דנה אידיסיס כותבת בברלין את העונה השנייה של "על הספקטרום", מתכוננת לצילומי הפיצ'ר הראשון שכתבה ומתגעגעת לאחים שלה
העונה הראשונה של "על הספקטרום" (yes), שיצרה דנה אידיסיס עם יובל שפרמן, עוסקת בשלוש דמויות על הספקטרום האוטיסטי שחיות בדירת שותפים משולבת בקהילה. לצד השותפים רון, זוהר ועמית, בולטת גם דמותו של אשר, אחיה הגדול של זוהר, מעין מלאך שומר שמגן על אחותו בסיטואציות מתסכלות עד מסוכנות ממש. אידיסיס עצמה היא אחותו הגדולה של גיא, צעיר אוטיסט שעמד במרכז סרטה התיעודי "סרט בר מצווה", שנעשה כמה שנים לפני הסדרה המצליחה. באוגוסט השנה עברה אידיסיס עם בן זוגה המוזיקאי איתמר רוטשילד ובתם הקטנה לברלין.
זו הפעם הראשונה שאת רחוקה מאח שלך?
"זה כבר קרה לנו גם אחרי הצבא כשהייתי חודשיים בחו"ל וכל מיני כאלה טיולים של החיים ואיזו אפיזודה קצרה בניו יורק. אבל המרחק הוא לא רק מאח שלי, יש לי עוד שני אחים חוץ ממנו, אני רגילה לראות אותם ואת ההורים שלי הרבה. עכשיו זו הפעם הראשונה שאני רחוקה מכולם, אבל אנחנו מדברים הרבה בווטסאפ והוא גם היה פה עם ההורים שלי זמן קצר אחרי שעברנו. אבל כן, יש געגוע משני הצדדים. הוא יהיה בן 20 עוד חודש. יש לי גם עוד אח קטן ואחות גדולה, כולנו קרובים מאוד ועכשיו הם 'חבורה' בלעדיי".
אז איך ברלין?
"בינתיים אנחנו שמחים מאוד להיות פה. זה היה יותר החלום של בן הזוג שלי וזרמתי, אבל אני שמחה מזה עכשיו. יש בזה משהו כיף. הוא רצה לעשות את זה כמה שנים ותמיד דחינו את זה. יש לי ילדה בת 3, מורי, וההיסוסים היו בעיקר סביבה. מה השינוי יעשה לה. כשראיתי שהיא בטוב עם זה אז גם נהייתי יותר רגועה. אני כותבת מפה את העונה השנייה, וזה די דומה לארץ, רק שבבתי קפה בברלין אני לא מבינה את השיחות שסביבי, אז אני לא יכולה לצותת".
יכולה לספר משהו על תהליך העבודה שלך?
"בגדול, אני קמה וחייבת לעוף מהבית כדי לכתוב. אם אני אשאר בבית יותר משעה־שעתיים, אני לא אוכל לכתוב. אני אוהבת שיש רעש סביבי, זה עוזר לי להתרכז. בימים טובים אני כותבת הרבה שעות, בימים פחות טובים אני מחכה שתגיע שעה סבירה שבה ייראה מכובד לחזור הביתה. בארץ הייתי יושבת עם חברות טובות שהן גם תסריטאיות, וזה טוב לימים שצריך תמיכה נפשית. אבל הרגלתי את עצמי פשוט לקום ולכתוב, וזה חייב להיות בחוץ, בבית החתולים פשוט מסתכלים עליי".
מפריע לך כשאנשים שהם לא על הספקטרום אומרים על עצמם שהם אוטיסטים או כשאנשים מדברים במונחים כאלה בלי לחשוב על ההבדל בינם לבין אנשים מאובחנים?
"אני שואלת את עצמי את השאלה הזאת לפעמים. בתקופה של התחקיר לסדרה פגשתי הרבה אנשים בדירות של בית אקשטיין והם אירחו אותי מאוד יפה. אחד מהם אמר לי שהוא לא אוהב שאנשים אומרים 'כולנו על הספקטרום' ודברים כאלה. הוא אמר לי: 'אתם לא על הספקטרום ואין לכם את הפריבילגיה לקרוא לעצמכם ככה'. זה קצת שינה לי את המחשבה ואני יותר רגישה לזה מאז, אבל בגדול זה לא מפריע לי באופן מיוחד. נגיד, אם חברות שלי פתאום אומרות על הבעל שלהן שהוא אוטיסט, אני מרגישה איזו צביטה קטנה, אבל אני גם מבינה את זה".
מתי תהיה העונה השנייה? ספרי משהו.
"אני לא יכולה לספר עליה כלום. אני גם לא יודעת מתי זה יהיה, תוך כדי הכתיבה אי אפשר לדעת כלום, אבל מקווה שזה לא ייקח יותר מדי זמן".
"לא המשפחה היא הגיבורה"
לפני שיצרה סדרה משל עצמה, אידיסיס, 32, כתבה לסדרה "להיות איתה" של אסי עזר ולעונה השנייה של "תאג"ד" של ציון רובין ("גם אסי וגם ציון הם אנשים שמאוד אהבתי לעבוד איתם ובדרך כלל קשה לי לעבוד עם עוד אנשים", היא אומרת). את "על הספקטרום" היא יצרה יחד עם הבמאי יובל שפרמן ("תעשה לי ילד", "אורי ואלה"), ולדבריה זהו שיתוף פעולה שהיא חיכתה לו הרבה מאוד זמן. "עם יובל זה סיפור של שנים. כשהתחלתי לכתוב, אחי עוד היה צעיר וכתבתי כל מיני חומרים על משפחה שיש בה ילד על הספקטרום ועל עצמי כ'אחות של'. וראיתי אז את מה שיובל יצר, כמו 'הדברים שמאחורי השמש' ו'תעשה לי ילד', וממש רציתי להכיר אותו ולעבוד איתו.
"אחרי שהסרט הדוקומנטרי שלי יצא, העברתי הרצאות על הסרט, וככה שמעתי על בית אקשטיין שמפעילים דירות משולבות בקהילה. זה פתאום התחבר לי, הבנתי שעל זה אני צריכה לכתוב. הבנתי שהגיבור צריך להיות על הספקטרום, שלא המשפחה היא הגיבורה. אחד מהאנשים שעזרו לי בזמן הכתיבה היה בחור על הספקטרום בשם ליאור רוטשטיין שהוא צלם ונתן לי רעיונות מעולים שחלקם נכנסו לתסריט. ניר ברגמן היה עורך התסריט ויובל שפרמן עדיין היה לי כל הזמן בראש, ובסוף זה יצא לפועל איתו. היה מרתק לראות אותו עובד עם שחקנים ועל כל פרט. הסתכלתי מהצד כל הזמן. זו הייתה הגשמת חלום, גם לעשות סדרה על אנשים על הספקטרום וגם לעבוד עם יובל".
אידיסיס מעידה על עצמה שהיא לא ממש אדם של מסגרות ולכן גם הכניסה שלה לעולם התסריטאות לא עברה דרך המסגרות הרגילות. "התחלתי ללמוד קולנוע באוניברסיטת תל אביב, אבל עזבתי אחרי חודשיים, אני לא מסתדרת כל-כך עם מסגרות, זה מכבה אותי באיזשהו מקום. אחר כך למדתי אצל שלומי מושקוביץ וזה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי בחיים. שלוש שנים של לימודים בדרך מאוד מיוחדת. זו הייתה תקופה מאוד משמעותית אצלי של לכתוב, להכיר את הכתיבה שלי, לאהוב אותה. ואז התחלתי לכתוב קצת לתיאטרון - לפני עשר שנים כתבתי עיבוד לנובלה של דויד גרוסמן 'איטרוף', שאבא שלי (הבמאי והתסריטאי בנצי אידיסיס) ביים. בעצם התחלתי לכתוב לתיאטרון ואז עברתי לאהבה האמיתית שלי - טלוויזיה".
את מרגישה שהעיסוק באוטיסטים הפך להיות מזוהה איתך? שאולי יהיה לך קשה לכתוב על משהו אחר?
"יש מחשבות בכל מיני כיוונים, אבל אני מנסה להישאר איפה שאני מרגישה שאני מחוברת. כרגע נראה לי שהפרויקט הבא שלי לא יהיה בנושא הזה כי אני מרגישה שדי אמרתי את מה שהיה לי להגיד בנושא. מבחינת הרגש והדברים שישבו בפנים - אמרתי אותם ודיברתי עליהם בשביל עצמי מספיק. אבל הפרויקט הבא שלי שייצא הוא פיצ'ר שכתבתי עוד לפני הסדרה, שיביים אותו ניר ברגמן ושאמור להצטלם השנה. אני סביב זה הרבה שנים".
מה קורה בפיצ'ר?
"הוא מין סיפור על פרידה בין אבא לבן לפני שהבן עובר להוסטל וזה באמת משהו שעבדנו עליו שנים, אני וניר, ועכשיו איתן מנצורי מספירו הפקות מפיק. עוד לא התחלנו את התהליך של הליהוק. זה הדבר הראשון שכתבתי, אבל לקח לו זמן להתבשל אז בינתיים יצאו הסרט הדוקומנטרי והסדרה".
כתבה: מאיה לקר / צילום: ינאי יחיאל