"לא תמיד מעסיקים רצו עובדים מרהט. לאנשים יש תפיסה מסוימת"
בחמש השנים שבהן עומד אמין אלקרינאווי בראש לשכת התעסוקה של רהט, הוא הקים כיתות ללימוד אוריינות דיגיטלית ופתח קורסי יזמות עסקית. שיעור האבטלה ירד מ־35% ל־10.5%
לפני שהגיע לתפקידו הנוכחי, עבד אמין אלקרינאווי במשך כמה שנים בחברת החשמל כראש צוות במוקד 103 ומנהל תוכנית לבטיחות ולחיסכון בחשמל במחוז הדרום. לאחר חמש שנים בשני התפקידים ראה מודעה שממנה למד שמתקיים מכרז לראשות לשכת התעסוקה ברהט. הוא החליט לנסות להתקבל לתפקיד כדי "לעשות דברים טובים לאוכלוסייה שממנה אני בא. כבן המקום, אתה מדי פעם שומע בתקשורת על שיעור האבטלה ועל רמת העוני ביישובים הבדואיים ובמיוחד ברהט, שתמיד מתוארת בצורה שלילית יותר מחיובית. ראיתי לנכון להיות בעמדת כוח ולקחת את תחום התעסוקה ולהביא אותו למקום אחר".
אמר ועשה. בחמש השנים שלו בתפקיד היה אלקרינאווי גורם משמעותי בהורדת שיעור האבטלה ברהט מ-35% ל-10.5%. מעסיקים בדרום מתארים אותו כמסור בצורה יוצאת דופן וכמישהו שמונע מתחושת מחויבות עמוקה לקהילה הבדואית ומרצון חזק להשפיע. אלקרינאווי עצמו גאה בנתונים, אבל לא לוקח קרדיט מלא. "כמובן שיש עוד גורמים שהשפיעו על הנתון הזה, וזה לא רק לשכת התעסוקה, בוא נהיה הוגנים, אבל אני חושב שהיה לנו תפקיד משמעותי בכך ובמיוחד בשילובם של אנשים במקומות עבודה איכותיים", הוא אומר.
"עם כל הקשיים וכל האפליה והדיבורים של אכלו לי ושתו לי, אני חושב מה אני יכול לעשות"
"הוא רואה במה שהוא עושה שליחות", אומר נציג של מעסיק גדול שנמצא עם אלקרינאווי בקשר הדוק בשנים האחרונות. "הוא משתמש בתפקיד הכאילו פקידותי הזה כדי לשנות דברים מהשורש ולשנות לאנשים את החיים. איש מאוד מרשים".
אנשים באו לחתום וללכת הביתה
אלקרינאווי נולד לפני 35 שנים ברהט לעקרת בית ולאיש עסקים, אחד משבעה אחים ואחיות והאקדמאי היחידי ביניהם. "אני זוכר שתמיד היה לי חלום להיות בן אדם בולט - אולי רופא, אולי משהו אחר. התחלתי את התואר הראשון במדיניות ציבורית במכללת ספיר בערך שנה לאחר סיום התיכון. אחרי שהתחלתי לעבוד בשירות התעסוקה, התחלתי ללמוד גם לתואר שני בתחום. גם בספיר".
מצבה של הלשכה שאליה נכנס אלקרינאווי לא היה מדהים. "אנשים תפסו את הלשכה כמקום שבאים אליו לחתום וללכת הביתה. מצאתי שהרבה אנשים שמתייצבים בלשכה לא מקבלים הפניות לעבודות, להכשרות ולהשתלמויות", הוא נזכר. "אנשים היו באזור הנוחות שלהם, וכשהתחלתי לשנות דברים, הסתכלו עליי ושאלו 'מי זה המנהל החדש הזה ומה הוא רוצה לעשות לנו, התרגלנו כבר'. אבל באתי לדבר עם אנשים ואמרתי שאני רוצה לעשות להם טוב ולחבר אותם למקומות עבודה טובים.
"והבנתי שרהט נמצאת במיקום אסטרטגי. היא ממוקמת בין הנגב המערבי לבין באר שבע וקריית גת וכל הנגב הצפוני. משם התחלנו ליצור קשר עם מעסיקים קטנים ועם מעסיקים באזורי תעשייה והבאנו אותם ללשכה כדי לראיין אנשים, ובמיוחד נשים. במקביל הדרכנו אנשים איך לכתוב קורות חיים, איך להתנהג בראיונות ואיך לעבור מרכזי הערכה".
יצירת הקשר הראשוני עם חלק מהמעסיקים לא תמיד הייתה פשוטה. "לא תמיד מעסיקים רצו עובדים מרהט. לאנשים יש לפעמים תפיסה מסוימת לגבי אוכלוסיות מסוימות והם קצת נרתעים ומתרחקים".
אפשר גם לקרוא לזה גזענות.
"יש גם כאלה", הוא אומר ומגחך, "אבל עם כל הקשיים וכל האפליה והדיבורים של אכלו לי ושתו לי, אני חושב מה אני יכול לעשות עם האמצעים והכלים שיש תחת ידיי. אחרי שהיו לנו הצלחות עם שופרסל וסודה סטרים ורמי לוי וקרגל, זה עבר מפה לאוזן והתחלנו בעצמנו לקבל פניות של מעסיקים שרצו עובדים מרהט. בעצם הראנו להם שיש גורם שיכול לחבר אליהם אנשים מתוך היישוב".
תחום משמעותי שבו מיקד אלקרינאווי את מאמציו הוא הכשרה למקצועות נדרשים. הוא הקים כיתות ללימוד אוריינות דיגיטלית, קורסי יזמות עסקית ועברית תעסוקתית, פרויקט של השלמת השכלה, הענקת שוברים לקורסי הכשרה מקצועית, אימון אישי ועוד. "אם לקחנו בשנים האחרונות 800-700 נשים וגברים ונתנו לכל אחד 8,000 שקל ללמוד מקצוע ואחרי זה להיכנס לעבודה שבה ירוויח 9,000 או 10,000 או אפילו 12,000 שקל - זה עשה טוב. זה לא רק הרים את השכר הממוצע ביישוב אלא השפיע בצורה רחבה יותר. אתה יודע, כשהכלכלה במצב טוב, אתה רואה פחות אלימות, פחות סמים ועוד דברים שליליים".
האוכלוסייה שבה התחולל בשנותיו בתפקיד השינוי הגדול ביותר היא האוכלוסייה הצעירה. בקרב צעירים נרשמה צניחה של 58% במספר תובעי הבטחת הכנסה, ובקרב צעירות ירידה של 54%. "נתנו לנשים לעשות את הקורסים האלו ביישוב. לא ביקשנו שייסעו לבאר שבע או לתל אביב", הוא מסביר. "אתה שוכר מקום ונותן לנשים האלו ללמוד עברית תעסוקתית עם מורה שמדברת עברית ברמת שפת אם. במהלך הקורס אתה נותן עוד סדנה ואימון אישי, ומסביר להן שאפשר לצאת ממעגל העוני ולהרוויח כסף. ככה אתה חושף את האנשים לדברים שהם לא ידעו ובונה אצלם ביטחון.
"הדברים האלו עשו את השינוי והיום אנחנו מגיעים ל-90-80 השמות בחודש. לפני שש או שבע שנים בקושי היו עשר בחודש. אבל אלו לא סתם השמות אלא השמות איכותיות. פעם היו שולחים מפה אנשים לעבודות עפר, לסבלות. היום המצב הרבה יותר טוב ואני חושב שאנחנו בדרך הנכונה".
כתב: שחר סמוחה / צילום: איל יצהר