עם חינוך בינלאומי וחלומות על פוליטיקה, שירה קפלן, מייסדת ומנכ"לית CYVERSE, מצאה את עצמה מוכרת סייבר ישראלי לשוויצרים ומוסר עבודה שוויצרי לישראלים
שירה קפלן מתגוררת בשווייץ כמעט שמונה שנים וברזומה הבינלאומי שלה צברה לפני כן שנתיים באיטליה, ארבע שנים בארצות הברית וחודשיים בבייג'ינג. לשווייץ עברה בעקבות רילוקיישן של בעלה. "באנו לשנתיים ונשארנו, שווייץ היא מקום שלא פשוט לחיות בו וגם לא פשוט לעזוב אותו. מי שמגיע נשאב כי רמת החיים גבוהה מאוד והחינוך מעולה. אני מגיעה לארץ כמעט פעם בחודש כי יצרתי לי מציאות מאוד מחוברת לארץ. הבנות ובעלי מגיעים פעמיים-שלוש בשנה".
היא נולדה בהרצליה וגדלה בה. בגיל 14 השתתפה במחנה "זרעים של שלום" בארצות הברית ששינה לחלוטין את מסלול חייה. "משתתפים בו ישראלים, אמריקאים וערבים מכל המזרח התיכון", היא מספרת, "וזה פתח בפניי עולם של דיאלוג. כשאתה מביא הביתה בגיל 15 חברים פלסטינים ומרצה בבתי ספר של פלסטינים, החיים שלך הם לא אותו הדבר. נסעתי למחנה הזה כל קיץ במשך שלוש שנים". דרך המחנה התוודעה קפלן לרשת התיכונים הבינלאומיים UWC ובגיל 16 קיבלה מלגת לימודים מלאה לאחד מהם, על הים האדריאטי באיטליה. "אני בת זקונים, יש לי שתי אחיות גדולות שנשארו בסביבה שבה גדלנו. אמא שלי עסקה בהוראת אנגלית, החלום שלה היה חינוך בינלאומי, והיא לא הגשימה אותו. בשלב מסוים היא החלה להרצות בכנסים בעולם ונתנה לי אור ירוק לכל השיגעונות האלה".
בגיל 18 גויסה ליחידת 8200 ובתום שירות של שנתיים קיבלה מלגה ללימודי ממשל בהרווארד. אך מיד עם סיום הלימודים, ב-2008, פרץ המשבר הכלכלי וקפלן חזרה לארץ. היא זכתה במלגת מחקר כלכלי מטעם מרכז מילקן לחדשנות והוצבה תחת הכלכלנית הראשית של הרשות לניירות ערך, שם חקרה את הרקע למשבר הכלכלי.
משם המשיכה לתפקיד קשרי משקיעים בחברת טבע. כשנישאה לאיתי שלמה, אז יועץ בחברת KPMG, הם עברו לציריך. היא החלה לעבוד בבנק יוליוס בר והייתה מעורבת בהקמת הנציגות שלו בתל אביב. במקביל לעבודתה בבנק, במהלך לימודי ה-MBA שלה באוניברסיטת סנט גאלן, כתבה תזה על עולם הסייבר הישראלי והזדמנויות ההשקעה בו. לאחר בחינה של הנושא, החליטה להפוך את התזה לחברה מסחרית, והקימה את חברת CYVERSE AG עם ענת בר-גרא, יזמית סדרתית המתגוררת בשווייץ כבר שלושה עשורים. בר-גרא מכהנת כיו"ר החברה.
מלימודי ממשל, לבנקאות ופיננסים, ואז לסייבר? אלה מעברים חדים.
"בכלל רציתי לרוץ לכנסת ולעשות שלום עם הערבים, לכן למדתי ממשל. אבל בהרווארד התמזל מזלי ללמוד אצל הפרופסור להיסטוריה פיננסית ניל פרגוסון, ששינה לי את החיים. הוא כתב לי מכתב המלצה שפתח בפניי המון דלתות. בימים ההם, לא חשוב מה למדת בהרווארד, ממשל או ספרות, היה לחץ מאוד גדול להיכנס למקינזי או לגולדמן סאקס, אבל המשבר שינה את זה. אז חזרתי לארץ ונכנסתי לעולם שוק ההון, ההשקעות והרגולציה. כשבעלי קיבל את ההצעה בשווייץ, זה היה מתבקש לעבור לבנקאות ובמקביל נרשמתי ללימודי מנהל עסקים".
ואיך הכול התחבר?
"27% מההון העולמי מנוהל בשווייץ, 7.2 טריליון דולר. בתקופה ההיא, של ריביות שליליות, כולם דיברו על השקעות אלטרנטיביות, ונצ'ר קפיטל ופרייבט אקוויטי, וחשבתי לעצמי איך זה שכל המשקיעים שיושבים פה לא מניידים את הכסף לעולם ההון סיכון, למשל לתחום הסייבר בישראל? כשפגשתי את ענת בר-גרא, הבנתי שהרעיון יותר מדי פורץ דרך. ענת היא אשת עסקים שלא מהעולם הזה, יזמית סדרתית, חברת בורדים ומשקיעה שעשתה חמישה אקזיטים. לקח לי שמונה חודשים לשכנע אותה לבוא איתי לישראל. כבר היו לי רעיון, תוכנית עסקית ותזה, וכשהיא ראתה את האקו סיסטם היא השתכנעה, אבל היא הציעה שלפני שנייצר השקעות, נביא טכנולוגיות, שהשוק יכיר את הסייבר הישראלי".
מה המודל העסקי שלכם?
"אנחנו חוברים לסטארט-אפים ומוכרים את הטכנולוגיה שלהם. התחלנו כברוקרים והמודל העסקי עובר ממש עכשיו להיות יותר רי-סלר, כדי לקחת את הפרונט של העסקאות. צד אחר של הפעילות שלנו הוא השקעה בחלק מהחברות. אנחנו לוקחים את הסטארט-אפים, מתזזים אותם בין לקוחות, רואים כמה הם טובים ומשקיעים בהם. החזון הוא להביא לסטארט-אפים לקוחות וגם הון.
"שואלים אם את מרגלת, מה את מוכרת פה"
"בינתיים לא מדובר בהשקעות גדולות, כי כרגע אנחנו משקיעים רק כסף של החברה שלנו, לא של משקיעים אחרים, ומושקעים בחמש חברות ישראליות. בהמשך נכניס גם כסף מבחוץ, בדומה לחזון המקורי של להביא משקיעים משוויץ שייכנסו לתחום הסייבר".
נשמע מאתגר לתווך בין שוויצרים לישראלים.
"בשווייץ אין חשיבה מחוץ לקופסה והתמודדות עם משברים, כי כשהכול מתוכנן אין משברים. התרבות העסקית והפוליטית פה מבוססת על אמון, כולם מאמינים לכולם ואין דבר כזה לגנוב זה מזה. לכן רמת החשדנות כלפי זרים גבוהה. הם מניחים שמי מגיע מבחוץ לא כזה, והם צודקים. אז או שאתה מצטרף לשיטה הזו ואתה ישר והוגן, או שאתה נפלט החוצה. יש אפס טולרנטיות. אם הייתי מנסה להתנהל כאן כמו ישראלית הייתי נכשלת בהרבה דברים".
למשל?
"למשל, אנחנו כישראלים אוהבים לתמחר גבוה ופה זה לא עובד, יזרקו אותך מכל המדרגות. דוגמה נוספת היא ההבטחות, אי אפשר להבטיח פה משהו ולא לקיים, וזו אדפטציה לא פשוטה למיינד-סט הישראלי. הסטארט-אפים כבר מבינים את זה ואם יש מתנה שאני רוצה להביא משוויץ לישראל זה את זה הכבוד לזמן, לדברים הקטנים, לתרבות העסקית שמבוססת על אמון".
אני מניחה שזה פי כמה מאתגר כשמדובר בשתי נשים, ועוד מתחום הסייבר, ועוד הישראלי.
"נכון. יש חשדנות, וזה היה ההר שהיה הכי קשה לטפס עליו: איך לגרום להם להאמין לנו. לא רק שאת לא מגיעה מעולם הערכים השוויצרי, את גם מתחילה למכור אינטלג'ינס. אז שואלים אם את מרגלת, מה את מוכרת פה. עשרות פעמים שאלו אותנו באופן ישיר או עקיף אם אנחנו קשורות לממשלה, האם החברות קשורות לממשלה ואיך אנחנו יודעות שהן לא מעבירות מידע לממשלה. ליצור רצף של לקוחות שמרגישים עם זה בנוח לא היה תהליך טריוויאלי, יותר כמו להילחם בטחנות רוח".
יש לכם מתחרים?
"ממש לא. אף אחד לא מטורף מספיק בשביל להביא את הסייבר הישראלי לשווייץ. יש חברות שמוכרות טכנולוגיות של סקיוריטי, אבל אף אחד לא חרת על דגלו להביא טכנולוגיות ישראליות".
מהי העצה הכי טובה שקיבלת?
"העצה הכי טובה שקיבלתי הייתה מאבא שלי, שהשביע אותי בגיל 17 לשים משפחה לפני קריירה".
כתבה: יעל בן ישראל / צילום: דגמר קמינדה