ארבעים הצעירים המבטיחים 2017

באחד הלילות שלו באומן, אחרי שחזר מהשיעור שמתקיים בין חצות לחמש בבוקר, נכנס אלירן מלכה בשקט למיטתו במתחם המגורים הגדול, בלב הטבע, והשתדל לא להעיר את שותפיו לחדר. הייתה דממה של לפני זריחה. לפתע שמע קול מהיער. גבר צעיר, שדיבר אל עצמו ואל אלוהים בצורה כל-כך אישית וכנה, ששבתה את ליבו ודמיונו, והמילים הרכות האלה נכנסו לקובץ "אומן" במחשב שלו, שבו הוא מתייק את החוויות שהוא אוסף שם.

כבר 14 שנים הוא טס לאוקראינה עם קבוצה קבועה של כמה עשרות מאמיני ברסלב, וכמוהם משאיר בבית את המשפחה לחגוג בלעדיו את ראש השנה. הנסיעות לשם, שהן חלק מאמונתו והערצתו לרבי נחמן, הפכו בלי משים גם לנסיעות עבודה, בגלל החומרים החד-פעמיים שהאקס-טריטוריה הזו מספקת, בלהט הדתי שחורך אותה, המשיחיות, ההליכה על קצה השפיות, האקסטזה והדיכאון, פריצת הגבולות. כל מה שיוצרים כמוהו מחפשים.

כשמלכה מדבר על החוויות, על הנסיעות שאליהן צירף את בניו, הגוף שלו מתמלא באנרגיה אמנותית ולא רק דתית-אמונית, כך שסביר להניח שאחד הפרויקטים הקרובים של התסריטאי והבמאי זוכה ארבעה פרסי אקדמיה על הסדרה "שבאבניקים" (HOT), ויוצר הסרט המוערך "הבלתי רשמיים" - יעסוק במה שקורה באומן.

"50 אלף איש מגיעים לאוקראינה בבת אחת, שזה סדר גודל של עיר שמתיישבת בתוך עיר קיימת לשבוע ואז עוזבת, ככה יש המון התרחשויות במקביל. אנשים נמצאים שם במצב מאוד חשוף, בתוך בועת זמן שבה הם בוחנים את עצמם ואת החיים, מקום שבו הם יכולים להיפתח וכן, לא במקרה אומרים שלחסידי ברסלב יש שריטה בסיסית".

גם לך?

"כנראה. קורה לנו שם משהו. בגלל החיים האינטנסיביים, אנחנו חייבים להחזיק את עצמנו כל הזמן - ושם באומן, אפשר להרפות. הקבוצה שלנו גרה במתחם גדול יחד, יש המון שיחות לתוך הלילה, שיעורים, אמוציות, ואת החוויות העמוקות האלה אתה מצמצם על דף המחשב.

"יש ימים שאתה רוצה להישבר"

"הביקורים שלי שם הם נגזרת של ההתקרבות שלי לרבי נחמן שהתחילה בגיל 18. בישיבה למדנו גמרא, הלכה, ואני וחבר חיפשנו עוד משהו, גילינו את ברסלב ונתפסנו. זה פתח לי את המוח. רבי נחמן המציא משהו אחר. זה כמו ההבדל בין במאי למבקר, בין מי שיוצר למי שמדבר על היצירה. בחייו היו לו 40 תלמידים, רק אחרי 140 שנים זה פרץ, אנשים הבינו על מה הוא מדבר. לפני 15 שנים הכרתי את הרב אברהם זגדון, שגם הוא בונה עוד קומה לאמונה, לא מבקר ומפרש אותה, ומאז הוא מלווה אותי".

לא משעמם לנסוע לאותו מקום שוב ושוב?

"אחרי 12 שנים הגיע השלב שבו לא חיפשתי את הרוחניות. הלכתי בלי מטרה, רק לעשות את 'הדבר'. זו מדרגה אחרת שמעבר להארה. לעשות את זה כי 'ככה', זה נקרא 'כתר הכתרים', המעלה הכי גבוהה".

אתה אומר שה"ככה" הוא בעצם עמוק ומלא. גם היצירה היא "ככה" בשבילך?

"ה'ככה', זה כשאתה יודע שאתה חייב לעשות את הסדרה הזאת. שאתה מסתובב עם 'שבאבניקים' בין גופי שידור שלא רואים את מה שאתה יודע שיש בה. המפיק דני פארן (שנפטר בסוף השבוע שעבר) ראה את זה והוא נתן לי את הרוח הגבית לעשות את זה".

שש שנים דחו אותך ולא ויתרת.

"ועבדתי כצלם חתונות ושומר בבית מלון, בכל מה שיכולתי להרוויח בו כסף לפרנס את המשפחה. יש ימים שאתה רוצה להישבר. אבל כשאתה יודע שזה הדבר, כשאתה רואה סדרות אחרות שמשודרות בטלוויזיה ואתה אומר, זה לא כמו שלי. שלי אחר ולא פחות טוב. זה כמו סטארט-אפ, אתה ממציא משהו על בסיס משהו אחר ורק אתה יודע לעשות את זה, והוא מפרנס לך את הנפש. עם הזמן הבנתי שכתיבת סדרה היא בירור שלי עם עצמי. הרי שבאבניקים זו לא סדרה על בחורי ישיבה, אלא ההתנגשות של הישן והחדש".

חי בין הריבוע לעיגול

מלכה חי קונפליקטים והם משתלבים ביצירה שלו. המתח בין יהדות לישראליות, סגירות ופתיחות, משמעת וחופש. קונפליקטים שמצמיחים אמת מורכבת, חזקה ומשעשעת לעיתים. אחרי הראיון הוא ביקש לספר לי על הטבעת שהרב זגדון נתן לו, טבעת פשוטה שמשלבת עיגול וריבוע, מעין קמע שהוא מקפיד לענוד, אף שהוא מדגיש שקמעות זה לא הוא. מה שכן, הטבעת הזו באה להזכיר לו את שני הכוחות ההפוכים שיש אצל האדם המאמין, כוחות שצריך לאזן כדי להמשיך ולהחזיק את המקל בשני קצותיו. הריבוע מייצג את המשמעת, הציות לחוקים, ההלכה, הגבול. העיגול את ההשראה, האינטואיציה, חופש מוחלט.

את המתח בין הריבוע לעיגול הוא מנסה ליישב ביצירה שלו. "מה שמניע אותי", הוא אומר, "זה להבין את הכוחות שמניעים את העולם, לספר סיפור, עלילה, להסתכל ב'מבט על' על הדברים. הרי כל אחד מאיתנו מסתכל על המציאות אחרת. ארבעת הגיבורים בשבאבניקים הם בעצם אדם אחד שחילק את עצמו לארבעה כדי לספר את הסיפור מכמה זוויות. כולנו חיים בעולם של הקדוש ברוך הוא, ואני מרגיש הכי חופשי במרחב הזה, אני לא ממלא פונקציה של אף אחד ובשביל אף אחד. אני הדבר.

"תראי, לא כל דבר הוא מה שהוא נראה. הבן שלי, בגיל ההתבגרות, הוא נורא ימני עכשיו. וכשאנחנו מדברים אני מסביר שאת הכותל יש לנו בגלל רבין, וההתנחלויות בגלל פרס, ודווקא בגין החזיר שטחים ושרון עשה את ההתנתקות. ככה זה גם כשכותבים תסריט, הכול מעבר למורכב. אתה צריך להמר על יבשה, כי לא תלך קילומטרים ותחזור, אלא תמשיך ובסוף תגיע אליה. אני לא מאלה שמתפלספים על כתיבה. זאת עבודה של שמונה עד חמש ליד המחשב. אני מכיר מוזה, אבל זאת בעיקר עבודה קשה".

את ההכרה הוא קיבל רק בשנה החולפת, פריצה מאוחרת, עם שישה ילדים בבית לפרנס. איפשהו, בתוך ההכרח לפרנס את המשפחה, הוא ידע שההחלטה ללמוד בבית הספר לקולנוע "מעלה", לא נעשתה כדי שיכלה את הזמן בחלטורות קטנות, אלא בסיס לעשייה גדולה ומשמעותית.

להיות צלם חתונות זה לא לפזר אנרגיה?

"דווקא הייתי צלם חתונות לא רע בכלל. העבודה הזאת חיזקה את התחושה שזה לא הייעוד שלי, היא הייתה טכנית לגמרי. ידעתי שרק אם ארעיב את עצמי, כשלא יהיה כלום, התשוקה תהיה כזו שאי אפשר לעמוד בפניה. עכשיו, כשאני כותב את העונה השנייה של שבאבניקים, אני מרעיב את עצמי, ממש רעב. כבר כמה שבועות אני בדיאטה קטוגנית, בלי פחמימות, רק בשר שמן. סוגר את עצמי וכותב".

"כרגע אני מתמקד בסדרה ואשמח אם היא תימכר בחו"ל"

עברה עליך שנה מטורפת.

"טראומה של הצלחה. שבאבניקים יצאה והסרט שלושה חודשים אחרי. פתאום אני נחשף לדברים שאני לא מכיר. אחרי כמה שבועות הבנתי שאני צריך לרדת מתחת לרדאר, לחזור לבסיס, לפשטות, לקרקע את עצמי מחדש ובעיקר לא לעשות".

תיהנה קצת מהתהילה. חיכית לה הרבה זמן.

"לא עלה בדעתי שזה יגיע למאסה כזאת של אנשים. הייחוד של שבאבניקים הוא בזה שאין בה פיצול חילוני-דתי. יש משהו מאוד קרוב בין העולמות. הפרדיגמות נשברות. הכול פלואידי".

השבאבניקים בדרך לחו"ל?

בניגוד לתזה של שרת התרבות, שלפיה מי שאינו נמנה עם קליקת השמאל אינו זוכה במימון הקרנות, "הבלתי רשמיים" של מלכה לא רק שקיבל מימון מקרן הקולנוע הישראלי בקלות, אלא אף זכה לליווי צמוד של כתריאל שחורי שעמד בראשה עד לאחרונה. "אני לא רוצה להיכנס לסמטאות שלא אוכל לצאת מהן", מנסה מלכה להסביר את המהלכים של רגב בזהירות. "היא נשענת על משהו שהיה נכון. היו תקופות שבהן התקשורת, הקולנוע, האקדמיה, המשפטים והטלוויזיה היו סגורים בפני הקהל הימני. אבל בשנים האחרונות זה השתנה. כשאני מסתובב במסדרונות של הוט ופוגש את יוצרי 'אוטונומיות' ובני פריפריה כמו בת חן סבג, אני מרגיש שייך ולגמרי בבית. הכול הרבה יותר פתוח ומאוורר והולך למקום הנכון".

העונה השנייה של "שבאבניקים" אמורה לעלות לאוויר בסוף 2019, ובאופן מפתיע, מלכה מצליח לנטרל את הפחד המשתק מכישלון, "ועדיין אתה רוצה להמציא משהו חדש ויהיו דברים חדשים ומפתיעים, מסקרנים וחזקים".

ומה עם עוד סרט לקולנוע?

"כשאתה כותב, אתה לא מתנגד לרעיון, אלא מנתב אותו. כרגע אני מתמקד בסדרה ואשמח אם היא תימכר בחו"ל ואנחנו עובדים על זה. אני לא יכול להרחיב כרגע, אבל לא אתפלא אם זה יקרה".

תכתוב גם מחוץ לעולמות החברה הדתית?

"זה מה שהנפש שלי מבררת ובוחרת שאכתוב. מה, היא תכתוב על משהו שרחוק ממני כדי להתפרנס? לא נראה לי. אין בעיה בתרגום הצלחה לפרנסה, זה חלק מהמקצוע ומהחיים, יש לי שישה ילדים לפרנס. בפרויקט ראשון קשה לתרגם את העשייה להצלחה פיננסית, כי אתה רק רוצה שיתנו לך את הבמה להביע את עצמך. כשמכרנו את הסדרה להוט, סגרתי את העסק שלי והיום אני עושה הרצאות והקרנות של הסרט. אין חוויה עמוקה יותר מלהיפגש עם אנשים ודרכם להיפגש עם עצמך".