ברלין הישנה

מדוע ישראל מגנה את "יורדי ברלין" ומחבקת את יורדי ארה"ב

משתתפי הכנס "הנפקות בארה"ב" / צילום: תמר מצפי
משתתפי הכנס "הנפקות בארה"ב" / צילום: תמר מצפי

בוושינגטון הבירה התמסד בסוף-השבוע הארגון הראשון שקם אי-פעם של מהגרים ישראלים לארה"ב, "מועצת הישראלים-האמריקאים" (ובתרגום רשמי "ארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית"), עם חיבוק חם מאוד של ממשלת ישראל ושל ידידה הגדול בארה"ב, הרפובליקני מיט רומני.

הארגון פועל בכמה ערים בארה"ב כבר כמה שנים, אך רק עתה הוא בקע מקליפת האלמוניות שלו במה שכונה, בצדק, "כנס בכורה": נחשפה בו לראשונה הלגיטימציה הרשמית שמעניקה ממשלת ישראל לאזרחיה שבחרו לרעות בשדות זרים. עם זאת, בשלב זה לפחות, מדובר בלגיטימציה מוגבלת: חותם כשרות למהגר הישראלי לארה"ב - ולא לברלין, למשל, במיוחד לא לברלין.

ובאמת נשאלת השאלה - מדוע שלחה ממשלת ישראל את שר התקשורת שלה ושר הפנים הנכנס, גלעד ארדן, ושני דיפלומטים בכירים, השגריר בוושינגטון, רון דרמר, והשגריר באו"ם, רון פרושאור, לוועידה של מהגרים ישראלים בארה"ב, בעוד ששר האוצר, יאיר לפיד, יוצא חוצץ נגד "פוסט-ציונים ואנטי-ציונים (בברלין)... שלא מבינים שיוקר המחיה הוא לא השאלה היחידה של אדם כאשר הוא מחליט איפה הוא חי ולפי אילו ערכים"; או בשעה ששר הביטחון, משה (בוגי) יעלון, מכריז ש"בית יהודי לא נבחן במחיר המילקי או היכן כיף לחיות"; או שסגן-שר, אופיר אקוניס, מוחה: "מה זה השטויות האלה, ברלין"?

ובמילים אחרות: למה לתת כבוד לקבלנים עשירים וליזמי היי-טק ישראלים בקליפורניה, ולא לחבק גם ברלינאים ממוצא ישראלי, שניסו לפנות לאחיהם בציון ולהציע להם דמויי מילקי בזול?

האם מקבלי ההחלטות במשרד ראש הממשלה אינם מבינים שלוס-אנג'לס היא ברלין הישנה, ושארה"ב היא מודל קצת יותר מרופט של גרמניה החדשה, מודל שלמרות ותקו, מאות-אלפי ישראליים גילו, ומוסיפים לגלות, זה עשרות שנים?

מדוע, אפוא, נאלצים ישראלים בגרמניה להצטמרר מצינת הכתף הקרה של ממשלתם? אולי מפני שהם אביונים יחסית, עושים את צעדיהם הראשונים בזירה כלכלית זרה, לא מקורבים לממסד, וטרם התחילו לקנות איגרות בונדס, וליצור קשרים עם מחוקקים מקומיים? או אולי מפני שהם חוטאים בנטייה לזרוע זרעים של תסיסה ברחובות תל-אביב, ולהשתמש במדיה חברתית כדי להשכיל את הישראלים שנותרו בבית, איך צריך להיראות חשבון בסופרמרקט?

נראה כי כך וגם כך. מי יודע, בעוד 20-30 שנה, כשהברלינאים החדשים יתברגנו, יתבססו, ייעשו ללווייתני נדל"ן, ייגמלו מהרגליהם החתרניים, וידעו עם מי צריך לדבר בבונדסטאג, תשלח אליהם ממשלת ישראל את שר הגימלאים, יאיר לפיד, כדי לעשן עימם את מקטרת השלום.

לעומת הישראלים-הברלינאים, אחיהם מעבר לאוקיינוס האטלנטי, הישראלים-האמריקאים, מתחממים כבר עתה מזיו השררה הישראלית, מפני שיש שם כסף, הרבה כסף (פוטנציאל לתרומות פוליטיות עתידיות?) וגם מפני שיש שם קרקע פורייה לעשיית הון פוליטי לגופים הפוליטיים המתאימים. אולי אין זה מקרה שהנואם המרכזי בוועידת הבכורה של הישראלים-האמריקאים לא היה שר דובר עברית מירושלים, אלא פוליטיקאי בכיר דובר אנגלית מיוטה.

מיט רומני, אורח הכבוד, הוא חברו הטוב של רה"מ בנימין נתניהו, שהוא חברו הטוב של איל-ההון שלדון אדלסון, בעל-השליטה ברשת בתי הקזינו (וגם "ישראל היום") ונדבן רחב-כיס למפלגה הרפובליקאית, שתורם ביד רחבה גם ל"ארגון הקהילה הישראלית-אמריקאית", אולי מפני שאשתו, ד"ר מרים אדלסון, היא ישראלית.

שיפוד אובמה הוא הדרך המהירה לליבות ישראלים

מה המכנה-המשותף למשולש נתניהו-אדלסון-רומני? נכון. איש מהם אינו חבר במועדון המעריצים של ברק אובמה (בקושי יכולים לשאת אותו); ושלושתם תומכים נלהבים במפלגה הרפובליקאית בארה"ב, ייחלו לניצחונה ב"בחירות-האמצע" לסנאט בשבוע שעבר, ויתפללו לתבוסתה של המועמדת הדמוקרטית הילארי קלינטון ב-2016. לא פלא אפוא שוועידת הבכורה של ארגון המהגרים הישראלים, לפחות עצרת הפתיחה שלה, שהייתה צריכה להציג את המועצה כארגון כלל-ארצי, א-פוליטי, התנהלה כמו כנס היסוד של תא חדש למפלגה הרפובליקאית, התא הרפובליקאי הראשון של מהגרים ישראלים לארה"ב.

אובמה שימש שק-חבטות בנאומו של רומני, מפני שהפוליטיקאי הרפובליקאי ידע לקרוא את נפש קהלו. רומני הבין, או שאמרו לו, כי שיפוד אובמה הוא הדרך המהירה לליבות ישראלים. רומני סיפק את הסחורה בעונג, והרפובליקאים הישראלים גמלו לו בתשואות על כל עקיצה, בדיחה, וביקורת. אובמה היה פופולרי בקרב הישראלים-האמריקאים האלה בערך כפי שהוא פופולרי אצל רוב הישראלים הישראליים.

יש חשיבות סמלית לעובדה, שהאירוע הזה התרחש בסוף-השבוע שבו חל יום השנה לרציחתו של יצחק רבין ז"ל, האדם שטבע חותם של "נמושות" על מצחם של מאות-אלפי ישראלים שבחרו להגר מארצם. רבין לא יישכח לעולם, אבל ההתבטאות שלו על "נפולת של נמושות", כמו המונח התאום, "יורדים", הולכים ונמחקים מהתודעה הישראלית. ראש הממשלה הפרו-רפובליקאי של ישראל לא ייתפס עם המילה 'נמושה' על דל שפתיו.

נתניהו בוודאי מצטער על כל ישראלי שמותיר את ארצו מאחוריו, אבל אם העוזב יוצא לארה"ב, יש סיכוי כלשהו שהוא יתגייס לצבא הרפובליקאי שם, וזו, מבחינת רה"מ, חצי נחמה.