צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב
החומרים המתוארים בכתבה זו אינם חוקיים בישראל והשימוש בהם, גם באופן מבוקר, עלול לגרום להפרעות פיזיולוגיות ונפשיות
לפני כשלוש שנים מלאו לי 50 והחלטתי לתת לעצמי מתנה", מספר אייל, מנהל בכיר בתאגיד גלובלי. "לקחתי חופשה של חודש מהעבודה והחלטתי לנסוע לריטריט של שבועיים אצל שאמאן מפורסם בפרו - כדי להיפגש עם כל מי שחשבתי שאהיה ולא הגשמתי. כשהגעתי לא ראיתי אנשים לבנים, חוץ ממני. אדם עגלגל ונעים לקח אותי לאכסנייה שבה כבר התקבצו אנשים מכל העולם - כולם אנשי עסקים שרוצים להתחבר לעצמם, עבור חלקם זו אינה הפעם הראשונה.
"בבוקר שלמחרת יצאנו לדרך וכעבור שש שעות ברכב ובשיט בנהר הגענו לשמורה. שם, במשך 12 יום, אכלנו מעט ושתינו ליטרים של צמחים. לכל אחד מאיתנו הייתה בקתה בודדת בג'ונגל, ומגע עם המשתתפים האחרים אין כמעט. המטרה היא לעשות עבודה אישית.
"בכל יומיים השתתפנו בטקס. היינו יושבים במרחקים שווים במעגל שבמרכזו מזבח עם אבנים, נרות וחפצים שונים, כמו מניפה עשויה צמחים שבאמצעותה השאמאן מגרש רוחות רעות. שרר שקט נאצל. השאמאן רקח לכל אחד מאיתנו את תה האייוואסקה שלו ועוזריו פתחו בשירה טקסית שמזכירה מנטרות הודיות. רק לו מותר לדבר או לשיר. האנגלית שלו רצוצה והוא שר בשפות מקומיות או בספרדית. התחושה היא של מקדש וקדושה שאינה מופרת באמצעות שום דבר מהעולם שממנו באתי. עם הימים שעברו החיבור לג'ונגל, לטבע, לעצמי ולעצמי הגבוה גרמו לי לחזור ולהבין עבור עצמי מה חשוב לי, מה חשוב בכלל, מה מקומם של האנשים האחרים בחיי, מה הייעוד שלי ומה הייעוד של הארגון שבראשו אני עומד.
"חזרתי תשעה ק"ג פחות ויותר חמלה, קשב, הבנה ותבונה. אבל הכול הרגיש לי רועש. לקח לי שבועות להתרגל לעודף המלל המאפיין את כולנו. בג'ונגל הכול זז לאט - אין יומן, מזכירה או שעון. כשאין ממד של זמן הכניסה פנימה משמעותית יותר. פתאום המירוץ המטורף של להספיק הרגיש לא הגיוני. רק אחרי כמה שבועות הצלחתי להתאפס והבנתי את המתנות הגדולות שקיבלתי.
"אנשים אמרו לי שאיכות ההקשבה שלי עלתה, שאני הרבה פחות צועק. משהו במתח בארגון ירד. חזרו לי ההבלחות של רעיונות חדשים, שכאילו באים משומקום אבל הם למעשה חיווטים של המוח שמחבר ניסיונות ולמידות שפשוט קודם לא נתתי להם זמן להיטמע. ישבתי בישיבת צוות הנהלה, בחדר הכי מפואר בקומה, ופתאום עלה לי הזיכרון מהטקס, והתעורר בי פרץ של חמלה לכל הנוכחים - כמה קשה הרדיפה אחרי התוצאות, הצורך להתבלט ולהצטיין מול אחרים במרחב. פשוט אהבתי אותם. מעולם לא השתמשתי במילה אהבה בקונטקסט עסקי. הרגשתי שקיבלתי מתנה לראות אותם מעבר לחליפות ולפאסון".
לאייל מצטרפים מנהלים רבים בישראל, חלקם בכירים מאוד. כשאלה מנסים לקבל תשובות אמיתיות בסוגיות ניהוליות חשובות, הם לא פונים לרב, לגורו או לפסיכולוגית. הם נוטלים חומרים פסיכדליים.
● מה פטריות ההזייה עושות למוח שלנו והאם הן הפתרון לאלצהיימר
והם לא לבד. אחרי שסטיב ג'ובס וביל גייטס הכריזו לפני עשורים על ניסיונם בחומרים משני תודעה, בעמק הסיליקון זה הפך לדבר שבשגרה, וחברות טיולים התמקצעו בארגון מסעות של אנשי הייטק לג'ונגלים ובחזרה - מתברר שבשנים האחרונות גם בישראל התפתחה לה סצנה פסיכדלית תוססת בדרגים הגבוהים ביותר. מנהלים בכירים, נשים וגברים, מהצבא, האקדמיה, ההייטק ומערכות המשפט, הבריאות והחינוך - נוטלים חומרים כאלה, ומדגישים כל העת: זה לא סמי מסיבות, זה לא סתם לכיף - זו הדרך הטובה ביותר, לטענתם, לשיפור יכולות הניהול והמנהיגות. דיברנו עם כמה מהם, כולם בשמות בדויים.
"העומס שיש היום על מנכ"לים ומנהלים בעמדות בכירות גדול מאוד - כמות ואיכות ההחלטות, העיניים שבוחנות, לחץ מלמעלה, מלמטה. השחיקה עצומה - והקורונה בכלל לקחה את זה לקצה", מספרת דנה, מנהלת משאבי אנוש בחברה גדולה, שמשתמשת בחומרים משני תודעה כמה שנים ברציפות. "מי שמוכן להרפות קצת, להתמסר, להקשיב לעצמו, עושה את זה הרבה יותר טוב, ועוזר לעצמו ולארגון שלו.
"אני מאמינה גדולה בסדנאות פיתוח מנהלים, הן משפרות מיומנויות ומעניקות שיטות חדשות, אבל יש לזה גבול. לחומרים האלה יש יכולת לעשות קפיצת מדרגה. ניסיתי עשרות שיטות קונבנציונליות והבנתי שבטיפול תלוי תקשורת אני עושה מניפולציות מבלי משים", מספרת דנה. "אז התחלתי לחפש דברים אחרים כדי לעקוף את המודע - בודהיזם, טיפול באמנויות, מה לא. הסתובבתי עם עננה שחורה מעליי כל הזמן, והטיפולים לא פיזרו אותה. בגיל 44 לקחתי פטריות. בפעם הראשונה שלי יצאתי לחופש - בעבודה חשבו שאני בבית ובבית חשבו שאני בעבודה. הייתה לי חוויה מדהימה.
"אני כמנהלת משאבי אנוש מאחלת אותה לכל אדם שרוצה לעשות שינוי בחייו ומוכן לקחת אחריות. אני מגיעה לכל פעם כזו מוכנה כמו לפגישת עבודה, עם מחברת וסדר יום. יש לי נושאים וסוגיות ושאלות שהכנתי מראש ואני באה לקבל תשובות. עם זאת, כארגון זה לא משהו שאני יכולה להביא - לא רק בגלל החוק, אלא בגלל האחריות. אמנם אני צלחתי את זה בשלום, אבל ראיתי גם אנשים שעברו דברים קשים ומאוד נבהלו. צריך אומץ כדי לקפוץ אל הלא נודע. אתה מפקיר את עצמך בידי המטפל ומתנתק מהמציאות פיזית וחושית לשעות ארוכות. זו התמסרות לא טריוויאלית".
מה קרה כשחזרת לעבודה?
"הפכתי אדם טוב יותר, וכך גם מנהלת טובה יותר. זה הסיר ממני שכבות על שכבות של הגנה. הכנסתי שמחה לחיים שלי. אני משוחררת. כשהגיעה הקורונה הייתי כמו מגדלור, ניהלתי את הארגון בלי חרדה ומתוך שמחת חיים. כמו שהחינוך צריך להשתנות, כך גם הניהול חייב להיות יותר אלסטי. צריך שינוי תודעתי, וכאן בדיוק בא המדיסין (כינוי לחומרים פסיכדליים - ד"פ ונ"ג)".
דנה היא לא המנהלת היחידה שחומרים משני תודעה השפיעו לגמרי על חוויית הניהול שלה בקורונה. "נאלצתי לסגור משרדים בארץ ובחו"ל ולפטר 80% מכוח האדם", מספר מיכה, הבעלים של עסק בתחום התיירות. "אבל עברנו את התהליך בלי צעקות ומריבות, בלי להתבצר בפינות ועם מקסימום שיתוף וכנות. הגעתי לקורונה עם בשלות שלא הייתה לי קודם. הפסיכדליה הייתה בשבילי כלי מרכזי לראות את האדם שצריך לפטר, לראות מעבר לעיניים. במקום להיכנס לדיכאון אחרי שפיטרתי כל כך הרבה אנשים וסגרתי סניפים, רציתי ללמוד איך אפשר להתפתח ממה שקרה. זה היה יוצא מן הכלל".
ההתנסות הראשונה של מיכה בחומרים פסיכדליים הייתה לפני 20 שנה. מאז כבר התנסה עוד 15 פעמים. "הבנתי שאם רוצים לעשות קפיצות קוונטיות בתודעה, לא תהליכים איטיים - פסיכדליה היא קסם. עם זאת, חשוב לי להזהיר: את החומרים האלה אסור לקחת ללא מלווה, יש אלמנטים שליליים ושרלטנים בעולם הזה. צריך להתייחס לזה בחרדת קודש. זה כלי מאוד מסוכן".
הטקס שגרם לקרע במשפחה
חומרים פסיכדליים (הלחם של המילים היווניות חושף - delos, ונפש - psyche) משמשים את האדם אלפי שנים. ראיות לנטילת פטריות וצמחי מרפא לצרכים טקסיים וטיפוליים יש כבר מתקופת האבן. במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים הם מצאו את דרכם אל המחקר, משם זלגו אל התרבות, ואז, באמצע שנות השישים, הוכרזו כלא חוקיים. שלושת הנפוצים ביותר, גם בקרב המרואיינים בכתבה, הם MDMA, פטריות הזיה ואייוואסקה. בשיח הפנימי מתייחסים אליהם כאמור כאל "מדיסין" - התרופה - משום שהם משמשים לטיפול בטראומה, התמכרויות, דיכאון וחרדה.
MDMA הוא אבקה, שניטלת בקפסולה או נמסה במים, הגורמת לתחושת אופוריה, ביטחון עצמי מוגבר, שלווה פנימית, אמפתיה. הוא משמש לטיפול בטראומה, אך מינון גבוה ממנו עלול ליצור הזיות, הפרעות פיזיולוגיות ונפשיות ואף נזק מוחי.
פטריות ההזיה (החומר הפעיל בהן הוא Psilocybin) נאכלות בתצורתן המיובשת וגורמות להצפה רגשית, התרופפות האגו, הבנות פילוסופיות. כשמדובר באירוע טקסי, השאמאן מתחיל בברכה ואז מתחילים ללעוס אותן לאט לאט. נותנים לעיסה להיבלע - ונשכבים. ההשפעה פגה לאחר כשבע שעות. הפטריות משמשות לטיפול בדיכאון וחרדה, אך גם עלולות לעורר חרדות.
החומר השלישי הנפוץ הוא אייוואסקה (החומר הפעיל הוא DMT), שנצרך כתערובת צמחים בתוך תה במסגרת טקס מיוחד. שבוע לפני כן המשתתף אמור להיטהר - להקפיד על דיאטה צמחונית, לא לשתות אלכוהול, לא לקיים יחסי מין. במהלך הטקס עליו לשתות שלוש כוסות תה. בתחילה הוא ירגיש בחילות ומיחושים אך בהמשך יתעוררו אצלו חזיונות והתגלויות, רוגע, הצפה רגשית ושינויים בתפיסת העצמיות. הצמח משמש לטיפול בדיכאון והתמכרויות.
למען הסר ספק, שלושת החומרים הללו אינם חוקיים בישראל להחזקה, שימוש וסחר.
"זו קבוצת חומרים שאנחנו לא מבינים עד הסוף", אומר פרופ' שאולי לב-רן, פסיכיאטר, חבר במועצה הלאומית לבריאות הנפש ומייסד־שותף של המרכז הישראלי להתמכרויות. "למרות כל המחקר שנעשה, עדיין קיים פער בין הידע על מה שהם עושים לך מבחינה ביולוגית להשפעות הפסיכולוגיות אקזיסטנציאליות ארוכות הטווח. דבר אחר בטוח - בחומרים האלה הקונטקסט של השימוש משמעותי במיוחד, אם לא קריטי".
להבדיל מחומרים אחרים (סמים או תרופות), לחומרים פסיכדליים אין אפקט קבוע ואחיד. ריטלין, לדוגמה, ישפיע אותו הדבר על כל אדם, ולא משנה אם ייקח את הכדור במעלית צפופה או על חוף הים. חומרים פסיכדליים משפיעים אחרת על כל אדם ובכל סיטואציה. עקרון המפתח במקרה הזה הוא Set and Setting. 'סט' הוא המשתנים הפסיכולוגיים, האישיות, הציפייה והכוונה; 'סטינג' הוא הסביבה הפיזית והחברתית בעת הנטילה.
ד"ר אילן וולקוב, פסיכיאטר מומחה ממרכז דוקטור טל, מרכז בריאות נפש פרטי בתל אביב, מדגים את ההשלכות של 'סטינג' לא מוקפד. "אחד המטופלים שלי היה אב שכדי להתקרב לבנו הצעיר השתתפו שניהם בטקס. במהלך הטקס קרה משהו שלא קשור בהם, איזו השתוללות או אלימות חיצונית, אף אחד מהם לא יודע להעיד בדיוק מה זה היה. הייתה מהומה והמבנה של הסיטואציה נסדק, היא לא הייתה מספיק בטוחה. זה יצר קרע עצום ביניהם. מי שחווה רגש שלילי בזמן הזה חווה את זה כשכל הנפש שלו פתוחה. ונוצרו ביניהם רגשות מאוד שליליים שהם לא הצליחו לשקם עד היום".
"ההשפעות האקוטיות והמצבים הפסיכוטיים - חרדה, מצוקה - בעקבות שימוש בפסיכדליים מאוד תלויים בסט ובסטינג", אומר פרופ' לב-רן. "ככל שיש יותר מודעות והאדם מקבל תמיכה בשלב האקוטי, אפשר להפחית את הסיכוי לנזקים. אבל אנחנו לא יודעים לומר אם יש עלייה בהתפרצויות פסיכוטיות בישראל על רקע שימוש בפסיכדליים, כי לא בדקו את זה ספציפית. מה שכן, יש יותר פתיחות לדבר על זה, כבר יש גוורדיה שלמה של מטפלים שעוסקת בזה. זה עידן הדלי של הפסיכדליה".
"נותנים לך מה שאתה צריך"
החוויות של שימוש בפסיכדליה יכולות להיות שונות, אין ספק, אבל עבור הרבה מנהלים שהתנסו בהם מדובר בקפיצת מדרגה יוצאת דופן.
"עבור מנהל עצם הוויתור על הידיעה ועל השליטה הוא כבר צעד חשוב, שמחולל תהליכים פנימיים שמעלים את היכולות האמפתיות", מספר אמיר (52), מנהל בית ספר, שנטל בשנתיים האחרונות אייוואסקה, פטריות ו-MDMA במסגרות טקסיות. "אני יושב מול הורים והילד שלהם ויכול להבין כל אחד מהצדדים בחדר, להיות רגיש לכל תזוזה, להרגיש את השחיקה של המורים עוד לפני המורים. גם הצדדים הפחות טובים בעבודה נעשים ברגישות ובענווה חדשה, שמתקבלת אחרי שאתה מגלה את המקום האמיתי שלך ביקום ובקיום".
עמי (65), בעלים של חברה בינלאומית גדולה, משתמש בחומרים פסיכדליים מסוגים שונים כ-15 שנה. "קיימת הלימה בין נקודות התפנית שנוצרו בעקבות שימוש מבוקר במרחיבי תודעה לבין נקודות התפנית שקרו לי כמנהל וכאיש עסקים", הוא אומר. "עברתי תהליך שינוי ממנהיגות דורסנית וכוחנית למנהיגות קשובה, מאפשרת. הניהול הישן שלי ישב על הפחד שבלעדיי העסק יקרוס, שהכול תלוי בי. כשהפכתי קשוב יותר לזולת היה לי הרבה יותר קל לסמוך על אנשים ולהם התפנה מקום להביא את עצמם לידי ביטוי. התחלתי ליהנות מהניהול. הפחד הפך להיות תשוקה לעשייה. עברתי מתפקיד הטורף לתפקיד מי שנהנה מהאוכל".
"ההבנה שאפשר להבין יותר היא הסיפור", אומר אשר (75), שהקים שלוחה ישראלית של חברת תשתיות עולמית. "אני מרגיש את האנשים, חש אותם, מכיל וסבלני גם בסיטואציות לא נוחות".
מכיל וסבלני זה טוב, אבל מנהל בתחום שלך צריך להיות קילר.
"כל השנים הייתי תחרותי. אבל מתברר שאפשר להתחרות גם בלי מוטיבציה שלילית. אפשר לנצח בזרימה עם הסביבה ולא בסטרס נורא, זה אפילו הרבה יותר קל. בשביל לקבל שליטה צריך לוותר עליה, לתת לתהליך לשלוט".
ואם כל מה שאומרים המרואיינים שהתנסו בסמים פסיכדליים נשמעים לכם כמו דיבור ניו אייג'י גנרי, אתם לא טועים: אחד הדברים שעליו מעידים המנהלים ששוחחנו איתם הוא היעדר היכולת לתאר במילים את עוצמת החוויה. לטענתם, זהו פער מובנה שכמעט בלתי אפשרי לגשר עליו. אחד ניסה להסביר ש"אין שום דבר בין משפט סתמי כמו 'במהלך מסע פסיכדלי למדתי לקבל את עצמי' לבין התחושה הפיזית הטוטאלית והמיידית של אותה קבלה עצמית". ההבדל בין החוויה הפסיכדלית והתיאור שלה, לדבריהם, הוא כמו ההבדל בין להסתכל על השמש לבין להסתכל על המילה שמש.
"בעולם התאגידי של היום להקשיב לקול הפנימי זו מיומנות חשובה למנהל", אומרת לורה סטון, מומחית אמריקאית למנהיגות ויועצת לחברות גלובליות כמו פייזר ויוניליוור, בראיון טלפוני לגלובס. "החיבור של גוף-נפש מקבל כבר הרבה זמן מקום של כבוד בתהליכי פיתוח מנהלים. אחת ממילות הבאזז בניהול היום היא 'בטיחות פסיכולוגית', הידיעה שהצוות הוא מרחב בטוח לביטוי עצמי ללא חשש מהשלכות שליליות. זה הפרמטר שהכי משפיע על הצלחה של צוותי הנהלה. שימוש בצמחים, כמו גם כלים אחרים של הקשבה פנימית ופיתוח מודעות, עוזרים למשתמשים להיות בני אדם טובים יותר ומנהלים טובים יותר.
"נכון, משני תודעה לא מתאימים לכל אחד, הם לא תמיד נותנים מה שאתה רוצה, אלא מה שאתה צריך, אבל הם מסייעים בשיקום של מי שאנחנו".
בדרך לטיפול בפסיכותרפיה
שיפור ביצועים הוא לא עניין חדש בקרב הקהילה. בעבר היו אלה סמים ממריצים - בעיקר קוקאין ותרופות מרשם - שאפיינו את שנות רדיפת הבצע הגדולות, ולוו בסגנון ניהול דורסני, תובעני וחסר עכבות. אבל תרבות ההרס העצמי התחלפה בתרבות של שיפור עצמי - גופני, פיזי, מחשבתי. רבים החלו לחפש את הסוד לניהול טוב לא בביוגרפיה של ג'ק וולש אלא דווקא מחוץ לעולם התאגידים - בטיפול פסיכולוגי, בריצות מרתון, בעישון בשר, ביוגה. גם סדנאות הניהול עברו טרנספורמציה לכיוון הרוחני־חווייתי. חלק מאלה שהתחילו את החיפוש ימצאו את עצמם מתישהו עם השאלה - איך מרחיבים את התודעה? על המסלול שהם נמצאים בו זו שאלה כמעט מתבקשת.
אחת התרומות המרכזיות להתגברות התנועה הפסיכדלית היא הספר "איך לשנות את דעתך", שכתב מייקל פולן ויצא ב־-2018. הוא עוסק במחקרים חדשים בתחום הפסיכדלי ובקשר שלו למחלות של המאה ה-21 - בדידות, ניתוק, לחץ, שליטה, FOMO וכיו"ב. הספר, שדורג ראשון ברשימת רבי־המכר של "הניו יורק טיימס", הפחית במידה מסוימת את החשש משימוש בחפסיכדליים לצורכי למידה והתפתחות.
"איך לשנות את דעתך" אולי לא מתייחס דווקא למנהלים והוא פורסם לפני פריצת הקורונה, אבל נדמה שזו רק חיזקה את הטענה המרכזית: ותק או תעודה מבתי הספר היקרים ביותר לא בהכרח הופכים מנהלים לטובים יותר בעולם כאוטי, שבו שום מודל ניהולי או תוכנית אסטרטגית לטווח ארוך הם לא ערובה להצלחה. בעולם כזה נדרשים המנהלים להיות זריזים, גמישים, וסליחה על מבול הקלישאות - להתחבר לאני האמיתי שלהם, להמציא את עצמם מחדש, להקשיב ללב שלהם ולהניח את האגו בצד. לפי הטרנדים המרכזיים במנהיגות עסקית, בשנים הקרובות ההתפתחות המקצועית תצטרך להיות בנויה על התפתחות אישית של המנהל ולא בהכרח מתוך נוכחות בישיבות אינסופיות או בעקבות למידה ושינון של גושי ידע ושלל מתודולוגיות.
האפקט הטיפולי שיש בחומרים פסיכדליים הוא לא רק באזז וורד בקרב מנהלים בכירים. בשנים האחרונות הם משמשים בישראל למחקר בהפרעות נפשיות וכעת גם מגששים את דרכם לתחום הפסיכותרפיה. 15 אנשים כבר טופלו ב-MDMA בשישה בתי חולים פסיכיאטריים בארץ במסגרת ההתאחדות המולטי-דיסציפלינרית למחקר פסיכדלי (MAPS) - גוף ללא מטרות רווח שנוסד בארה"ב ב-1986 כדי לקדם מחקר בחומרים פסיכדליים לצורכי טיפול. ד"ר קרן צרפתי, חוקרת תרפיות נתמכות חומרי תודעה, היא נציגת ההתאחדות בישראל. אנחנו משוחחים על המעבר של החומרים הללו מתחום הטיפול לתחום ההעצמה האישית.
"הממד הטיפולי היה כרטיס הכניסה שלנו", אומרת ד"ר צרפתי. "המטרה הייתה להחזיר את הפסיכדליה לתוך המחקר, שנעצר אחרי שנות השישים, וכבר עשור יש רנסנס שלו. MAPS היו הסנונית הראשונה. התחלנו לטפל ב-PTSD, דיכאון, חרדות, גמילה מהתמכרויות ולאט לאט אנחנו גולשים למחקר באנשים בריאים. אנחנו בודקים מה זה עושה למטפלים והמטפלות שלנו, אנשים בריאים לגמרי, איך זה משפיע על הטיפול שלהם. שם נוגעים בדברים שכבר נושקים לתחום הניהול, כמו אמפתיה, חמלה, חמלה עצמית, שחיקה. בדיוק פתחנו בישראל את המחזור הראשון בתוכנית לפסיכותרפיה פסיכדלית - קבוצה של 40 מטפלים בעלי תואר שני קליני התחילו הכשרה בת שנה באישור ובתמיכה של משרד הבריאות".
"לעבודה קלינית עם חומרים משני תודעה, כשהם נלקחים בצורה מבוקרת ומווסתת, יש פוטנציאל בטיפול בפגיעות פסיכולוגיות", היא מוסיפה. "למדנו ממחקרים אנתרופולוגיים שההשפעה שיש להם על האדם היא בממדים שהם יותר מאשר בפתולוגיה ולא רק סביב הטראומה, אלא גם עוזרים לפתח חלקים כמו תבונה, אהבה, יצירתיות, חיבור לטבע, לנפש".
הטקס שהוציא אותו מתפקוד
ד"ר וולקוב מנפץ את האידיליה. כמי שטיפל בלא מעט מקרים מורכבים של שימוש בפסיכדליה הוא קורא להיות מודעים להשלכות האפשריות. "הגיע אליי מטופל, איש נדל"ן אמיד מאוד, שסבל מדיכאון וכדי לטפל בו הגיע לטקס שאמאני בצפון הארץ. אבל הוא יצא משם הרבה יותר פגוע, ונאלץ להתאשפז עם דיכאון הרבה יותר חמור, כשהוא כבר לא תפקודי. כיום הוא מטופל בפסיכותרפיה, אבל לא חזר לעצמו. קשה לדעת מה התרומה של האייוואסקה למצב שלו, ואם הוא לקח בכלל אייוואסקה ומה זה בדיוק אייוואסקה. זה מקשה עלינו לתת לו את הטיפול".
ובאמת אחד הפחדים הכי גדולים בשימוש בסמים בכלל ובפסיכדליים בפרט הוא האפשרות להשתגע, להתפלפ. אנחנו שואלים את ד"ר צרפתי על כך. "זה קורה, כן", היא עונה, "זה יותר נפוץ במסיבות. בצורה טיפולית אני לא מכירה מקרים כאלה מהמחקרים".
בהקשר הזה ד"ר וולקוב מחלק את משתמשי הפסיכדליה לשני סוגים: "אלה שעושים בזה שימוש ואלה שעושים בזה שימוש כתרופת קסם במטרה לטפל בבעיות הנפשיות שלהם, אולי מתוך חוסר אמונה בפסיכיאטריה או מתוך אכזבה לאחר שלא קיבלו ממנה מענה. דווקא אלה שמגיעים מתוך משבר עלולים להיפגע כי הם יחוו את המשבר הזה בצורה עוד יותר עמוקה. גם מנהל יכול להשתמש בפסיכדליה כחלק מחוויית החיים שלו או כחלק ממשבר נפשי מתוך מחשבה שערב אחד יוציא אותו מהמשבר, וזה מסוכן. הוא יכול להיפגע מזה מאוד, תלוי במקום הרגשי שממנו הוא מגיע לסיטואציה.
"ולפעמים החוויה עצמה טובה, אבל אז הדיכאון מגיע כאשר השינוי לא מחזיק מעמד לאורך זמן, והאכזבה היא נוראה. זה קצת דומה לדיכאון שחווים אנשים שהיו בכת או עברו סדנת העצמה, חזרו מלאים באנרגיה לשינוי, ולא הצליחו להטמיע את השינוי בפועל. הקסם אבד, והם כבר לא יכולים לדמיין מה כן יכול לעזור להם.
"כולם רוצים את הקוויק פיקס. פעם זה היה MDMA, עכשיו זה פטריות ואייוואסקה, אבל בריאות הנפש היא ספינה כבדה מאוד, שקשה להזיז. ציפרלקס מול אייוואסקה זה כמו פינצטה מול פטיש חמישה ק"ג".
"ככל שמתחילים בגיל מבוגר יותר, הסיכוי להתפרצות הפרעה פסיכיאטרית על רקע שימוש בסמים הולך וקטן, כי המוח בשל יותר", אומר פרופ' לב-רן, "ולא פחות חשוב: חלק גדול מהמשתמשים המבוגרים מקפידים מאוד על סט וסטינג - הם ממש בליבת הדבר. הנטילה באה לרוב עם התכווננות ומטרה (זוגית, אישית, התפתחותית - ד"פ ונ"ג) ולא 'על הדרך'. אבל בקרב מבוגרים בעיקר יש הרבה פחות ערבובים, וזה מקטין עוד יותר את הסיכוי להתפרצות. זה לא צעיר במסיבה שלוקח טריפ, מעשן ג'וינט, מעלה עם אקסטה ומוריד שוטים של ויסקי. בתהליך של תמיכה והעצמה מראש האירוע פחות מועד לפורענות.
"המסר שמועבר מבלבל, כי אומרים שהחומרים האלה עלולים לעורר הפרעה פסיכיאטרית ומנגד חוקרים אותם כטיפול בהפרעות פסיכיאטריות. לכן מה שחשוב לדעת הוא למי עדיף לא להשתמש: אם יש נטייה למחלה פסיכיאטרית, נטייה לחרדה או הפרעה קשה במשפחה, כדאי להימנע. אלה חומרים פוטנטיים מאוד, לחיוב אבל גם לשלילה. כדאי לומר שאלכוהול וקנאביס מעוררים יותר התקפים פסיכוטיים, אבל שם השימוש נוטה להיות יומיומי".
החומרים האלה מעוררים מחלות נפש?
"חייבים להודות שאנחנו לא באמת יודעים. לגבי חומרים פסיכו-אקטיביים, ככל שיש מילדות יותר גורמי סיכון פסיכיאטריים נראה התפרצויות של פוטנציאל קיים. בסופו של דבר כולנו איפשהו על הספקטרום של סיכון פסיכיאטרי, מי יותר ומי פחות. חומרים שונים, בכמויות שונות ובתנאים שונים עלולים לגרום להתפרצות של הפרעה".
"הדיאלוג בין הפסיכיאטריה לסמים ותחלואה נפשית מורכב", אומרת ד"ר שירלי פורטוגז, מנהלת המרכז לבריאות הנפש שער מנשה. "ככל שמתחילים יותר מוקדם הפגיעה במוח יותר משמעותית. אני כמובן לא מציעה להשתמש, אבל אם אי אפשר למנוע - לפחות תתחילו רק בגיל 30. אז המוח מסיים את עיקר ההתפתחות ויש יותר רזרבות. מי שפסיכוזה פרצה לו בגיל 30 במקום בגיל 15, הספיק לגמור תיכון, לעשות צבא, ללמוד. יש לו חיים, הוא מתחיל ממקום אחר לגמרי".
ומה לגבי פוטנציאל ההתמכרות?
"הסמים האלה ממכרים פחות, אם בכלל, ברמה הפיזיולוגית; ברמה הפסיכולוגית קשה לומר. אבל יש עוד השפעות גופניות שעלולות להיות מסכנות חיים חוץ מהתמכרות. למשל, ה־DMT מעמיס על הלב ויכול לגרום לעלייה בדופק ובלחץ הדם".
ד"ר צרפתי מדייקת את ההבדלים בין השימוש בסמים פסיכדליים ואחרים: "הסמים האחרים - המטרה בשימוש בהם היא בריחה מקושי וכאב. בעבודה הפסיכדלית המטרה היא לפגוש את הכאב ולעבור דרכו בצורה מודרכת. אלה עולמות שונים. מה גם שבסמים אחרים יש מחיר פיזיולוגי של התמכרות ומחיר רגשי גבוה מאוד. בפסיכדלים סיכוי ההתמכרות מאוד מאוד נמוך, והעבודה עם חומרים משני תודעה מזמינה העמקה ולמידה של החוויה הפנימית, של רגשות קשים, של חוויות מיסטיות שנוצרות. זו לא תמיד חוויה קלה וכיפית, הפסיכדליה היא כמו מיקרוסקופ של הנפש - רואים הכי חזק וחווים הכי חזק. אבל היא יודעת לעזור לנו לגלות חלקים בתוכנו שלא היינו בקשר איתם - חוסן, חמלה, אופטימיות, פתיחות, יצירתיות. מחקרי מוח מראים שיש קישורים חדשים שנוצרים במוח - דרכי חשיבה אחרות, תפיסות אחרות.
"התוצאה היא תהליך התפתחותי שמשפיע מאוד גם על מנהלות ומנהלים. עד היום הם ניהלו כמו שלימדו אותם ושראו מקודמיהם - ואז באה הפסיכדליה ויוצרת חוויה שגורמת לראות דברים אחרת. למרות שהיא זמנית, החושים שלנו משתנים למשך שמונה שעות בערך, משהו מהיכולת לראות ככה את המציאות נשאר זמין עבורנו. ולא רק בזיכרון או בידיעה - ממש נוצרות קישוריות חדשות במוח. מנהלים ומנהלות נוטים להיות מנותקים, והפסיכדליה מחברת אותם מחדש. המנהל חוזר לפרויקט, ובמקום לפגוש את הכפופים לו הוא פוגש קבוצה של אנשים שקשורים יחד".
ניל"י גולדפיין היא משנה למנכ"ל קבוצת נירם גיתן NGG ויועצת למנהלים בכירים