הרב אילעאי עופרן מאתגר את הקונצנזוס בקול דתי מחויב הלכתית, אבל עם הרבה פתיחות לדמוקרטיה ולפמיניזם
אילעאי עופרן הוא הרב של קבוצת יבנה - קיבוץ דתי שיתופי; הוא ראש מכינה קדם-צבאית לבנים "רוח השדה" בקיבוץ בארות יצחק; פסיכולוג בהכשרתו וגם מתנדב במרכזי סיוע לגברים נפגעי עבירות מיניות בחברה הדתית. הוא גם אושיית רשת עם אלפי עוקבים בפייסבוק, סופר, וישנו גם הפרט הביוגרפי - עופרן הוא הנכד של פרופ' ישעיהו ליבוביץ'.
וכמו הסב כך הנכד, אומר דברים שמאתגרים את הקונצנזוס, חושב אחרת, משמיע קול דתי פתוח, נותן ביטוי לקולות מושתקים. "זה קול שמדבר בשפה דתית מחויבת הלכתית ותורנית, אלא שיש בו הרבה פתיחות עם מושגים תרבותיים מערביים, גם להשכלה כללית וגם למושגים כמו פמיניזם או דמוקרטיה", הוא מסביר. "זאת איזושהי תפיסה של רוחב דת, התערבות בחברה הישראלית, בתרבות שבה אנחנו חיים, מתוך תחושה של שותפות ואמונה. ההיבטים האלה הם חלק מגילוי של אמת נצחית".
לתפיסתך, כל הסוגיות האלה: דת, מצוות, פמיניזם, דמוקרטיה, מיניות, אפילו אוננות - יכולים להיות אחד שלם?
"האדם השלם בעיניי צריך שלוש אוזניים: אוזן אחת שמקשיבה לקול הפנימי, לאינטואיציות המוסריות ולקול האינטואיטיבי שבוקע ממעמקי הנפש. האוזן השנייה שמקשיבה לדבר השם, לציווי האלוהי ולתורה. האוזן השלישית מקשיבה לחברה שבה אני חי, לעולם שבו אני פועל, לקהילה מסביב".
אלא שבשיח הציבורי בישראל מתנהל לא פעם שיח של חירשים. גם אתה חוטף אש על דברים שאתה מעז לומר.
"יש אנשים שיש להם רק אוזן אחת, ויודעים להקשיב או רק לתורה או רק לעצמם או רק לחברה. אבל לרוב בני האדם יש שתי אוזניים. מפעל חיי ורוב העיסוק החינוכי שלי הוא להצמיח את האוזן השלישית. אנחנו כל הזמן שומעים רק הדהודים של עצמנו, וזה הופך אותנו לחברה רדודה וגם תוקפנית".
הגישה שלך למיניות בצל ההלכה מאוד מעניינת.
"אחד האתגרים בעיניי הוא להצליח לדבר על מיניות בשיח בריא. למה אנחנו נחשפים בהקשר של מיניות? כשמדליקים מהדורות חדשות שומעים על עבירות מין, כשמדליקים ערוץ מסחרי רואים איך משתמשים במיניות בתור שפה מחפיצה, ככלי. השפה הדתית מדברת על מיניות במושגים של הימנעות ואיסור. העולם הפורנוגרפי מדבר על בני אדם כחפצים מנוצלים. אנחנו מדברים המון על מין, אבל מדברים עליו עקום, תמיד מהצד הפוגע, החולה, האסור.
"אני מנסה לייצר שיח על מין ומיניות שהוא שיח שנקרא לו צנוע ומשמר את מרחבי האינטימיות, אבל פתוח ומאיר. העיסוק באלימות מינית ופגיעות מיניות הוא איזשהו תת-נושא בתוך הנושא הרחב הזה של מיניות בריאה, מתוך הבנה שיש פה מגיפה שפוגעת באינספור אנשים. בגלל הרבה הבניות עתיקות החברה הדתית מתקשה לדבר על הנושאים האלה".
מה דעתך על הפרדה בין נשים לגברים?
"בעולם של פעם, בחברה הדתית, שבו אני גדלתי, היו שני מרחבים נפרדים: בית הכנסת היה מרחב נפרד לגברים ולנשים, ולהבדיל, גם השירותים היו מרחב נפרד לגברים ולנשים. זה לא מקרי - יש קשר בין פסגות הקודש לתהומות הטינופות. זאת אומרת, הדברים שיכולים להיות באמת גדולים ונשגבים יכולים בקלות להיות עלובים וחלולים. אבל רוב המרחב שלנו הוא לא פסגה של קודש ולא איזה מרחב אינטימי פרטי. בעלי המגמות המוגזמות, שמבקשות להפריד את האוטובוסים, המדרכות ואירועים ציבוריים, חושבים בתמימותם שהם הופכים את העולם לבית כנסת. בפועל, הם הופכים את העולם לשירותים.
"המגמה של לפרסם מוצרים בעזרת עירום והמגמה להפריד בין גברים ונשים באוטובוס מגיעות מאותו מקום. יש לחברה הדתית אתגר גדול, ואני אומר את זה מבפנים - איך לייצר חברה שיש לה לא מעט מרחבים נפרדים מתוך גישה דתית, אבל כך שההפרדה הזאת לא תיצור אפליה מכוערת".
איך הגישה הזאת מתקבלת בחברה הדתית?
"תלוי אצל מי. יש אנשים שאומרים אוי ואבוי ויש אנשים שאומרים כל הכבוד. אני לא אוהב את האמירות כמה אמיץ להגיד את זה, כי למה אנשים אומרים אומץ? כל משפט שאני כותב יש אנשים שאוהבים ויש אנשים שלא אוהבים".
עד כמה השיח הזה קשור לסבא שלך?
"אני חושב שזה קשור לאיזשהו תוכן או גישה שקיבלתי אצל סבא. זה בעיקר הקריאה המאוד ברורה להסתכל על המציאות כפי שהיא, ולא כפי שהיינו רוצים שתהיה. זאת אומרת, לא להשתמש יותר מדי במראה המרזה ובתמונה עם זווית הצילום המחמיאה, אלא לראות את המציאות לאשורה - עם כל קשייה, עם חיבה יתרה למושג אופוזיציה, זאת אומרת תפיסה שמניחה שחברה זקוקה למי שרואה את חסרונותיה".
אתה מסכים עם כל מה שהוא כתב ואמר ?
"מה פתאום. הדבר הכי קשה במשנתו של סבא זה הנתק המוחלט בין תורה ומוסר".
אמרת אופוזיציה. הגיעו כבר ההצעות להצטרף לפוליטיקה?
"היו הצעות, ובחיים לא אעשה את זה. אני איש חינוך וזה התחום שלי, זה מרחב ההשפעה שלי, זה הכישרון היחיד שלי, הדבר היחיד שאני יודע ונהנה לעשות".