בגיל 19, רחלי אלפרוביץ סיימה לימודי משפטים והייתה בהיריון ראשון. בגיל 35, כשהיא עומדת בראש קרן ריאליה להשקעות בנדל"ן שאותה הקימה, יש לה כבר כמה תובנות לגבי מה שמניע אותה ליזמות ולשאפתנות
בגיל 35, רחלי אלפרוביץ כבר הספיקה לצבור רזומה מפואר שלא היה מבייש עורך דין בן 60. ככה זה כשמתחילים קריירה משפטית בגיל 22, עם אמביציה חסרת מעצורים. אם תשאלו אותה, היא בכלל רצתה להיות רופאה. "אני באה מבית חרדי. חב"ד. מכיתה י' התנדבתי והייתי פעילה בעמותות קו לחיים וזיכרון מנחם. במקביל, מכיתה י"א הייתי יושבת ראש מועצת תלמידים בתיכון גדול. אחר הצהריים שלי היה מורכב מלימודים והתנדבות, מה שהיה חריג בעולם הזה ולא היה פשוט, בעיקר כי הקרבתי את כל הזמן הפנוי שלי. הייתי חוזרת ב-23:00 ובבוקר מתייצבת לבית הספר.
"ויתרתי על חברות ועל כל מה שנערות עושות בגיל הזה כי היה לי חזון ברור - רציתי ללמוד רפואה, ולשם כך סיימתי את תעודת הבגרות בהצטיינות יתרה. בזמן שלמדתי לפסיכומטרי כדי להירשם לאוניברסיטה העברית, רציתי לרכוש ידע במקביל, ובגיל 17 התחלתי לימודי משפטים לתואר ראשון בקריה האקדמית אונו, שפתחו מסלול חרדי ראשון".
בלימודי המשפטים מצאה את עצמה אלפרוביץ אחת מ-15 נשים, "כשכל השאר, בלי יוצא מן הכלל, היו נשים שגילן הממוצע 55, ביניהן ד"ר לחינוך, פסיכולוגית קלינית וכו'. בשנה השנייה כבר החלטתי שאני רוצה לעבוד במה שאני לומדת ונשאבתי לזה. חשבתי לסיים את התואר ואז להתחיל רפואה, אבל כשסיימתי, כבר הייתי נשואה ובהיריון ראשון. תוך כדי ההיריון השני, כבר הייתי בשיא לימודי תואר שני. הייתי האישה היחידה בלימודי הכלכלה והנוכחות של נשים הייתה דלילה גם בחוג לחשבונאות. הבנתי שיש פה משהו מעוות וזה השפיע עליי וגרם לי להתמקד בתחום ההגבלים העסקיים".
את דרכה המשפטית-מעשית החלה אלפרוביץ כבר בגיל 19, במשרד עורכי הדין כבירי נבו קידר. "מצאתי שאני טובה מאוד בכל מה שקשור למשא ומתן", היא משחזרת. "הקשר בין משפט חוקתי למשפט מסחרי הוא מובהק. בבסיס שתי הנישות האלה יש הרבה בנייה ופיתוח והמטרה היא תמיד לקדם, לתקצב ולפתח דברים. כתבתי שם עתירות מעניינות מאוד והייתי שותפה לדברים גדולים מאוד, כמו למשל חוק השילוב של ילדים חריגים במערכות חינוך רגילות. הייתי בת 19 והייתי המומה מעד כמה יכולת הביטוי בכתב ובעל פה יכולה להשפיע ולשנות חיים של אחרים. הבנתי כמה עוצמה יש בדבר הזה ועד כמה זה משפיע".
שלושה ימים אחרי לידת בנה כבר החלה ללמוד לבחינות הלשכה ועברה אותן בהצטיינות. בכך הפכה בגיל 22 לעורכת הדין הצעירה בארץ. בחמש השנים הבאות עבדה בתאגיד הבריטי HRG כיועצת המשפטית של המזרח התיכון והמזרח הרחוק. "הקמתי את המחלקה המשפטית: חברה ענקית, ללא יד משפטית מכוונת, היה מאוד מאתגר ומעניין. שם כבר החלה החפיפה לשוק ההון ולפלטפורמה של חברות ציבוריות. זו הייתה טבילת האש עם התעסקות רגולטורית מאסיבית, משאים ומתנים בינלאומיים ורכישת ידע בעסקאות מסחריות. בהתחלה נזרקתי אל המים, ובהמשך הדרך כבר התווינו מדיניות, הפכנו להיות חטיבה מאוד גדולה ומוצלחת של HRG והבנתי שזה הבית, להתעסק במשפטים, אבל רק במה שמקיים, בונה ומפתח".
בגיל 27, גיל שבו רבים מתחילים את ההתמחות שלהם במשרד עורכי דין, אלפרוביץ הקימה את המחלקה המשפטית ומונתה לחברת הנהלה בקבוצת תקשוב של משפחת לבנת. "הייתי חברת הנהלה צעירה, לא היה ברור אם אני המזכירה, או המנקה, או מה", היא מספרת, "בסוף תקשוב חל שינוי בחיי האישיים, מה שגרר שינויים נוספים וצורך בפסק זמן. חזרתי למשרד של רון גזית שמתמחה במשפט מסחרי ובהגבלים עסקיים וקיבלנו לידינו את הטיפול בהכרזה הראשונה של הרשות להגבלים עסקיים על קבוצות ריכוז. זה היה מרתק. כשסיימנו, הבנתי שמשא ומתן מסחרי זה הבית שלי. אז גם קיבלתי מאבי כץ את ההצעה להיות חברת הנהלה ולהקים את המחלקה המשפטית של קרן הגשמה".
"אישה שראויה להערצה היא אישה שמגשימה את החלום שלה"
בקרן הגשמה, אלפרוביץ כבשה בגיל 30 פסגה משפטית נוספת, כאשר הובילה כתיבת תשקיף ראשון מסוגו. "זו הייתה אז חברה קטנה שפועלת ממרתף בכפר סבא. היינו בקושי 30 עובדים ולאט-לאט גדלנו ל-100. זה היה תהליך מרתק. אבי כץ הוא יזם בחסד עליון. הכנסנו מוצרים שפותחו מבחינה עסקית והיו מוגדרים, כמו השקעה במימון (לעומת השקעה בהון) וגולת הכותרת של התפקיד שלי הייתה לכתוב תשקיף ראשון מסוגו, שלא היה כדוגמתו בשוק, שכדי לתשקף אותו היה צורך בשינוי רגולטורי, בהגדרות של מהו מוצר פיננסי".
לפני כשנתיים החליטה לממש את חזונה בדמות החברה שהקימה, ריאליה ("השקעות ריאליות של נדל"ן"). "את ריאליה הקמתי מתוך מטרה להביא בשורה לשוק ההון וליצור שינוי בכמה רמות. המטרה הייתה להקים גופי השקעות בנדל"ן, שהינם גופים יזמיים המתמחים בסקטורים יציבים ומניבים בעיקר בארצות הברית, בדגש על מדינות החוף המזרחי, שעובדים לפי מדיניות המבוססת על מקצועיות, ניסיון עשיר, ניתוחי שוק, יכולות שליטה וניהול מובהקות ובידול בעל ערך מוסף - ומהווים בשורה אמיתית לגופי ההשקעות הגדולים".
בעצם, את יזמית בתחום המשפטי.
"באופיי אני מאוד יזמית. לאורך כל הקריירה, התפקידים שהכי נהניתי לעשות היו הקמות של פרויקטים, הובלת דברים חדשים ויצירת יש מאין. כשאת עושה ניתוח עם עצמך על החולשות והחוזקות שלך, את מבינה איך לנתב את החלומות שלך לשם ואיך לפתח את מה שחזק אצלך ולחפש אתגרים חדשים. לאורך השנים, כל תחום המשא ומתן, הפיתוח העסקי והיזמי והלימוד היה מאוד חזק אצלי. הנדל"ן בא מהבית וזו סגירת מעגל מבחינתי. גדלתי בבית עם זיקה נדל"נית מובהקת, אבי איש עסקים ויזם ואני רואה בו לחלוטין מנטור. אני מתייעצת איתו המון".
יש לך "עשה ואל תעשה"?
"שווקים הם כמו בלון מלא במים, כל הזמן יש תנודות, גדולות או קטנות. התמדה והתנהלות סולידית הן מתכון לעסק שרוצה להתקיים זמן ארוך. אני רוצה לראות את הילדים שלי בעסק הזה כי אני מאמינה שאנחנו עושים משהו טוב שיש לו ערך מוסף לשוק. אני מאמינה שהכול מתחיל ונגמר באנשים. אין דרך להתחמק מלעשות את העבודה בעצמך עם הרבה מאוד יושר ושקיפות. המשקיע הוא לא ארנק, אנחנו עובדים אצל המשקיעים, אנחנו לא מחליטים עבורם. המנדט שיש לנו ניתן מהם, כדי שנשרת אותם נאמנה, ויש בזה המון אחריות וכבוד לאמון שניתן בנו ולדרך שאנחנו עושים עבורם.
"שאף אחד לא יתבלבל, שוק ההון הוא אולי נוצץ עם הכי הרבה כסף, אבל בסופו של דבר, אתה צריך לזכור מי שלח אותך לטפל בכסף וחייבים להתנהל מתוך ענווה. שמעתי גם על גופי השקעות שנותנים הלוואות למשקיעים, זה מזעזע שאין לתאר. אני נגד זה לחלוטין. אנחנו עובדים בדיוק הפוך. אנחנו לא מתווכים בין השקעות, או בין משקיע לבין יזם, אלא נכנסים בעצמנו ליזמות ואנחנו המקור הראשון שמטפל בהשקעה. אנחנו נמצאים במקום הזה כדי להגן על המשקיעים, כדי להיות בשליטה - ואין לזה תחליף".
שילוב של רוח וחומר הוא חובה
אף שלריאליה הצטרפו נשים נוספות (ביניהן דלית בראון, מנכ"לית מבני תעשייה בעבר), ועל אף שכיום שולט בה רוב נשי, אלפרוביץ לא מדברת בז'רגון המקובל ומבקשת להדגיש: "אני לא פמיניסטית". אלפרוביץ מסבירה כי היא מתנגדת ל"סטנדרטיזציה" שעושה הפמיניזם למיהי אישה שפרצה את תקרת הזכוכית. "מבחינתי", היא אומרת, "אישה שראויה להערצה היא אישה שמגשימה את החלום שלה ולא משנה מהו: בין אם זה לגדל ילדים, לגדל גינת ירק, או להיות מנכ"לית של קרן מוצלחת בעולם - את כולן אני מעריכה באותה מידה. הרי לכל אישה יש את החלומות שלה, אז למה ליצור לחץ או ציפייה ולהגדיר באופן גורף מה נשים צריכות ומסוגלות לעשות? יש גם גננות או חוקרות ארכיאולוגיה שיכולות להיות דמויות בכירות בשוק ההון, אבל הן לא יהיו מאושרות שם".
מה מניע אותך?
"תמיד עניין אותי איזה קיר אני יכולה לעבור. זה נכון לאורך כל מסלול חיי. תמיד הייתי הילדה המוזרה הזו שכל החברות שלה בגיל 12 עסוקות בדברים של נוער ואני הייתי בנוער שוחר מדע במכון ויצמן, כשבכלל גדלתי בקריית גת במשפחה חרדית. תמיד הייתי במקומות שהיו הרבה יותר מיציאה מדלת אמותיי".
מה סיפק לך השראה?
"גדלתי אצל הורים מאוד משכילים, שזה לא מאפיין את המגזר החרדי. אמי בת למשפחת רבנים מפורסמת, קרייריסטית עם שישה ילדים. אני לא זוכרת יום אחד שבו לא חיכתה לנו ארוחת צהריים חמה. הכול תמיד היה מטופל, היא נהגה והייתה מאוד עצמאית, היא לבדה דוגמה. אבי הקים עסקים מצליחים מאוד בעשר אצבעות בעיירת פיתוח. עבודה קשה רק מביאה אהבה לבעליה. התמדה ואמונה הן דברים הכרחיים כשעוסקים ביזמות ורוצים לעשות עסק טוב. אי אפשר להיות רק אנשים עסוקים ומנותקים מהסביבה. שילוב של רוח וחומר הוא חובה. גם אני לפני הכול אמא, זהו תפקיד חיי הראשון ואני מגשימה אותו כמו שצריך. כל היתר זה חלומות נוספים".
מהו המוטו שלך?
"חשוב להיות כל הזמן עסוקים בעשייה. בבית שגדלתי בו המוטו הוא לעולם לא לשכוח לתת. ההורים שלי הם אנשי חסד גדולים מאוד וחסד זה לא רק כסף. אמא שלי משקיעה מזמנה לבשל לאנשים שהיא לא מכירה, כי החסד הגדול לפי התפיסה היהודית זה להעמיד בן אדם אחר על הרגליים, כדי שלא יזדקק לצדקה. אם אצליח באמצעות העסק שהקמתי לגרום לאנשים בזהירות ובענווה לחיות חיים רווחיים יותר מבחינה כלכלית - זה אושר עצום".
מהי העצה הכי טובה שקיבלת?
"עצה שקיבלתי מאבי כץ: אדם צריך להכיר במגבלות שלו. אדם חזק מעצים את האנשים החזקים שאיתו, כדי שיובילו אותו. ראיתי את זה גם בבית, אני מעריכה ומעריצה את המקום החב"די. גדלתי באווירה של העצמת האחר, אהבת ישראל אמיתית. אין מישהו טוב ממני. כולם ראויים, כולם טובים, כולם פה בצדק ואין לאף אחד יתרון על פנינו. גם החזון העסקי שלי הוא שאתה צריך להיות מוקף באנשים שמשלימים אותך. זה תמיד כוח של ביחד".
כתבה: יעל בן ישראל / צילום: ענבל מרמרי