים מראש עוד כמה מיליארדים, להעברה, בהסכמתם(!) במשך השנה. ישראבלוף משופשף. ובין לבין לא עושים כלום.

השינוי היחיד שקרה בשנים האחרונות, בזכות הסדר שהובילו מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר, והחשבת הכללית, מיכל עבאדי-בויאנג'ו, הוא שהאוצר מתחיל לדעת, בערך, לאן הולך הכסף. אלא שבפועל לא יוצא מזה כלום.

האוצר חוזר ואומר שמטלת השכר, תנאי השירות, פנסיית הגישור המופלגת והפנסיה התקציבית של מערכת הביטחון בכלל ובכיריה בפרט הם העול הכבד ביותר המוטל על תקציב הביטחון, הפוגע במישרין בהתעצמות הצבא - אבל האוצר נרדם מיד אחרי שהתקציב עובר ומסרב להיכנס למהלכים (בלי ספק קשים וארוכים) כדי לטפל בעניין, אולי בגלל שאנשיו לדורותיהם נהנים גם הם מפנסיה תקציבית שמנמנה.

אולי בגלל שהמערכת הפוליטית כולה - ובראשה ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר, יאיר לפיד - מבוהלים מזה...

4. ועיקר העיקרים: המלחמה על התקציב טובה מאוד לפוליטיקאים. לפיד נהפך לוחם קרבי בשדות אויב. יעלון מקבל פתאום פנים של מנהיג מנצח (אחרי שניצח את גלעד ארדן ולקח לו את הכוח על העורף, הוא רוצה לנצח גם את לפיד).

הרמטכ"ל סופסוף מוביל צבא מנצח, כי את מלחמות התקציב הוא תמיד מנצח. ונתניהו - או! הוא ממש נהפך לכל יכול. חלומו של כל פוליטיקאי. אליו יעלו לרגל, אותו ינסו לשכנע, הוא יעשה את עצמו שוקל והעיקר: הוא ורק הוא יכריע! למישהו יש ספק איך יכריע?

תקציב הביטחון
 תקציב הביטחון