הסייבר מתפצל והנשים מתחילות להגיע: 3 מסקנות מהדירוג / דור צח
- הסייבר דומיננטי ומתפצל
באפריל האחרון חשף "גלובס טק" כי לפי נתוני חברת המחקר IVC, מספר חברות הסייבר החדשות המוקמות בישראל נמצא בירידה. אם ב-2015 הוא הגיע לשיא של 98 חברות, הרי שב-2016 המספר ירד ל-73, ובשנה שעברה הוא כבר צנח ל-48. רוב בכירי התחום ששוחחנו איתם העריכו שמדובר באבולוציה טבעית של תחום שהפך רווי. מעניין יהיה לראות אם אותה מגמה תימשך ב-2018, אך בדירוג שלפניכם אנחנו רואים שבשלבי הביניים (מיד-סטייג'), שמהם לרוב מגיעות החברות המבטיחות, הסייבר דומיננטי מתמיד - ובעיקר מתפצל יותר ויותר לתתי-ענפים.
מתוך עשר החברות שזכו השנה להיכלל בפרויקט הסטארט-אפים המבטיחים של "גלובס", שלוש הן חברות סייבר: דמיסטו, קלרוטי ו-SAM. חברות נוספות הגיעו לקו הגמר אך לא נכנסו לעשירייה הראשונה, ובכולן בלטה מגמה גוברת של התמקדות.
תחת המטריה הרחבה "סייבר" נמצאים כיום סטארט-אפים מצליחים שעושים דברים שונים לחלוטין, בשיטות שונות לחלוטין: מעטפת הגנה, תגובה אוטומטית או הטעיית תוקפים; הגנה על מחשבים, סמארטפונים, רשתות ומוצרי IoT; פנייה לארגונים בכל גודל וללקוחות פרטיים; וזיהוי איומים בסקטורים ספציפיים. זו דרך הגיונית להתמודד עם החשש מקניבליזציה בתחום, השאלה אם הלקוחות לא יתעייפו בשלב מסוים מריבוי המוצרים ומהצורך להכריע ביניהם ולקשר ביניהם.
- הגבולות ממשיכים להיטשטש
החברה הזוכה של השנה, Puls, היא מה שנקרא "חברת פלטפורמה" - כזו שהדגש בה הוא לא בהכרח על טכנולוגיה פורצת דרך, אלא על דיגיטציה שנועדה לייעל שירות טעון שיפור מהעולם האנלוגי.
במקרה של Puls, השירות הוא הזמנת טכנאים לתיקון מוצרי חשמל. חברות מהסוג הזה (ישראלית בולטת נוספת מהז'אנר היא Fiverr) משויכות עדיין לעולם הטכנולוגיה, והמשקיעים בהן הן לרוב קרנות הון סיכון. סביר מאוד שזה לא יהיה המצב בעוד כמה שנים: בזמן שהסטארט-אפים נכנסים יותר לעולם האנלוגי בניסיון לשדרג אותו, החברות המסורתיות נמצאות בקרב מאסף להשתלבות בעולם הטכנולוגי. זה יחייב את השחקנים בשוק - יזמים ומשקיעות, וגם אנליסטים ועיתונאיות - להכיר טוב יותר את שני העולמות ואת דרכי האינטגרציה ביניהם.
טשטוש גבולות נוסף הוא גיאוגרפי: Puls אמנם מוגדרת כחברה ישראלית, אך המטה שלה והמנכ"ל יושבים בארצות הברית, והיא פונה לשוק האמריקאי. עוד על כך תוכלו לקרוא בכתבתם של יסמין יבלונקו וטל שחף במסגרת פרויקט זה.
- הנשים מתחילות להגיע
בשנה האחרונה הקמתי וערכתי את "גלובס טק", מדור ההייטק המתחדש של "גלובס". אם תבקשו ממני לשלוף מהזיכרון תמונה אחת שנצרבה בזיכרוני מהתקופה הזאת, היא לא תהיה של אקזיט מפואר או של השקת מוצר פורץ דרך. היא הייתה התמונה שבה, במהלך ביקורה של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל בישראל, היא הגיעה לאירוע חדשנות של משרד החוץ - וגילתה לאכזבתה שכל היזמים שהוזמנו אליו הם גברים.
ההייטק הישראלי, כמו העולמי, מתחיל להבין שטכנולוגיה שמיוצרת רק בידי אנשים מרקע דומה, שרגילים לפנות לאנשים מאותו רקע - היא טכנולוגיה פחות טובה. לא כי יש יותר באגים בקוד או כי סביבת הפיתוח לא מתאימה, אלא כי היא מלאה בנקודות עיוורון, שיוצרות טעויות העלולות להתברר כהרות גורל. היא לא יכולה להגשים במלואה את המטרה שכל כך הרבה יזמים מצהירים שהם מציבים לעצמם: להפוך את העולם למקום טוב יותר.
התובנה הזאת מתחילה לחלחל, גם אם לאט. אם בדירוג של השנה שעברה רק יזמת אחת - ליהיא סגל מ-DayTwo - צלחה את השיפוט של קרנות ההון סיכון, הפעם הגיעו לקו הגמר שלוש יזמיות. זה עדיין רחוק מלהספיק, אבל זו התחלה. סטארט-אפיסטים ערבים, חרדים, ממוצא אתיופי וממיעוטים נוספים, לעומת זאת, עדיין מתקשים לשכנע את גופי ההשקעה שהם העתיד, שהם ההבטחה הגדולה. קשה לי להאמין שנראה שינוי מיידי ודרמטי במצב הזה, אבל בהסתכלות של כמה שנים קדימה - הוא חייב להשתנות.
לאט, אבל בכיוון הנכון: האימפקט מתבסס בהייטק הישראלי / יזהר שי
בשנים האחרונות ספג ההייטק הישראלי ביקורות רבות, לעתים מוצדקות, על היותו סביבה סגורה, מנוכרת ומנותקת מהיום יום שחווים רוב אזרחי מדינת ישראל. התדמית שנוצרה ליזמי ומשקיעי ההייטק מציירת אנשים מוכשרים, חלקם מבריקים, אבל גם כאלה שממוקדים אך ורק בהשגת מטרותיהם, הנמדדות בהישגים כלכליים ובגריפת הון עתק. כל זאת מבלי לייצר השפעה חיובית ארוכת טווח על החברה הישראלית, שמתוכה יצאו בני המזל המעטים שהצליחו כל כך.
אלא שתופעה חדשה יחסית בישראל מעוררת תקווה בקרב מי שמעוניינים לקשור את הצלחות אומת הסטארט-אפ להשפעה חיובית שכזאת. שנת 2018 סימנה את המשך התבגרות תחום האימפקט בארץ משלבים התחלתיים, כמעט חסרי משמעות, לתופעה שהשפעותיה עשויות להיות ארוכות טווח ונרחבות.
חברות אימפקט מתאפיינות בכך שבמקביל למדדים הכלכליים המסורתיים, הן נמדדות גם בהשפעתן על תחומים הנתפסים כבעלי משמעות חברתית, קהילתית וסביבתית. בשנת 2015 הגדיר האו"ם יעדים לפיתוח בר קיימא ברחבי העולם עד לשנת 2030. במסגרת זו הוגדרו 17 תחומי פעילות הנתפשים כבעלי יכולת להשפעה חיובית על העולם, ובהם מאבק בעוני וברעב, הגנה על היערות והאוקיינוסים, שירותי חינוך ובריאות, שוויון מגדרי ועוד. מיזמי אימפקט רבים פנו לטפל בתחומים האלה ובאחרים, מתוך תפיסה כוללת שלפיה זוהי חלק ממחויבותם, בדיוק כמו רווחים כלכליים ותשואות למשקיעים.
היקף השקעות האימפקט העולמי צמח מ-4 מיליארד דולר בשנת 2011 ל-228 מיליארד דולר בשנת 2017. הצמיחה הזו מסמנת מגמה עולמית של הכרה ביכולת לייצר עסקים מצליחים במובן הקפיטליסטי של המילה, שמייצרים במקביל ערך חברתי וסביבתי משמעותי. כמו בהשקעות בתעשיית ההייטק המסורתית, כך גם בהשקעות האימפקט ניתן למצוא קרנות הון סיכון, פרייבט אקוויטי ואנג'לים, לצד גופי פנסיה, מוסדות פיננסיים וחברות עסקיות. התחומים שבהן פועלות קרנות האימפקט מגוונים למדי, וכוללים שירותים פיננסיים (בדגש על מיקרו-פיננסים), אנרגיה, דיור, מזון וחקלאות, רפואה, חינוך ועוד.
בישראל, אחד הסימנים הבולטים להתבגרות התחום היה הקמתן של קרנות השקעה ייעודיות בתחומי האימפקט. בין הגופים המובילים בתחום זה כיום ניתן למצוא את אימפקט פירסט המנוהלת על ידי ססיל בליליוס, 2B-Community המנוהלת על ידי שחר בוצר ומהווה חלק מקבוצת ההשקעות של איש העסקים יואל חשין, קרן טרה ונצ'ר פרטנרס המנוהלת על ידי ד"ר אסטורה מודנה וד"ר הרולד וינר ואחרים. גופי ההשקעה האלה מימנו בשנים האחרונות השקעות בסך מצרפי של כמה מאות מיליוני דולרים.
סך השקעות האימפקט בישראל עדיין לא בר השוואה לסכומי השיא שהושקעו בהייטק הישראלי בעשור האחרון, אבל כבר הגיע למקום שבו יש מקום להתייחסות נפרדת ובחינה של תוצאות ההשקעות הללו. ובמבחן התוצאות יש להכיר בכך שנכון לסוף שנת 2018, טרם נרשמו בישראל אקזיטים יוצאי דופן או פריצות דרך עסקיות משמעותיות של חברות אימפקט. אחת הסיבות לכך היא שחברות כאלה בהגדרתן נבנות מתוך תכנון בר קיימא לטווח ארוך, אך עם זאת, אסור להתעלם מהעובדה שתחום האימפקט עדיין לא הפך להיות אטרקטיבי מספיק עבור רבים ממי שנחשבים למיטב היזמים, המוחות והכשרונות. הסיכוי שבוגרי היחידות הטכנולוגיות בצה"ל, גאונים בעלי ניסיון אטרקטיבי ביותר בשוק, יעדיפו להקים מיזם המטפל במים נקיים או ביערות הגשם עדיין נמוך. רובם יעדיפו לבנות עוד חברת סייבר או רכב אוטונומי.
ולמרות זאת, נראה שתחום האימפקט הולך ומתבסס בישראל, גם אל מול הספקנות. השילוב בין התיאבון המתגבר של משקיעים להשקעות בתחום, לבין דור חדש של יזמות ויזמים שמתעניין בו יותר, יוביל ליצירת עוד ועוד חברות שעתידות להשפיע לטובה על הסביבה שבה אנחנו חיים. 2018 אולי לא היתה שנת האימפקט הישראלית, אבל כן היוותה שלב נוסף בהפיכתה של אומת הסטארט-אפ, שייצרה את מובילאיי ואת צ'ק פוינט, לאומה שתתרום את שלה - הרבה מעבר לגודלה היחסי – לעולם נקי יותר, בריא יותר, שוויוני יותר וטוב יותר עבור כולנו.
הכותב הוא שותף מנהל בקיינן פרטנרס ישראל
ממשלת ישראל, אל תקחי את ההייטק כמובן מאליו / קרין מאיר רובינשטין
תעשיית הטכנולוגיה הישראלית מצויה במקום טוב. עם גיוסים של 5 מיליארד דולר בשנה ואקזיטים בהיקף גדול אפילו יותר, התרחבות מתמשכת של משרדי ענקיות הטכנולוגיה מרחבי העולם והמשך צמיחה של החברות הבוגרות, דומה שהכל מצוי על מסלולו. מי שצריך אישוש להנחה הזו יכול להציץ ברשימת החברות בפרויקט זה כדי לראות שעתידה של אומת הסטארט-אפ הישראלית, כמו תמיד, עודו לפניה.
עם זאת, חשוב להפנים ששוק משוכלל ובריא, עם מספר כה גדול של שחקנים מחמש יבשות שנוהרים לעשות פה עסקים – שוק כזה לא צומח בן לילה. המכונה המשומנת שהיא תעשיית הטכנולוגיה הישראלית היא תולדה של שנים ארוכות, שבהן התנהלות עסקית נכונה ומדיניות ממשלתית מסייעת אפשרו לישראל להיות האבן השואבת הטכנולוגית שהיא היום.
במבט קדימה, יש להביא בחשבון את התחרות הבינלאומית המתגברת על חברות ההייטק. ארה"ב (ובפרט עמק הסיליקון) הייתה ונותרה ה"מכה" של המחקר והפיתוח, אבל סין והודו מושכות תקציבים אדירים ומספקות כוח עבודה איכותי וזול. גם באירופה ואוסטרליה יש כיסים משמעותיים שמתחרים במשק הישראלי.
ולא רק בכישרון אנחנו מתחרים, אלא גם בתנאים העסקיים, שלא תמיד עובדים לטובתנו. ישראל רחוקה יותר, השפה שלה סתומה יותר וענייני הביטחון וה-BDS אף פעם לא עזרו. אם מוסיפים לכך את רפורמת המס של טראמפ, שמושכת לארה"ב גם חברות ישראליות, הרי שהאתגרים שמולם ניצבת התעשייה קשים ומורכבים מאי פעם. העובדה שעד היום הצלחנו אינה מבטיחה לנו דבר בעתיד.
בסביבה כל כך תחרותית, לוודאות עסקית ארוכת טווח יש משמעות כבדת משקל. ובנקודה הזו ממשלת ישראל צריכה להיות נוכחת באופן תמידי כדי להבטיח שקט לעובדים, למנהלים, ליזמים ולמשקיעים כאחד. הכלי המרכזי שיש לה כדי להקנות את השקט הזה הוא מדיניות המס: במהלך השנים הקפידה הממשלה לשמור על פטור ממס למשקיעים זרים בקרנות הון סיכון ופרייבט אקוויטי. גם כשהיה קושי בגיוס מקורות לתקציב המדינה, אפילו כאשר עלו תהיות אם מדובר בחלוקה הוגנת של הנטל – ממשלות ישראל השכילו להבין שההייטק הישראלי, שהוא השמן בגלגלי הכלכלה כולה, זקוק לתנאים הללו כדי לשמור על מובילות גלובלית.
גם היום, כשהדיון בפטור למשקיעים עולה מחדש, חשוב להזכיר לעוסקים בחקיקה שמדובר בדיון עמוק בהרבה מהכנסות המדינה לשנה נתונה. הפטור למשקיעים זרים בקרנות מאפשר את המשך קיומה של המערכת הגדולה: זו שמזרימה הון לסטארט-אפים, משלמת משכורות לעובדים, מייצרת אקזיטים והון פנוי ליזמים, עובדים ומשקיעים, ממריצה בנייה של נדל"ן למשרדים ומפרנסת עשרות תעשיות נלוות אחרות ומאות אלפי עובדים מסייעים.
במערכת שעובדת כה טוב במשך שנים רבות כל כך, ושהצליחה להפוך את הטכנולוגיה הישראלית לשם דבר בעולם כולו, אין לפגוע בשיווי המשקל שמאפשר את כל זה. לכן, אסור בשום אופן לגעת בפטור ממס למשקיעים זרים בטכנולוגיה הישראלית. הסיבה לכך ברורה כשמש: יש לנו הרבה יותר מדי להפסיד, ואת הנזק שייגרם מביטול הפטור הזה עלולים להרגיש בכל בית בישראל.
לצד הפטור, הממשלה צריכה להפנים שיש חשיבות לא רק לאיכות החברות בישראל, אלא גם ובעיקר לקלות שבה ניתן לעשות פה עסקים. כך, המדינה צריכה לעיין בהתאמתו של חוק החברות לחוקי מדינת דלאוור, לוודא שחוק האנג'לים מספק ניכוי מקסימלי ומינימום חשיפה גם למשקיעים פרטיים ישראלים, לבחון אם ניתן לפטור חברות סטארט-אפ מחוקי עבודה שאינם מתאימים לתרבות ההייטק – ולסיום, לבטל את המע"מ על דמי ניהול למשקיעים ישראלים בקרנות.
במהלך השנים, מדינת ישראל ידעה להראות גמישות ולהתאים את עצמה לצרכים של תעשיית ההייטק, ושיתוף הפעולה בין התעשייה לממשלה הוא שמאפשר את פריחת הענף. במיוחד לאור הדברים האלה, המחוקק צריך לראות לנגד עיניו בכל רגע את הקלות והפשטות שבהן משקיעים יכולים להעביר את כספם ומאמציהם לקרנות וחברות בחו"ל, ולו בשל פרט שרירותי פעוט שפוגע בזכויותיהם, ואפילו בנוחות שלהם לפעול בישראל.
הכותבת היא מנכ"לית האיגוד הישראלי לתעשיות מתקדמות (IATI)
חזרה לרשימת הסטארט-אפים
