אבא שלי רצה שאהיה רופא שיניים. חבר טוב של המשפחה היה יו"ר איגוד רופאי השיניים באירופה, אז הוא רצה שאלך, כמוהו, במסלול נחמד, יוקרתי, שמרוויחים בו יפה. זה היה הייעוד שלי מילדות - להיות רופא שיניים. לכן למדתי ביולוגיה בתיכון, פיקדתי כקצין על קורס חובשים, ותכננתי עתיד בורגני עם אישה ושלושה ילדים, חלום אשכנזי לבן. לקראת השחרור נרשמתי ללימודי ביולוגיה באוניברסיטת בן גוריון ועברתי תהליכי קליטה בקיבוץ שדה בוקר.
הצג עוד
ביום הראשון של חופשת השחרור שלי היינו רק שנינו בבית. אבא, שהיה בן 62, טופל בדיאליזה באופן קבוע, ואני הייתי אמור לקחת אותו לבית החולים.
ב-8 בבוקר, כשאני אכלתי לחוח מול הטלוויזיה, אבא היה במקלחת, ופתאום שמעתי בום. רצתי לשם. הוא שכב בלי הכרה. יישמתי עליו כל מה שלמדתי ולימדתי אחרים בקורס חובשים, קראתי לאמבולנס. אבל כל המאמצים והניסיונות לא צלחו. התקשרתי לאחים שלי שיבואו, אספתי את אמא מהעבודה ואמרתי לה שאבא לא מרגיש טוב כדי לרכך את הבשורה. בשעה 11 כבר הייתה לו תעודת פטירה וב-13 נערכה ההלוויה. באופן בלתי נתפס החיים שלו פחות השפיעו עליי מהמוות שלו.
אבא שלי האמין ב'חוסך שבטו שונא בנו'. כילד הלכתי ללמוד אצל המורי והוא היה מרביץ לנו בשאריות העץ שאבא היה מביא ממפעל לרהיטי ילדים שבו עבד. כששאלתי אותו למה הוא נותן למורי כלים כדי להרביץ לי, הוא היה אומר שמדי פעם מגיעה לי לאטמה כדי להתעורר. הוא היה אב השנה, אהב אותי מאוד, אבל האמין בזה. אבל המוות שלו היה הלאטמה שהייתי צריך כדי להתעורר על החיים שלי. אם אדם קם כרגיל בבוקר וב-13 הוא באדמה, אני לא מוכן לבזבז את החיים שלי.
מילדות החיים שלי היו על במה. לא הייתי מהחתיכים והמקובלים, אלא מהמצחיקים, מאלה שגונבים את ההצגה. החלטתי ללכת לאודישן בבית צבי בלי שאף אחד ידע, ובדיוק ביום שקיבלתי את התשובה החיובית אייל משדה בוקר היה צריך לבוא לאסוף אותי. הודעתי לו שלא יבוא, ביקשתי החזר על המקדמה ששילמתי לאוניברסיטה והתחלתי מסלול מקצועי ואישי אחר לחלוטין.
אני זוכר שישבתי על חוף הים ואמרתי לעצמי: בחיים לא תצא מהארון, אתה לא יכול לעשות את זה לאמא אחרי המוות של אבא. לכל אחד יש סוד, אז זה יהיה הסוד שלך. תתחתן עם בחורה, תולידו ילדים, לא נורא. המסע שעברתי בבית צבי שינה גם את זה. היום אני מיסיונר של חופש, מדבר בהופעות שלי על סטוצים וסקס אנאלי.
הכעס שהיה לי על אבא - איך הוא עשה לי את זה ביום הראשון של חופשת השחרור, כשסוף סוף לא הייתי מחויב למסגרת והכול היה פתוח לפניי - התחלף בהבנה שבמותו הוא נתן לי מתנה. הוא נתן לי את הלאטמה הכי משמעותית שקיבלתי, תעשה מה שאתה באמת צריך לעשות, תתעורר על החיים שלך לפני שיהיה מאוחר מדי, כדי שלא תצטער על זה לנצח. צא מהארון, תלמד משחק, אתה הרי לא רוצה להיתקע בשדה בוקר.
אמא שאלה אותי: אם אבא היה בחיים, היית יוצא מהארון? אמרתי לה שאני חושב שכן. הוא היה מקבל אותי הרבה יותר מאחרים. אמא אוהבת אותי, את בן זוגי ואת הילד, אבל את המסע שהיא עברה הוא היה עובר הרבה יותר בקלות.הסתר