למה ההחלטה לא לחקור את רה"מ בתיק הצוללות בעייתית, ואיך כל זה קשור לאולמרט

חשיפת התצהיר של אלוף (במיל') דן הראל בפרשת הצוללות מעלה תהיות נוספות לגבי החלטת מנדלבליט להימנע מחקירת נתניהו בפרשה • הסיכוי שבג"ץ יתערב בהחלטת היועמ"ש אינו גבוה • וגם: איך דברים שכתב השופט פוגלמן על רה"מ לשעבר, אהוד אולמרט, קשורים להחלטה בתיק

נתניהו בביקור בצוללת גרמנית / צילום: רויטרס
נתניהו בביקור בצוללת גרמנית / צילום: רויטרס

1. כל מי שנוסע בכבישי ישראל שם לב שלאחרונה צצו בצמתים ובמקומות רבים מעין דגמים מוקטנים של צוללות שחורות עם סיסמאות שונות עליהם שחלקן מאשימות את רה"מ נתניהו באחריות לשחיתות בפרשת הצוללות וכלי השייט.

ואולם, בנקודת הזמן הזו, הדיון הרציני שנכון ואפשר לקיים אותו אינו האם נתניהו אשם או לא אשם במעורבות בשחיתות בפרשת הצוללות, אלא בשאלה האם סביר המצב שהיועמ"ש אביחי מנדלבליט לא זימן את נתניהו לחקירה באזהרה בפרשה.

ובניסוח אחר - האם, לנוכח המידע שממשיך להיצבר על התנהלותו של רה"מ, היועמ"ש והפרקליטות יכולים להרשות לעצמם שלא לברר בכלים אפקטיביים ששמורים לחקירה פלילית את הטענות שנתניהו היה מעורב ברכש הביטחוני. רכש שלשיטתם הם נעשה תוך ביצוע עבירות שחיתות על ידי אנשים שחלקם היו מקורבים לנתניהו.

ההחלטה שלא לחקור את נתניהו בתיק 3000, תיק פרשת הצוללות, התקבלה על ידי היועמ"ש כבר בתחילת חקירת המשטרה בנובמבר 2016. החקירה הסתיימה באוקטובר 2018 כשרה"מ מחוץ לתמונת החשדות אף שהוא עסק רבות בהליך רכש הצוללות וכלי השייט, אףשכמה ממקורביו נחקרו באזהרה בפרשה, ולמרות עדויות כגון זו של בוגי יעלון, ששימש כשר הביטחון בתקופה הרלוונטית וטען כי לא ייתכן שנתניהו לא ידע על מעשי מקורביו.

בדצמבר 2019 הפרקליטות הגיעה למסקנה העגומה וחסרת התקדים בתולדותינו כי רכש ביטחוני של צוללות וכלי שייט מחברת טיסנקרופ הגרמנית על ידי מדינת ישראל, בשנים 2017-2009, נעשה תוך הטיית מכרזים והעברת תשלומי שוחד. הפרקליטות הודיעה כי החליטה לזמן לשימוע לפני העמדה לדין את כל הבכירים שנחקרו בפרשה, בהם אנשים שהיו מקורבים לנתניהו.

בתווך, במהלך שנת 2019 צצו פרטים חדשים שהציפו מחדש את השאלה, האם ייתכן שלנתניהו יכולה בכל זאת לצמוח טובת הנאה אישית מהעסקאות. ממידע שחשף נתניהו עצמו במסגרת בקשתו לקבל סיוע במימון הליכיו המשפטיים מאנשי העסקים הזרים ספנסר פרטרידג' ונתן מיליקובסקי (בן דודו האמריקאי של נתניהו), עלה כי האחרון החזיק במניות חברת פלדה המשמשת כספק של חברת טיסנקרופ הגרמנית - יצרנית הצוללות. עוד התברר כי נתניהו היה בעל מניות מיעוט בחברה עד 2010, אז מכר את מניות המיעוט שלו לבן דודו מיליקובסקי בכ-16 מיליון שקל. בימים האחרונים, התברר כי היועמ"ש מתכוון לסגור את תיק המניות ולא לחקור את נתניהו גם בפרשיית המשנה הזו.

התמיהה על ההחלטה, החוזרת ונשנית, שלא לחקור את נתניהו באזהרה בקשר לפרשת הצוללות או פרשיות הנלוות לה, גדלה כשקוראים את תצהיר מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר, דן הראל, שהוגש לביהמ"ש העליון במסגרת עתירה של התנועה לאיכות השלטון, שמבקשת לפתוח את החקירה או להקים ועדת חקירה ממלכתית.

בתצהיר שחשף השבוע גיא פלג בחדשות ערוץ 12, הראל מעיד כי נתניהו הפעיל עליו לחצים חריגים כדי שישראל תרכוש צוללות וכלי שייט מתאגיד טיסנקרופ הגרמני. הראל העיד כי הוא רצה לקיים מכרז לצורך בחירה בתאגיד שייבנה עבור ישראל את כלי השייט, אך משרד רה"מ ומשרד המל"ל לחצו עליו לבצע את הרכש מגרמניה וספציפית מטיסנקרופ.

הראל העיד כי ראש המל"ל דאז, יוסי כהן, דרש ממנו לבטל את המכרז, תוך שכתב כי זוהי הנחיית רה"מ. לדברי הראל, הוא הבהיר שללא הוראה בכתב ישירות מראש הממשלה ובחתימתו, "אין בכוונתי לבטל את המכרז וגם אז, אבקש להיפגש איתו ולהבין מדוע". ואולם, לדברי הראל בתצהירו, "דרישתי זו לא נענתה בתגובה כלשהי... היועמ"ש של המשרד, עו"ד בן ארי, דיווח לי גם כן כי גם עו"ד שמרון מבקש לעצור את ההליך, בהתאם לעמדת רה"מ נתניהו. לא העליתי על דעתי באותה העת שעו"ד שמרון קשור גם לנציג של טיסנקרופ בישראל, וכי הוא פועל תמורת תשלום בשירותו של סוכן החברה מיקי גנור, בנוסף על פעולתו עבור רה"מ".

הדברים שאמר הראל הם חדשים לציבור, אבל הם לא אמורים להיות חדשים ליועמ"ש או לפרקליטות. הראל מסר עדות במשטרה במסגרת חקירת פרשת הצוללות. יש להניח שהוא אמר לחוקרים דברים זהים או דומים לאלה שכתב בתצהיר לבג"ץ. אז איך ייתכן שנתניהו לא עומת במשטרה עם הדברים הללו? למנדלבליט הפתרונים.

2. החלטת היועמ"ש שלא לחקור את נתניהו בתיק הצוללות עומדת בניגוד לאינטרס הציבורי לברר בדרך אפקטיבית האם הוא, רה"מ, היה או לא היה מעורב במסכת השחיתות. ואולם, החלטות קודמות שקיבלו שופטי בג"ץ מלמדות על כך שהסיכוי שבג"ץ יתערב בשיקול דעתו של היועמ"ש בסוגיה אינו גבוה.

העתירה הנוכחית של התנועה לאיכות השלטון אינה הראשונה שבה דחו שופטי בג"ץ עתירות שדורשות לחקור את רה"מ באזהרה בפרשת הצוללות. ב-28 בפברואר 2019 דחו השופטים נעם סולברג, עופר גרוסקופף ואלכס שטיין (בג"ץ 8924/18), עתירה דומה של התנועה לטוהר המידות תוך שפסקו כי "על בסיס החומר שהביאו הצדדים לפנינו, לא מתקיימים התנאים יוצאי הדופן המצדיקים התערבות בהחלטה שקיבלו רשויות החקירה בעניין זה".

השופטים פסקו שמעורבותו של רה"מ בהחלטות וזיקתם של הנחקרים לרה"מ הייתה ידועה לרשויות החקירה, ואם לאחר בחינת מכלול חומר הראיות הקיים בתיק, הכולל גם תשאול של ראש הממשלה עצמו, הגיעו פה אחד למסקנה כי אין, לעת הזו, חשד המצדיק ניהול חקירה נגד ראש הממשלה בפרשה זו, אין לפנינו כל טעם המצדיק הטלת ספק ביושרם ובשיקול דעתם המקצועי".

עוד נכתב בהחלטה כי "טענות העותרת (התנועה לטוהר המידות) אינן נשענות על מידע או ראיות כלשהן, אלא על הסקת מסקנה לוגית, שלפיה בהקשר בו עסקינן, אם אנשים מקורבים לרה"מ מעורבים בפרשה, חזקה כי גם רה"מ חייב להיות חשוד כמעורב בפרשה. ואולם, ההסקה הלוגית האמורה אינה מובנת מאליה, ובוודאי שלא ניתן לומר כי די בה על מנת להצדיק חקירת רה"מ תחת אזהרה".

ולאור האמור, אלא אם התנועה לאיכות השלטון תצליח להביא לפתחו של בג"ץ "אקדחים מעשנים" בדבר מעורבות לכאורה של נתניהו בפרשה. עדויות וראיות שלא היו בפני המשטרה והיועמ"ש כשקיבלו את ההחלטה של לחקור את נתניהו, בג"ץ לא יתערב בהחלטות.

3. הדיון סביב הידיעה או העדר הידיעה של נתניהו על מעשי המקורבים אליו ברכש הצוללות בעסקה, מזכיר דיון משפטי שנערך בתיק פלילי של ראש ממשלה אחר ובתקופה אחרת. הפרשה היחידה שבה הועמד לדין רה"מ לשעבר אהוד אולמרט ויצא ממנה זכאי (וגם זה בקושי) הייתה פרשת "ראשונטורס".

אולמרט זוכה באותו מקרה בדעת רוב של שלושה שופטים מול שניים מהאישומים כי קיבל מגופים ציבוריים ומהמדינה מימון כפול ומשולש בסכום של כ-90 אלף דולר לנסיעותיו לחו"ל. הזיכוי בבית המשפט העליון התבסס על כך ששופטי דעת הרוב קיבלו את טענת אולמרט, ולו מחמת הספק, שהוא לא היה מעורב באופן ישיר בטיפול בנסיעות, לא התעמק בכל פרט ופרט בענייני הלשכה, וכי סמך על אנשי לשכתו שיטפלו בהיבטים שונים של עבודתו. או במילים אחרות: אולמרט לא ידע.

מנגד, השופט עוזי פוגלמן סבר כי יש להרשיע את אולמרט גם בפרשה זו. הוא דחה טענות הגנה שונות שהשמיע אולמרט, שבהן ביקש לשכנע כי המסמכים אינם מלמדים על מודעותו לגביית המימון העודף. פוגלמן הדגיש כי הטענה שלפיה אולמרט כיהן במשרה בכירה והיה אדם עסוק אינה משחררת אותו מהחובה לברר את החשד שהתעורר בעניין גביית מימון עודף.

"סיפורה של פרשת ראשונטורס מורכב ממאות ראיות ומשלל עדויות", כתב, "הוא עמוס בפרטים, אך בסופו הוא סיפור פשוט. זהו סיפור על שר שקיבל כספים עודפים מארגונים שאותם ביקש לשרת לאחר שהוצגו להם מצגי כזב... לא מצאתי סבירות בתזת ההגנה שלפיה לאורך שנים עובדים שונים - אם לדייק, עובדות שונות - פועלות בשירות הממונה עליהן, אדם ברוך כישרונות, ולמרות זאת הדברים (הפליליים) שנעשים בשמו ועבורו, ויש בהתייחס אליהם תיעוד בכתב ידו - נעשים ללא ידיעתו". אם ההיגיון של השופט פוגלמן היה "מיובא" ע"י היועמ"ש מנדלבליט לתיק הצוללות, יש להניח שהחלטתו ביחס לרה"מ, הייתה אחרת.

מטעמו של רה"מ נמסר: "אטריות קרות. דן הראל כבר נחקר בנושא ב-2017 ונמצא שאין בעדותו דבר. כתבה ממוחזרת ומגמתית שכולה מידע ישן שנסרק במסרקות ברזל ע״י כל גורמי אכיפת החוק, גם אלה שידועים בעוינותם לראש הממשלה נתניהו, שאפילו הם נאלצו לקבוע שאין בטענות דבר וחצי דבר. מגישי הבג"ץ לקחו תצהירים דווקא מבוגי יעלון שטענותיו נבדקו ומדן הראל שמונה במינוי אישי ע״י יעלון. הם לא גבו תצהירים מבכירים אחרים במערכת הביטחון שליוו את הנושא באופן צמוד ויודעים את האמת, ושעמדתם המקצועית דוחה לחלוטין את התצהירים הפוליטיים של יעלון ושותפיו".