מחיר הרומן המתוקשר של השר כ”ץ והסינים

הזיכיון שניתן לחברה סינית על תפעול "נמל המפרץ" בחיפה, אמור היה להיות אחת מגולות הכותרת של המדיניות הפרו-סינית הנלהבת, שמקדם שר התחבורה ישראל כ"ץ בשנים האחרונות • אלא שההתערבות האמריקנית לבלימת הפרויקט מאיימת לתקוע טריז גדול ביחסי ישראל-סין, כפי שקרה בפרשת ה"פאלקון" בעשור הקודם • פרשנות

הנמל החדש בחיפה / צילום: איל יצהר
הנמל החדש בחיפה / צילום: איל יצהר

לפני אי-אלו שנים, כשלמדנו יחסים בין לאומיים באוניברסיטה העברית, שאלנו את המרצה הבכיר דאז, פרופסור יהושפט הרכבי ז"ל, מדוע אנחנו צריכים ללמוד כל כך הרבה היסטוריה בחוג, שכותרתו "יחסים בין לאומיים". תשובתו הייתה קצרה: "כדי להימנע מלחזור על טעויות העבר".

גם שר התחבורה ישראל כ"ץ הוא בוגר האוניברסיטה העברית, אך ייתכן בהחלט שהוא החמיץ את הקורס הזה. המדיניות הפרו-סינית הנלהבת אותה הוא מוביל בשלוש הקדנציות שלו במשרד התחבורה, במיוחד בכל הנוגע לשילוב חברות סיניות ממשלתיות בתשתיות אסטרטגיות כמו נמל המפרץ של חיפה, מציבה כיום את ישראל - שוב - בעמדה בעייתית מאוד מול ארצות הברית.

החודש פורסם בכלי התקשורת בישראל כי בעקבות לחץ אמריקני כבד ואיומים של הצי האמריקני להימנע מנוכחות בנמלי ישראל, מתבצעת בממשלה בחינה מחדש של הסכם הזכיינות, שהעניק משרד התחבורה לחברה ממשלתית סינית, SIPG, לתפעול "נמל המפרץ" החדש של חיפה ל-25 שנים.

אנחנו לא מתיימרים לדעת מה קורה בימים אלה מאחורי הקלעים של מדיניות הביטחון הלאומי שלנו ומה מידת הדיוק של המידע. יחד עם זאת, הידיעות הללו שזלגו בימים האחרונים לכלי התקשורת המרכזיים בסין, פורסמו בהרחבה ומאיימות להצית פתיל של תסבוכת מדינית, ואולי גם כלכלית, שיציאה ממנה לא תהיה קלה עבורנו.

ישראל כץ / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב
 ישראל כץ / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב

הכתובת הייתה על הקיר

הדאגה האמריקנית מהרומן הישראלי-סיני המתפתח בתחום התשתיות לא אמורה להפתיע. הכתובת הייתה על הקיר, או לפחות על הקיר שלנו, מזה מספר שנים. כבר באפריל 2015 פרסמנו כאן טור תחת הכותרת "המנדט הסיני" ובו סקרנו בהרחבה את הפעילות ההולכת וגוברת של חברות סיניות בתחום התחבורה והתשתיות האסטרטגיות בישראל, שכללה זכייה בחוזים של משרד התחבורה בהיקף של מיליארדי דולרים.

הצגנו אז את החיבור בין הפעילות התחבורתית הזו לפרויקט "דרך המשי החדשה", או OBOR, של ממשלת סין, שמטרתו לבנות בהשקעה של טריליון דולר נתיבי סחר ימיים ויבשתיים מסין לאירופה, למזרח התיכון ולאפריקה, במטרה להרחיב את ההשפעה הכלכלית והאסטרטגית של סין באזור.

רק לאחרונה חזרנו והצגנו כאן את הרגישות האמריקנית ביחס לרומן הישראלי-סיני הזה על רקע מלחמת הסחר, שמתנהלת כיום בין סין לארצות הברית. אין ספק שהמילה האחרונה לא נאמרה בנושא ואין לנו אלא לצטט את תמצית מדיניות החוץ האמריקנית, שלא השתנתה בהרבה מאז הגדיר אותה רוזוולט "דבר ברכות ושא עמך מקל גדול".

ייתכן שהמקל נשלף בחודשים האחרונים בעקבות הביקור המתוקשר של סגן ראש ממשלת סין בישראל, שכלל גם מסירת חלק "מהמפתחות" של הנמל החדש לסינים. היו לכך גם סימנים מעידים בדמות שלל מאמרים, מחקרים, וראיונות של בכירים לשעבר בפנטגון, שפרסמו בשנים האחרונות מכוני מחקר אסטרטגיים רבי השפעה בארצות הברית, במיוחד בוושינגטון.

אבל הרמזים הללו לא נקלטו במשרד התחבורה, וכנראה שגם לא במשרד החוץ, במשרד הביטחון ואצל עוד גורמים, שאמורים לשמש כבלמים ומאזנים בפני האמביציות הגלובאליות של כבוד שר התחבורה. נהפוך הוא. הרחבת הפעילות של סין הייתה ונשארה יעד אסטרטגי מוצהר של המשרד ומקור פומבי לגאווה.

כך, למשל, במאי אשתקד ביקרה בישראל משלחת של כלי תקשורת סיניים בכירים כחלק ממסע שנערך לאורך נקודות מרכזיות בפרויקטOBOR. המשלחת זכתה לראיון אישי מהשר כ"ץ, וזה מה שצוטט בכלי התקשורת בסין בעקבות אותו ראיון: "ישראל מוכנה לקחת חלק אקטיבי בתוכנית OBOR ולהפוך לאחד הצמתים שלה... השר כ"ץ מקווה שסין תמלא תפקיד גדול יותר במזרח התיכון באמצעות הפרויקט ותקדם את הפיתוח הכלכלי באזור".

השר גם סיפר לכתבים שהוא "קידם בצורה אקטיבית פרויקטים של תשתית בין שתי המדינות מאז נכנס לתפקידו לפני שמונה שנים. במהלך ביקורו בסין הוא חתם על הסכמים לפרויקטים של תשתית ושינה אישית רגולציות קיימות כדי לאפשר לחברות סיניות להיכנס לשוק הישראלי ולהתמודד במכרזים".

כ"ץ הוסיף כי "הנמל החדש באשדוד נבנה כיום על ידי חברות סיניות, שגם מניחות כיום את התשתית לרכבת הקלה בתל-אביב. קבוצה מהונג-קונג קיבלה את הזיכיון להפעלת נמל חיפה ל-25 שנה, צעד בעל חשיבות אסטרטגית יוצאת דופן לחברות סיניות". אין ספק, שמדובר ברגישות אסטרטגית ובהליכה על בהונות - של פיל בחנות חרסינה - לנוכח החששות האמריקנים.

המלחמה על פטור מרכש גומלין

מאז נוספו ל"רזומה הסיני" של משרד התחבורה עוד כמה וכמה דפים מקומיים. אחד השנויים ביותר במחלוקת הוא החלטת משרד התחבורה מחודש יוני השנה, בשיתוף עם אגף התקציבים באוצר, לבטל את דרישת החוק, שחלה על חברות התחבורה הציבורית לחייב יצרנים זרים שמוכרים להן אוטובוסים לבצע רכש גומלין במשק הישראלי.

הנימוק הרשמי בהודעת המשרד: "החלת החובה של רכש גומלין במסגרת מכרזים להפעלת תחבורה ציבורית באמצעות אוטובוסים נושאת בחובה עלויות נוספות המושתות על הקופה הציבורית". אמנם המילה המפורשת "סין" לא הוזכרה אולם היה ברור, שהרקע למהלך הוא הצטיידות מואצת של "אגד" ו"דן" באוטובוסים מתוצרת סין בהיקף של מאות מיליוני שקלים, עם סבסוד מכספי ציבור.

ההחלטה עוררה מחאה נרחבת במשרד הכלכלה והתעשייה, שנלחם במשך שנים על מימוש חובת רכש הגומלין על חברות זרות בישראל, ובקרב איגודי התעשיינים. הרעש התקשורתי והאיום לפגיעה בתעסוקה במפעלים הישראליים שעוסקים בהרכבת אוטובוסים, הביאו מאז לנסיגה מסוימת של משרד התחבורה, שהותיר על כנה העדפה סמלית לרכישת אוטובוסים שמורכבים בישראל.

מכיוון ששנת בחירות בפתח, ופגיעה בכלכלה המקומית ובתעסוקה בשם האינטרסים הכלכליים של גופים מסחריים/ממשלתיים מחו"ל היא מוקש פוליטי, גורמים רבים במערכת הכריזו על "קרב נגד הגזירה", אבל הסתפקו בהשגת פשרות די מעורפלות בסוגיה. כך למשל, חבר הכנסת גפני, יו"ר ועדת הכספים, נקט עמדה תקשורתית לוחמנית במיוחד בנושא, ואף עיכב במספר שבועות העברה תקציבית למשרד התחבורה בהיקף של 1.3 מיליארד שקל.

הלחץ עשה את שלו, כביכול, ובשבוע שעבר שחררה הוועדה את הכסף לאחר שהושגה, כביכול, פשרה - "תחול חובה לקיים רכש גומלין בשיעורים סמליים של 10%-20% מכל פרויקט בתחום התחבורה ומיזמים נוספים שצפויים לשנים הקרובות בהיקף מצטבר של מיליארדי שקלים".

אלא שכאשר בוחנים את המינוח המעורפל של "ההבנות" הללו, מבינים שאלה נועדו בעיקר להרגיע את דעת הקהל ולשחרר את הכספים. ואם מישהו סבור, שזו דעתנו האישית בלבד, הוא מוזמן להתכבד בציטוט מדברי סיכום הישיבה של ח"כ גפני: "אני לא רוצה לעכב את העברת הכספים, למרות שאני חושב שהפשרה לא מספיקה". בקיצור, עוד צל"ש סיני לאוסף המרשים של משרד התחבורה.

רוחו של ה"פאלקון" שוב כאן

אבל, אם נחזור להתפתחויות האחרונות, את האמריקנים יהיה הרבה יותר קשה "למרוח" עם ניסוחים מעורפלים והבטחות להקים "ועדות בדיקה". ההתפתחויות בימים האחרונים, אם הן אכן משקפות מהלכים אמריקנים מעשיים בנושא, עשויות להצביע על עומק הבור שאליו הכניס אותנו "הרומן הסיני" של משרד התחבורה.

אם האמריקנים יחליטו להשתמש ברצינות במקלות שלרשותם וישראל תאלץ לבצע רביזיה בהסכם הזיכיון שנחתם עם הסינים, באופן שיקצץ משמעותית את יכולת הפעולה הסינית בנמל החדש, עשויים הסינים לבטל את החוזה כליל. עיון בידיעות ופרשנויות שמופיעות בכלי התקשורת הסיניים מהימים האחרונים מעלה אזכור של "עסקת הפאלקון": מטוס הביון הישראלי, שפותח עבור סין על ידי התעשייה האווירית ואספקתו בוטלה בשנת 2000 בשל מעורבות חד משמעית של הממשל האמריקני.

הפרשה ההיא הייתה טראומה במערכת היחסים בין שתי המדינות, ונראה שהסינים לפחות לא שכחו אותה. אז (2002) היא נסגרה בדרישה של ממשלת סין לפיצויים של מאות מיליוני דולרים, הרבה יותר משווי העסקה עצמה, שכללה לא מעט "סגירת חשבונות".

נסיגה ישראלית בנושא נמל חיפה החדש, שכבר תופס חלק אסטרטגי בתוכניות הסחר העתידיות של הממשלה הסינית, עשויה להכות גלים הרבה יותר מרחיקי לכת ולהשפיע על תחומים רבים של סחר וכלכלה בין שתי המדינות - מהשקעות באוטו-טק ועד פעילות של חברות ישראליות בסין - ואולי אף להוריד מהפסים כמה וכמה פרויקטים תחבורתיים עתידיים ומפוארים של משרד התחבורה.

אבל זה כנראה המחיר שצריכים לשלם שחקנים קטנים וחסרי ניסיון כאשר הם מנסים לשחק במגרש המשחקים הגלובאלי, והאסטרטגי, של "הגדולים", ולתקוע טריז בין המעצמות. מי שלא לומד מההיסטוריה, נידון לחזור עליה.