רחלי רושגולד וצביקי פליישמן לקחו על עצמם לגרום לציבור החרדי לדבר על פגיעות מיניות – ובעיקר לא לפחד לפנות למשטרה ולשנות את המציאות
תנועת "לא תשתוק" נולדה מפוסט בפייסבוק שכתבה אביגיל קרלינסקי, צעירה שהוציאה את האצבע ופרצה את סכר השתיקה בחברה החרדית בכל הקשור לפגיעות מיניות. הפוסט היכה גלים, וזמן קצר לאחר שעלה פנתה קרלינסקי לרחלי רושגולד וצביקי פליישמן וגייסה אותם להשתתף בפעילות עמוד הפייסבוק שפתחה ונותן במה לנושא תחת הסלוגן: "חרדים לנפשנו, חרדים לגופנו, שוברים שתיקה".
העמוד הפך לכתובת עבור ילדים נפגעי עבירות מין בחברה החרדית והוביל לשיח על פגיעות מיניות שכמעט שלא היה קיים. קרילינסקי כבר לא לוקחת חלק בניהול הפעילות מטעמי "מיצוי", כך לדברי רושגולד, והשניים ממשיכים את החזון שלה תוך שהם מכוננים עמותה, שוכרים חוקרים פרטיים למעקבים, מעבירים הרצאות, ולאחרונה אף ייסדו שיתוף פעולה עם הארגון האמריקאי Jewish Community Watch שגם עוזר במשאבים.
"צונאמי של פניות מנפגעים ונפגעות"
מה הביא אותם לעמוד בחזית המאבק נגד תופעת ההטרדות המיניות בחברה החרדית? רושגולד גדלה בירושלים, בת למשפחה שמשתייכת לחסידות גור. "אנחנו ממש מקורבים, אבל כיום אני כבר לא מגדירה את עצמי חסידת גור", היא מספרת. "בילדות שלי עברתי פגיעה מינית חמורה ומתמשכת בגיל 9 על-ידי מכר של המשפחה.
"בחברה החרדית, עבור מי שהולך בתלם הכול נפלא ומקסים, אבל מי שמקבל מכה מסוימת ולא מתיישב בשטענץ - אז מתחילות הבעיות. הפגיעה המינית שעברתי הייתה מעצבת חיים. אז לא היה שום מענה לנושא הזה. לא ידעתי מה אני עוברת, רק ידעתי שזה לא צנוע וזה לווה בהאשמה עצמית. לא סיפרתי לאף אחד".
גם לא לאמא?
"אמא שלי מהממת, אבל אם הייתי מספרת, היא לא הייתה מאמינה לי. בסופו של דבר, זה נעצר, כי אמא שלי ראתה יום אחד שקניתי משהו ולא הבינה מאיפה הכסף. אותו אחד היה נותן לי מדי פעם כסף. היא שאלה אותי מאיפה הכסף ולא הסכמתי להגיד. היא שאלה שוב ושוב וכשהיא עומדת עם התיק על הכתף, רגע לפני שהתכוונה לצאת מהבית, היא חזרה, הושיבה אותי על יד השולחן ואמרה שלאמא מספרים הכול, ושאספר לה מאיפה הכסף. סיפרתי, והיא לא העלתה על דעתה. בסופו של דבר, היא גרמה לכך שזה ייפסק. אני יודעת שצעקו עליו, אבל לא עשו לו שום דבר, הרב אמר שעדיף לא לעשות כלום. עכשיו חלה על הפגיעה שלי התיישנות".
"להגיע לנשים ולדבר איתן"
כשהייתה נערה בת 16, הפגיעה מהילדות צפה ועלתה. רושגולד הבינה מה היא עברה ולדבריה, אלו היו ימים לא פשוטים. אמה לקחה אותה לגינקולוג שהיה עבורה "קרן אור", היא הרגישה שסוף-סוף מישהו מבין אותה: "כל בן אדם שנפגע שואל את עצמו למה זה קרה לי, ובאותו שלב ניחם אותי לחשוב שיש לי יכולת וכוח לעשות שינוי בעולם. החלטתי שאני לא רוצה להיות מורה או גננת כמו שהמסלול מכין אותי, אלא שאני רוצה להגיע לנשים ולדבר איתן. למדתי סיעוד, דבר פורץ דרך בפני עצמו בחסידות גור, התקבלתי למחלקת נשים בשערי צדק, שם הנושא של פגיעות מיניות ומיניות עלה מול הנשים שהיו בעיקר מהמגזר החרדי או הערבי".
לאחר שעמוד הפייסבוק נפתח מונתה רושגולד לאחראית על הפניות אליו. "היה צונאמי של פניות מנפגעים ונפגעות. הבנו שיש משבצת ריקה שפשוט לא מאוישת ואין לה מענה, אז התחלנו לפעול. כיום, אנחנו נותנים ליווי למי שפונה אלינו ופורסים בפניו קשת שלמה של מענים. אנחנו עוסקים גם בחינוך, העלאת מודעות ומניעה. אני מסתובבת בכל הארץ ומדברת לפני הורים וצוותים חינוכיים.
"כיום, נפגעים פונים אלינו ומספרים לראשונה את הסיפור שלהם, לפני זה הם פחדו"
"אנחנו פועלים גם בוועדות הכנסת, כי חברי הכנסת החרדים לא מדברים על הנושא הזה. אני מרצה גם בפני חוקרי עבירות מין במשטרה ובפני פרקליטים ומסבירה להם איך זה להיות חרדית שבאה להגיש תלונה, לאיזה ניואנסים וקשיים לשים לב".
קיבלתם גם תגובות עוינות?
"כן, יש מי שמחפשים אותנו ולכן זה טריקי. חשוב לנו לא להגיד דברים שיהפכו אותנו לרודפי המגזר. אין לי ספק שהחברה החרדית מצטיינת בהמון דברים, ועצם זה שלא מדברים על מיניות זה מגיע מתוך מניע של קדושה וצניעות. אבל צריך להבין שפגיעות מיניות קורות בכל מגזר, מעמד או מגדר וצריך לעורר הסברה. כיום, אנחנו רואים שינוי, עם התקשורת האינטרנטית החרדית שמדווחת על זה. פעם זה לא היה מדובר בכלל".
איך ההתמודדות עם פניות של נפגעים? זה לא מציף את החוויה הפרטית שלך מחדש?
"בהתחלה היה קשה, הייתי מושבתת ולא עניין אותי כלום חוץ מזה. אם מישהו היה כותב לי הודעה בשלוש לפנות בוקר, הייתי קמה ועונה לו, כי בשבע בבוקר יכול להיות שהוא כבר לא יהיה שם. היה סיפור גדול שליוויתי עם כמה נפגעות והייתי צריכה לצאת למסע עם כל אחת מהן כדי לשכנע אותה שהמשטרה זאת הכתובת. אני זוכרת את עצמי חוזרת הביתה אחרי שלא ראיתי את הילדים ימים שלמים ופשוט בוכה. אני מסבירה לילדים שאני עושה משהו שהוא יותר גדול ממני, עם שליחות.
"כיום אני כבר פחות נסערת ומוצפת רגשית מכל סיפור. אני מבינה שאנחנו עושים משהו שהוא באמת תיקון עולם. אין תשובה מנחמת לשאלה למה אני עברתי פגיעה מינית, לכן אני מרגישה שעבורי ועבור אמא שלי זה גם ריפוי גדול מאוד".
"אישית ליוויתי למשטרה"
צביקי פליישמן, ביחד עם רושגולד, מנהל גם כן את הפעילות של "לא תשתוק". במשך שלוש שנים הוא הסתובב בעולם בשליחות בבתי חב"ד, והייתה גם תקופה שבה חי בניו יורק, אז התוודע מקרוב לנושא הפגיעות המיניות בילדים בחברה החרדית.
"הייתי מדריך בפנימייה לנוער בברוקלין והתברר שהמנהל של הישיבה פגע שם מינית בכמה נערים באופן מתמשך לאורך שנים, גם כשהייתי מדריך שם. הישיבה נסגרה בגלל הסיפור הזה ועקבתי אחריו כי הכרתי חלק מהילדים והיה לי חשוב לראות מה קורה איתם. ראיתי שיש ארגון שנלחם למען אותם ילדים בארצות הברית ומשמיע את קולם, זה היה חדש לי. כשחזרתי לארץ, היו רכילויות על פגיעות מיניות, אבל ראיתי שאף אחד לא מתייחס לזה ברצינות ולא מטפל בנפגעים או מאמין להם. לכן, כשאביגיל פרסמה את הפוסט, מיד הצעתי לה להצטרף לניהול".
נחשפת לפגיעות מיניות גם בילדות שלך?
"תמיד היו בסביבתי פגיעות מיניות, בתלמוד תורה היו ממש פדופילים, אבל זה היה משהו שקורה ואף אחד לא מטפל בו. אני זוכר שתפסו פדופיל בשכונה שגרתי בה כילד, ומעבר לזה שזה היה סיפור שלחשו באוזן, אף אחד לא חשב על הילדים שעברו טראומה. הדבר הכי קיצוני שעשו זה לשלוח את הפדופיל לאמריקה. זאת לא הייתה תופעה מדוברת עד שהתחלנו לפעול.
"כיום, נפגעים פונים אלינו ומספרים לראשונה את הסיפור שלהם, לפני זה הם פחדו. יש כבר עשרות מטופלים שמגיעים לטיפול בכל שבוע וזה הישג מדהים בפני עצמו - להכניס את הבשורה הטיפולית לחברה החרדית. פונים אלינו גם פוגעים שמבינים שיש להם בעיה. ליווינו עשרות נפגעים בתהליך פלילי. לפני שבועיים היה סיפור של 11 ילדים במשפחה חרדית שהתעללו בהם מינית ופיזית. אני אישית ליוויתי אחד-אחד למשטרה".
אתם גם חוקרים תלונות?
"אנחנו חוקרים תלונות של אנשים שפונים אלינו כדי לקבל תמונה של הסיטואציה. למשל, אם ידוע על מורה שפגע לפני 20 שנה, אז אנחנו בודקים אם הוא עדיין מורה, איפה הוא מסתובב וגר, כל דבר שיכול להוסיף לתמונה הפלילית. במקרים אחרים אנחנו משלמים לחוקרים פרטיים".
מה היקף תופעת התקיפות המיניות של ילדים במגזר החרדי מול הציבור הכללי?
"אין הבדל בין היקף התקיפות במגזר החרדי לכללי, ההבדל הוא שבקרב הציבור החרדי, עברייני מין פוגעים ביותר ילדים מאשר בציבור הכללי, כי יש להם יותר גישה ולא עושים להם שום דבר. לפעמים הקהילה מעבירה אותם למקום אחר - כלי שמקובל מאוד בקרב רבנים שפשוט עושים הגליה. אבל גם שם הם יכולים לפגוע, לכן חלק מהמאמצים שלנו הם לעקוב אחריהם וליידע את הציבור שיש עבריין מין עם היסטוריה.
"בהתחלה היו הרבה מאוד גבות מורמות, עקיצות וביקורת, כי זה היה משהו שאף אחד לא נגע בו. תארי לך שקם אדם בבוקר ומדבר ככה כמוני על פגיעות מיניות, בלי למצמץ או לרמוז אלא להגיד את השם המפורש. זה נחלש והיום זה כבר במודעות, ולא רק אני מדבר על זה, כולם מדברים על זה. ברובד האישי, זה מאוד קשה להיחשף לסיפורים האלה כל פעם מחדש. עד שאתה חושב שהתרגלת ופיתחת מסוגלות להתמודד, אתה מוצא את עצמך לפעמים מתרסק רגשית מפנייה שהתקבלה. אני מושקע רגשית בכל סיפור וזה דורש הרבה עבודה עצמית".
כתבה: צאלה קוטלר הדרי / צילום: שלומי יוסף