נסרין חדאד חאג'־יחיא עבדה שנים כבנקאית, עד שהבינה שמה שהיא באמת רוצה לעשות זה שינוי במדינה ובחברה
נסרין חדאד חאג’-יחיא היא שותפה בקרן פורטלנד שעוסקת בפיתוח כלכלי באוכלוסייה הערבית, וגם ראשת התוכנית ליחסי יהודים-ערבים במכון הישראלי לדמוקרטיה. בשנים האחרונות עסקה בשילוב מורות ערביות בבתי ספר יהודיים, מיזם משותף של משרד ראש הממשלה, מכון מרחבים ומשרד החינוך.
"התחלתי לעבוד במכון לפני שבע שנים כעוזרת מחקר. באותם ימים התחלתי לכתוב דוקטורט על צעירים ערבים וחוסר ההשתלבות שלהם בשוק העבודה וההשכלה הגבוהה. לאחר שנתיים הוצע לי לנהל את התוכנית, ובעצם ככה התחלתי לבנות את התחום של יחסי יהודים-ערבים במכון הישראלי לדמוקרטיה. דאגתי להנגיש למקבלי החלטות את הידע וההצעות לפתרונות שמגיעים מהאוכלוסייה עצמה".
המשימה המרכזית שלה, לדבריה, היא "שבסופו של יום, הממשלה והפקידות הבכירה במדינה תשקף את המגוון שקיים באוכלוסייה. זה החזון שלי. לכן אני מובילה פרויקט גדול עם נציבות שירות המדינה. אנחנו חושבים איך אפשר לקדם ערבים במשרדי ממשלה, בדגש על תהליכי קבלת החלטות".
מה המצב היום?
"היום יש כ-%12 אזרחים ערבים שמשולבים בשירות הציבורי, לעומת 20% שהם האוכלוסייה הערבית בישראל. אם נוברים עוד יותר במספרים, מגלים שמעטים מאוד יושבים במוקדי קבלת החלטות".
השאלה היא אם יש לציבור הערבי מוטיבציה לחתור למקומות השלטון ולפוזיציות האלה?
"רמת האמון של הציבור הערבי במוסדות המדינה מאוד נמוכה. אם נסתכל על רמת האמון בבית המשפט העליון, אז רמת האמון לא רק נמוכה אלא גם נמצאת במגמת ירידה בשנים האחרונות. כדאי לעצור אותה, כי האזרח הפשוט לא מאמין במוסדות המדינה. אני חושבת שכשנשלב יותר אנשים שמדברים את הקולות של האוכלוסייה הערבית במוקדי קבלת החלטות בישראל, נוכל באמת לייצר גשרי אמון בין הממסד לבין האזרח הפשוט.
"מהעבודה שלי מול הנציבות אני יודעת שיש נכונות אמיתית לשילוב האוכלוסייה הערבית במוקדי קבלת החלטות, כי זה ווין-ווין לשני הצדדים. זה שהשלטון המרכזי מאוד יהודי-אשכנזי-לבן לא נראה טוב בישראל או בעולם. בגלל שלא הצלחנו לנפץ את תקרת הזכוכית הפוליטית, לצערי הרב ערבים לא יוכלו לשבת על הברזים של התקציבים בשנים הקרובות. אז לפחות שיהיו ערבים במוקדי קבלת החלטות, שייתנו מענה אמיתי לציבור הערבי".
היא גדלה ב"שכונת הגטו" ברמלה, "שכונה מאוד חלשה וענייה. יש הבדל עצום בין המקום שבו גדלתי לבין המקום שבו אני נמצאת. הצלחתי לשבור המון תקרות זכוכית בדרך. עשיתי דוקטורט באוניברסיטת תל אביב ויש לי שני תארים שונים בהצטיינות. התחלתי לעשות דברים משמעותיים בזכות העובדה שלמדתי במערכת חינוך פרטית (בית ספר אורתודוקסי בחיפה). קיבלתי המון בונוסים במהלך החיים הצעירים והמבוגרים שלי, שאני יודעת שהמון ילדים לא זוכים להם. חייבים שינוי אמיתי במערכת החינוך כדי לאפשר לילדים להתחיל לחלום".
לפני שהגיעה לעולם החברתי, עבדה במשך שמונה שנים בבנק הפועלים, שם הבינה שהישגים זה מצוין, אבל מה שהיא באמת רוצה לזה לעשות שינוי. "בבנק הבנתי עד כמה הכלכלה בישראל פגומה. יש אנשים שבקושי סוגרים את החודש ולעיתים מתחננים לחמישים שקל, ומצד שני אנשים ששוחים בכסף ולא יודעים מה לעשות איתו. אז נפל לי האסימון שמנהל עסקים ומימון זה נחמד לתלות בסלון, אבל כדי לעשות שינוי אמיתי חייבים לשנות את מדיניות החינוך ולדאוג להביא תקציבים למגזרים ולחברות שצריכות אותם".
אז איפה תהיי עוד עשר שנים, לדעתך?
"סביב שולחן הממשלה".