אושר ניהול ייצוגית נגד עיריית י-ם על גביית אגרת חניה לא כדין

לטענת התובע, עיריית ירושלים גבתה אגרת חניה מנהגים שנקנסו בגין חניה במקום אסור, וגביית האגרה בנוסף על הקנס מהווה כפל קנס ■ להערכתו, סכום הגבייה העודפת בשנה מסתכם בכ-4.5 מיליון שקל

פקח חניה / צילום: אריאל ירוזלמסקי
פקח חניה / צילום: אריאל ירוזלמסקי

שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, ארנון דראל, אישר היום (א') ניהול תביעה ייצוגית בהיקף של כ-4.5 מיליון שקל נגד עיריית ירושלים, בטענה כי גבתה אגרת חניה מבעלי רכבים שנקנסו על-ידה לאחר שחנו במקומות אסורים לחניה ברחבי הבירה, למרות שלא נהנו מהחניה.

התובע הייצוגי, יורם אליהו, העמיד ב-10 בנובמבר את רכבו במקום חניה מוסדר לנכים המצוי בתחומי ירושלים. אליהו, שסבר בטעות כי החניה מותרת לכל, הפעיל לטענתו מיד עם עזיבתו את המכונית את כרטיס החניה האלקטרוני "איזי פארק" וחויב בתשלום אגרה בסכום של 1.52 שקל. משהגיע חזרה לרכבו, מצא הודעה של עיריית ירושלים על חיובו בקנס בסך 1,000 שקל בשל החניה במקום השמור לנכים בניגוד לחוק העזר העירוני.

אליהו אינו מלין על כך שנדרש לשלם קנס לאחר שחנה במהלך נובמבר במקום חניה אסור שהיה שמור לנכים. טענתו בתביעה ממוקדת בנהגים כמוהו שמשלמים את אגרת החניה כאשר הם חונים במקום אסור לחניה וכן מחויבים בתשלום קנס. העירייה אינה משיבה להם מיוזמתה את אגרת החניה ששילמו, אף שלא נהנו משירות החניה, שכן חנו במקום אסור.

התובע טוען כי בהחזקת הכסף ששולם לה כאגרה עבור שירות שלא ניתן, גובה העירייה את האגרה שלא כדין, ולכן פועלת בניגוד לעיקרון חוקיות המינהל ומתעשרת באופן זה על חשבון הציבור. התובע טוען כי גביית האגרה בנוסף על הקנס מהווה כפל קנס, וכי התנהגותה של העירייה היא רשלנית וחסרת תום-לב.

הנזק שנגרם לתובע עומד על 1.52 שקל בלבד, אך לדברי אליהו, הנזק המצרפי שנגרם לכל הנהגים שסבלו מאותה התנהגות של עיריית ירושלים מגיע ל-4.5 מיליון שקל בכל שנה. לטענתו, מדובר בסכום שמהווה כ-5% מהסכום הכולל שנגבה על-ידי העירייה בגין אגרת חניה בכל שנה.

"שילם בהתנדבות"

העירייה הגישה בקשה לדחיית הבקשה לאישור ניהול תביעה ייצוגית נגדה. בין היתר היא טענה כי התובע לא מיצה את ההליכים להשבת האגרה ששילם מול העירייה.

אשר לאגרה ששילם המבקש, העירייה טענה כי היא אינה מבצעת פעולת גבייה של אגרה עבור חייה במקום אסור, אלא שאליהו הוא שהתנדב לשלם אגרת הסדר בגין חניה אסורה, ולא היא זו שגבתה ממנו את התשלום.

עם זאת, העירייה הודתה כי היא אכן מחזיקה בכספים ששיעורם, לטענתה, אינו ידוע וששולמו לה על-ידי מי שהחנו את רכבם במקום אסור וקיבלו דוח, אף שלא היו חייבים בתשלום אגרת חניה. לדבריה, ככל שנעשית פנייה אליה להשבת הסכום ששולם בגין אגרת החניה - היא נענית בחיוב.

מס לא חוקי

בהחלטתו לאשר ניהול תביעה ייצוגית נגד עיריית ירושלים, כתב השופט דראל כי "העירייה אמנם לא נקטה בהליך גבייה אקטיבי, אך לאחר שנכנסו הכספים לקופתה, והיא אינה עושה דבר כדי להשיבם למשלם - בין בדרך של החזרתם ובין בדרך של יידוע אפקטיבי על הזכות לקבלם בחזרה - היא הופכת את החזקת הכספים ברשותה לגבייה. כאשר גבייה זו נעשית ללא מתן שירות הרי שמדובר במס - שנגבה ללא הסמכה כדין".

השופט ציין גם כי קיימים סיכויים שהתביעה הייצוגית נגד העירייה תתקבל. "הבקשה שבפניי אינה מורכבת מבחינה עובדתית - הצדדים אינם חלוקים בדבר קיומה של הקבוצה (הנפגעת - ח' מ') ובדבר מדיניותה של העירייה במקרים הנדונים. ביסוד הבקשה עומדת שאלה משפטית - מחלוקת פרשנית על משמעות המונחים 'גבייה שלא כדין' ו'אגרה'. נראה כי ישנה אפשרות סבירה כי התובענה תוכרע לטובת הקבוצה", ציין בית המשפט המחוזי.

השופט דראל הזכיר אמנם כי העירייה החזירה, לאחר הגשת הבקשה, את אגרת החניה לתובע. עם זאת, לדבריו, "איני סבור כי יש בכך כדי לאיין את עילת התביעה של התובע. הלכה היא כי יש לתת את הדגש בהליך התובענה הייצוגית על תביעתם של התובעים המיוצגים ולא על תביעתו האישית של התובע הייצוגי. עמידה פורמלית על עילת התביעה האישית של התובע הייצוגי עשויה להוות תמריץ שלילי לתובע הייצוגי למהר ולהתפשר עם הנתבע, מבלי לדאוג כראוי לאינטרס המצרפי של חברי הקבוצה (הנפגעת - ח' מ'), בכדי לא לאבד את עילת התביעה האישית. לפיכך, נקבע, המועד הרלוונטי לבחינת עילת התביעה האישית של התובע הייצוגי הינו מועד הגשת התביעה, וניתן להמשיך בבירור התובענה גם אם בתקופה ניהול ההליך פקעה העילה בשל ההשבה".