עו"ד אסתר ביסוור רז יודעת שרק קול חד וברור נגד גזענות ישנה את המצב, אז היא עברה מלכתוב פוסטים בפייסבוק למשרד המשפטים
בזמן מחאת הציבור האתיופי שהתפרצה בזעם ובתסכול ב־2015, אסתר ביסוור רז הייתה בחודש תשיעי להיריונה עם בתה. גם אם רצתה לצאת לרחובות כדי לשחרר את הזעם, זה היה קצת מסובך, אז היא כתבה פוסט חריף ונוקב בפייסבוק שקיבל הד נרחב עם למעלה מ־5,000 שיתופים שהמשיכו לראיונות בתוכניות האקטואליה.
ביסוור רז, ילידת הארץ, בת רביעית בין חמש אחיות להורים שעלו מאתיופיה כשהיו בשנות העשרים והשלושים לחייהם, הישר למרכז קליטה באשקלון, כתבה בפוסט איך זרים ברחוב פונים אליה בהצעות לעבודה בניקיון; איך קולגה של בן זוגה הלבן (לשניים שני ילדים) ראה את המשפחה בזמן איכות ושיבח אותו על כך שהוא מתנדב עם עולים; על איך חבר כנסת הגיב לנוכחותה בתום ישיבה ואמר "האתיופיות האלה, אני לא יכול לעמוד בפניהן" - והרשימה ממשיכה. "כשכל הדברים האלה קורים לי ולמשפחה שלי אני יודעת שהם קורים גם לכל אתיופי אחר במדינה", סיכמה בפוסט.
למחרת, הטלפון לא הפסיק לצלצל וההודעות לזרום. "הוצאתי מהקרביים שלי את החוויות שלי כאתיופית ילידת הארץ", היא אומרת. "ביטאתי קול של דור חדש שמדבר על כך שאנחנו כבר חלק מהחברה, תרמנו ועברנו כל־כך הרבה, ועדיין יש החרגה ודעות קדומות על יוצאי אתיופיה".
באותה תקופה עבדה ביסוור רז בעמותת עיתים ועסקה בסוגיות של הנגשת שירותי דת. היא הובילה בין השאר את הגשת העתירה שפסק הדין התקדימי שלה התקבל לאחרונה ובו בית המשפט הורה למדינה לראשונה להכיר בגיור פרטי אורותודוקסי מחוץ לרבנות לצורך רישום במרשם האוכלוסין. "זה הישג משמעותי", היא מתייחסת ומוסיפה שעסקה רבות במעמד האתיופים מול שירותי הדת - כמו במצבים של הטלת ספק ביהדותם.
לפני כשנה היא הצטרפה ליחידה החדשה שהוקמה במשרד המשפטים בעקבות מחאת הציבור האתיופי - היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות. "היחידה הוקמה ב־2017 כחלק משורת המלצות של צוות בין־משרדי לבחינת הנושא, והממשלה אימצה את כולן. בזמן שהייתי בחופשת לידה עם בני הקטן עקבתי אחרי היחידה וברגע שנפתח המכרז הגשתי מועמדות. כיום אני אחראית על הטיפול בתלונות שהיחידה מקבלת שנוגעות לגזענות ממסדית וגזענות במרחב הציבורי, כשהדגש שלנו הוא על גזענות ממסדית".
"אם יש שתיקה ואין שיח אי אפשר לעשות שינוי"
היא מדגישה שהמאבק בגזענות הוא בעיה של כלל החברה הישראלית. "הרקע להקמת היחידה היה מחאת יוצאי אתיופיה, אבל אנחנו מטפלים בכל המגזרים בישראל שחווים גזענות ובקרוב אנחנו יוצאים בקמפיין כדי שהציבור יכיר אותנו ויפנה אלינו יותר".
אילו תלונות מגיעות אליכם?
"כרגע, רוב הפניות הם של המגזר האתיופי ושל המגזר הערבי. במקרים של גזענות בין אדם לחברו, כשאין לזה אפקט ציבורי, אנחנו לא מטפלים. אנחנו מטפלים במקרים של גזענות ממסדית, כמו למשל במצב שבו משרדי ממשלה אמורים לתת שירות לציבור ואנשים נתקלים באפליה וגזענות. ברמה של המרחב הציבורי יש שירותים שאינם ממשלתיים במובהק, אבל בגלל החשיבות הציבורית שלהם חשוב שאנחנו נטפל בהם. כמו למשל שירותי התחבורה הציבורית. כך היה בסיפור שבו נהגת של חברת דן סירבה להעלות כמה נערים יוצאי אתיופיה ביום גשום, כי היא החליטה שפעם היה לה עניין עם נערים אתיופים".
אחד הנוסעים, ממוצא אתיופי, היה זריז מספיק לתעד את המקרה והרשת געשה. "בעקבות כך, הנערים פנו אלינו ואנחנו קישרנו אותם לסיוע המשפטי. הוגשה תלונה על סך חצי מיליון שקלים נגד חברת דן, וזה מדהים, החברה צריכה לשאת בתוצאות של התנהגות גזענית. יש בכך אמירה כלפי החברה - גם לה יש אחריות".
עד כה התקבלו ביחידה 240 פניות, ולדברי ביסוור רז, "מרגע שפנייה מגיעה אלינו, היא מקבלת ליווי מול הרבה גורמים ממשלתיים שלהם יש את הכלים לטפל בה. כיום יש כתובת ברוב משרדי הממשלה שאמורה לטפל בצורה קונקרטית מבפנים בפניות שעוסקות בגזענות. זה שילוב של כמה חזיתות שצריך ללחום בהן. כמו בעניינים של הטרדה מינית כך לגבי גזענות - המדינה צריכה לשדר מסרים לציבור ששומע אותם וזה מחלחל. אם יש שתיקה ואין שיח אי אפשר לעשות שינוי".
יש שינוי בתפיסה
זמן קצר אחרי שנולדה ביסוור רז במרכז הקליטה באשקלון, עברה המשפחה לראשון לציון. עד היום עובדים הוריה במפעלים, גאים ותומכים בה על הדרך שבה בחרו היא ואחיותיה. בעקבות התואר הראשון עברה להתגורר בירושלים. "המשפחה שלי תמיד הדגישה את החשיבות של למידה והישגיות, בכל שלב בלימודים הייתי בין המובילים מבחינת ציונים וזה היה כרוך בהרבה סטיגמות שהיה צריך לשבור. למשל, אנשים שלא יכלו להכיל את זה שאני דוברת אנגלית טובה. יש הנחות מוטעות שאנשים עושים מאוד מהר".
הבחירה לעסוק בתחום הזה בטח מציפה אותך בגילויי גזענות שרק מתגברים. לא מדכדך?
"אני בן אדם אופטימי ובגלל זה הלכתי לעבוד ביחידה. סימנתי לי מטרה ואני רוצה לעשות שינוי. אני אוהבת לדבר במונחים של תהליך, כי אני חושבת שיש תהליך בחברה הישראלית ויש שינוי בתפיסה. אז נכון, אני נתקלתי בחוויות גזעניות בחיי, אבל אני טיפוס מאוד חזק שמרגיש שלא צריך להחליק את זה. אפשר להתמודד ולקרוא לדבר בשמו - גזענות. זאת חוויה לא נעימה להתמודדות וכשזה מתאים, אני בוחרת גם לעמת את האדם עם מה שאמר ברגע האמת. צריך לדבר על החוויות האלה, לקבל את התמיכה והליווי ולא לכסות את הנושא. לספר את הסיפור כדי לשנות מציאות בכל המגזרים בחברה הישראלית".
כתבה: צאלה קוטלר הדרי / צילום: ענבל מרמרי