אודליה פולק וטל דורי / צילום: שלומי יוסף
מתעשרי ההייטק החדשים שוטפים את המשק הישראלי. עשרות אלפי שכירים שבזכות מימוש אופציות לרכישת מניות של החברות שבהן הם עובדים, הופכים - יחד עם העלייה המטאורית בשווי החברות - לאמידים עד עשירים, וגם חיים כך: קונים דירות, מכוניות, מזמינים חופשות יקרות ומפרנסים מסעדות יוקרה, הם כוח שלא ניתן להתעלם ממנו. מצד אחד הם מניעים את המשק, מצד שני הם מושכים את המחירים למעלה ומשאירים את המעמדות הבינוניים והנמוכים - שכירים כמותם - מאחור. אבל האמת היא שעוד לא ראינו כלום.
"זוהי רק תחילת הגל", אומרת אודליה פולק, מנכ"לית Esop מבית אקסלנס, אחד משני הגופים המחזיקים בנאמנות ברוב המוחלט של האופציות הללו, "גלי ההדף עוד לא ברורים. האנשים האלה רק לאחרונה קיבלו או יקבלו לחשבון הבנק שלהם את הסכומים האלה, הם לא עשירים בהוויה שלהם, אלא שכירים, אבל שכירים שלחלקם יש הרבה כסף נזיל בבנק. ייקח זמן עד שהאפקט יחלחל, אבל אין אפשרות שלא יהיו לזה גלי הדף עזים הרבה יותר ממה שרואים עכשיו".
מתחילת 2020 העברנו יותר מ-3 מיליארד דולר לעובדים, ואני משער שזה בערך חצי מהסכום הכולל שעבר אליהם", אומר טל דורי, מנכ"ל IBI קפיטל מבית IBI, המתמחה בין היתר בניהול תוכניות תגמול ונאמנות לחברות הייטק. איי.ביי.איי קפיטל היא הגוף השני החולש על האופציות של ההייטקיסטים הישראלים. "זה גבוה יותר במאות אחוזים מאשר בשנים קודמות, אבל זה רק קצה הקרחון.
"יש היום הרבה מאוד עובדים, במיוחד בחברות ישראליות שנסחרות בארצות הברית, שיש להם חבילת מניות ואופציות זמינות למכירה, והם לא מממשים אותן. מדובר - רק אצלנו - על סכום של יותר מ-15 מיליארד דולר". אפשר רק לדמיין מה יקרה למחירי הדיור לקנייה ולשכירות באזור המרכז כאשר מחזיקי האופציות האלה יממשו, בשנים הקרובות, את 30 מיליארד הדולר הללו (כאמור איי.ביי.איי קפיטל מחזיקה כמחצית במונחי כסף).
זהו ראיון ראשון עם שני האנשים שמחזיקים בידיהם את רוב העושר של עובדי ההייטק הישראלי, עד שימומש, והם מספקים כאן לראשונה תמונה מפורטת של התופעה החברתית-כלכלית שסוחפת את ישראל ואולי תשנה אותה מהיסוד. את הסכומים, המגמות, השינוי במנטליות של עובדים ומעסיקים, ומחשבות על ההשלכות של התופעה הן על החברה הישראלית והן על תעשיית ההייטק.
"הייטק מפלצתי בגידול שלו"
בעלות של עובדים על אופציות ומניות היא הדרך של החברות להפוך אותם לשותפים בחברה, והדרך לשם עוברת דרך הענקת אופציות לרכוש את המניות הללו במחיר מסוים. יש כמה מסלולים להענקת אופציות לעובדים, אבל המסלול שבו בוחרות 98% מהחברות המקצות אופציות - על פי סקר שערכה Esop בשיתוף חברת צבירן - נקרא מסלול מס מוטב עבור העובדים (רוב המס הוא על רווחי הון, 25%, כלומר פחות משמעותית ממס על עבודה, ובנוסף התשלום נדחה עד המימוש). השוק הזה מתחלק, מבחינת מספר העובדים, בין איי.בי.איי קפיטל ו-Esop וכן בחלקו הקטן (כ-10%) אצל אלטשולר שחם, אבל במונחים כספיים, רוב הכסף מתחלק פחות או יותר בצורה שווה בין Esop לאיי.בי.איי קפיטל.
Esop היא חברה ותיקה יותר ויש לה נתח גדול יותר בחברות הגלובליות הפועלות בישראל כגון אמזון, IBM, גוגל ומיקרוסופט, זאת לצד חברות ישראליות פרטיות וכאלה שנסחרות בארצות הברית (למשל אמדוקס, אבן קיסר ולומניס) ובישראל. איי.בי.איי קפיטל חזקה בחברות ישראליות בניו יורק ועם לקוחותיה נמנות Wix, פייבר, צ'ק פוינט, מאנדיי, איירונסורס וטאבולה.
האופציות שניתנות לעובדים מוגבלות בדרך כלל למספר שנים שבהן ניתן לממש אותן, והגופים הנאמנים מחזיקים אותן אצלם עד שהעובד יכול ורוצה לממש. גם המימוש נעשה דרך פלטפורמת המסחר של הנאמן, שהוא גם בית השקעות - מה שהופך את פולק ודורי לאנשים שיודעים הכי הרבה בישראל על מתעשרי ההייטק החדשים. "ביקשתי מהאנליסטים פה", אומר דורי, "שיבדקו כמה עובדים קיבלו מתחילת 2020 יותר ממיליון שקל, בדמות כסף שהעברנו להם בעקבות מכירת האופציות. התשובה היא יותר מ-9,000 עובדים, יותר מ-9,000 מיליונרים חדשים. זה מוביל אותנו למה שאני, כמי שחי את השוק, רואה לנגד עיניי יום יום: הייטק מפלצתי בגידול שלו. הוא פורח, והוא הופך הרבה מאוד אנשים לאמידים עד עשירים".
מאיפה השפע הזה?
דורי: "שווי אופציות של עובד נגזרות משני דברים, הראשון הוא כמות האופציות שהוא קיבל, והשני, שווי המניה שעליה קיבל את האופציות. אז כשרואים כל כך הרבה חברות חדשות שהנפיקו בשנה האחרונה בארצות הברית, כמו איירון סורס וריסקיפייד, פירוש הדבר שהצטרפו למשחק אלפי עובדים שיכולים עכשיו לממש את האופציות, כי כאשר החברות האלה היו פרטיות, אלה היו אופציות על הנייר. שנית, בשנתיים האחרונות - בטח מתקופת הקורונה ועד היום - שווי החברות מזנק. השילוב של שני הדברים האלה הפכו את תיק האופציות שהעובדים מחזיקים לגדול מאי פעם. להשוואה, בין 2016-2018 היינו באיי.בי.איי מגיעים לתיק אחזקות של מיליארד וחצי דולר והיינו אומרים וואו, עכשיו זה חוצה את ה-15 מיליארד".
זה משנה את המציאות הישראלית?
"זה משנה משחק. רואים את זה בכל מקום שקשור לכלכלה הישראלית. מובן שזה משפיע על עליית מחירי הנדל"ן, הקשורה באופן ישיר לכך שיש אוכלוסייה שיש לה הרבה יותר כסף, וזה גם משפיע על כך שקמות חברות חדשות וסטארט-אפים חדשים".
חל שינוי בתפיסת ההייטקיסטים את עצמם, כאנשים עשירים?
"אני יכול להגיד שאצלנו באיי.בי.איי קפיטל יש חטיבה לניהול עושר, ויש לנו לא מעט לקוחות שמממשים אופציות ומוכרים מניות ומקבלים המון כסף, ובשנתיים האחרונות אנחנו רואים שממוצע הגילאים שמגיעים לצרוך את השירות הזה ירד דרמטית. נכון שמדובר יותר ביזמים ובעובדים בכירים, אבל פעם הלקוחות לניהול עושר היו אנשים בני 45 ומעלה. היום יש לא מעט בני 30 שצריכים להתמודד עם עולם שבו יש להם הרבה כסף".
"העובדים הפכו מתוחכמים"
עד לא מכבר היו רק שתי דרכים שבהן עובד יכול היה ליהנות מהכסף הגלום באופציות שבידו: הנפקה, כלומר כשהחברה הפרטית שבה הוא עובד הופכת לציבורית, או כשהיא נמכרת, כלומר באירוע אקזיט. אבל העלייה במספר החברות שממשיכות לצמוח בתור חברות פרטיות ומגיעות גם לשוויים של יוניקורן (כלומר ממיליארד דולר ומעלה) פתח מסלול שלישי, עסקאות סקנדרי. כלומר, עובדים שיכולים למכור את האופציות למניות שבידיהם לגורם אחר, נגיד משקיע, בעוד החברה נשארת פרטית.
"עסקאות סקנדרי", מסבירה פולק, "שהפכו פופולריות בשנים האחרונות, נעשו תופעה מאוד רחבה. זה כמו משחק הכיסאות. מחזיקים קיימים מחליפים ידיים, מוכרים וקונים, אבל בחברה לא קרה שום דבר - הכסף לא נכנס פנימה. חמש שנים אחורה עסקאות כאלה היו מילה גסה, כי לא יעלה על הדעת שעובד ימכור את המניות שלו לפני שיהיה אקזיט לבעלי המניות".
ולמה זה השתנה?
"בשל השווים העולים של החברות, הוספת סיבובי השקעה, כמות הכסף הפנוי להשקעה בעולם, והתארכות חיי החברה עד האקזיט. בעלי המניות, הדירקטוריונים של החברות והמשקיעים הבינו שכדי להתחרות על לב העובדים מול חברות ציבוריות, שמאפשרות כל הזמן לעובדים להנזיל את האופציות שבידיהם, הם חייבים לשחרר לחץ ולתת לעובדים ליהנות לפני האקזיט. זה תורם לשימור העובדים. לצד זה, המשקיעים רוצים להגדיל את חלקם בחברה, לעתים מעבר להון שהחברה צריכה. ואז הנהלת החברה אומרת, אנחנו לא צריכים כל כך הרבה כסף וגם לא רוצים לדלל אחזקות, אבל רכישה מהעובדים היא Win-Win.
"בשנה-שנתיים האחרונות היקפי הסקנדרי בחלק מהחברות הגיעו למיליונים רבים של דולרים, ויש חברות שבהן זה קורה כל כמה חודשים. כמובן, מדובר בחברות ששפר עליהן גורלן והמשקיעים מתעניינים בהן. לפעמים לחברות קשה, האוקיינוס לא כחול עבור כולם, וגם עובדי הייטק צריכים לדעת שלא בטוח שכל הסקנדרי הזה ייפול בחלקם. השפע שאני מתארת הוא לא מנת חלקן של חברות צעירות בדרך כלל. יש חברות שמאוד מתקשות להתמודד על עובדים בשל כך, ולא משנה אילו משכורות יציעו".
כל העובדים קופצים בשמחה על הסקנדרי?
"בעבר כן, בגלל שהיו אירועים חד פעמיים שהגיעו למתי מעט. אבל היום רואים כבר מגמה של עובדים שלא בהכרח משתתפים באירועים האלה ולא בהכרח מוכרים. הם אומרים, אנחנו מאמינים בחברה ובכך ששוויה יעלה (ואיתו שווי האופציות שהם מחזיקים - ש״ל), וכבר קיבלנו נזילות באירוע הקודם. העובדים כבר לא נוהרים אחרי הסקנדרי כמו קודם. הם רואים איך שווי החברות קופץ, ורוצים ליהנות מעליית הערך הבאה".
איזה חלק ממניות החברה מחזיקים העובדים בדרך כלל?
"על פי הסקר שערכנו (עם צבירן - ש״ל), בחברות טכנולוגיה פרטיות, העובדים, לא כולל מייסדים, מחזיקים בממוצע קרוב ל-10% ממניות החברה. כך שבחברה ששוויה טיפס ל-3 מיליארד דולר, העובדים מחזיקים 300 מיליון דולר. השווי שבידי העובדים עלה דרמטית והפך להיות נזיל. השוק השתנה לחלוטין. ברבעון הראשון של 2021 הושקעו מעל 5 מיליארד דולר בחברות ישראליות וזה גרם לזינוק בשווי החברות הפרטיות. לצד זה יש הרבה מאוד הנפקות בישראל ובארצות הברית, ומגמת הספאק גם יצרה נתיב מקוצר לבורסה. סיבה שלישית היא שהקורונה העלתה ביקוש לחברות טכנולוגיה, עם זרקור גדול על ישראל".
אתם הרי מלווים את העובדים עד שהם מסיימים לממש את האופציות שברשותם. את מרגישה שינוי בהתייחסות שלהם?
"כן, בהחלט. העובדים הפכו מתוחכמים, לא מוכרים בכל מחיר, ומתנהגים כמו משקיע. הם גם עוקבים אחרי המט"ח, בודקים מיסוי ובאופן כללי עושים בדיקה ומבינים את המטרייה לפני שמחליטים החלטות הנוגעות לאופציות שלהם. בעת הדיון על הרכב השכר שלהם, בגלל הכותרות בעיתונים ומצב השווקים, הם נותנים דגש גדול יותר על הרכיב הזה. מבינים שיש פה משהו שובר שוויון, ועוד במסלול מס מופחת".
כשמקצים אופציה לעובד, מקצים אותה עם מחיר מימוש, שבו הוא יכול לרכוש את המניה. אם מחיר המניה גבוה ממחיר המימוש, כדאי לממש את האופציה. אבל גם המקרה ההפוך יכול לקרות - שמחיר המניה יהיה נמוך ממחיר המימוש - מצב שנקרא ״מחוץ לכסף״. בפשטות, אם האופציה שבידי האדם היא לקנות מניה ב-5 דולר ומחיר המניה עכשיו 4 דולר, אז כרגע לפחות האופציה שלו לא שווה כלום, ולא כדאי לו לממש אותה.
הרבה חברות שנסחרות בארצות הברית זנחו את האופציות ומקצות תגמול הוני שנקרא RSU (Restricted Stock Unit) - מעין אופציה, אבל במחיר מימוש אפס. כלומר אופציה שלא יכולה לצאת מחוץ לכסף. "מובן שהעובד ישמח שמחיר המניה יעלה, אבל הוא יכול לממש אותה בכל מחיר", מסבירה פולק. "מובן גם שאין ארוחות חינם, וכמות ה-RSU שעובדים מקבלים כחלק מהתגמול קטנה בהרבה מכמות האופציות - שליש או רבע. אבל הן תמיד בתוך הכסף, וזה המכשיר שהולך והופך נפוץ יותר בהמון חברות שנסחרות בארה"ב.
"צריך להזכיר שלא מדובר בכל העובדים בכל החברות, וגם את העובדה שמדובר בסייקל, כלומר שהעלייה היא חלק ממחזור של עליות וירידות. חשוב גם להזכיר את הצד השני: במקרה שמצב השווקים ישתנה, התעשייה יכולה לעבור טלטלה שתגרום לפיטורים של הרבה מאוד עובדים".
"מגייסים בתנאים משוגעים"
"אני לא שותף לדעה שזו בועה", אומר דורי. "לדעתי זו התחלה של תהליך ארוך, שבו ישראל הופכת לקטר ההייטק העולמי. בכל אירופה אין כמות סטארט-אפים וכמות יוניקורנים כמו בישראל, ואין מדינה בעולם, למעט ארה"ב, שכל כך הרבה חברות שלה נסחרות בנאסד"ק כמו ישראל. כל זה מתבטא בכך שהרבה כסף זולג החוצה לעובדים, וגם מתבטא בקושי לגייס. מגייסים עובדים בתנאים משוגעים, ונלחמים עליהם".
אתה רואה שינוי במערכת היחסים בין החברות לעובדים?
"תוכניות תגמול לעובדים נהיו סוג של הכרח. גם בעבר מתכנת מנוסה היה דורש שכר גבוה יחסית לשוק, לא חדש שמרוויחים טוב בהייטק, אבל היום התווסף לתנאים רכיב הוני בדמות אופציות, ואני לא מכיר חברות בתחומי הטק שעובדיהן לא מצפים לקבל אופציות בתמורה לעבודתם".
עד כמה זה שיקול לעובדים בבחירת מקום עבודה?
"יש היום מגמה מאוד ברורה של עובדים, שכאשר הם בוחרים מקום עבודה הם מכניסים לסל השיקולים את האופציות שיקבלו, כמה הן שוות והאם תהיה מתישהו אפשרות לממש אותן. אם חברה לא תגיע להנזלה, כלומר לאקזיט, הנפקה או סקנדרי, אין כל משמעות לאופציות האלה. לכן הם שואלים את עצמם מה הפוטנציאל של החברה וכמה היא באמת שווה".
אז זה בעצם עוד יתרון לחברות הגדולות על פני סטארט-אפים. הן גם יכולות לשלם משכורות גבוהות יותר, וגם השיקול של מתי יונזלו האופציות משאיר את החברות הצעירות בעמדת נחיתות על לב העובדים.
"עובדים בחברות סטארט-אפ צעירות מצפים לחבילת אופציות גדולה יותר מאשר בחברות בוגרות, כי הסיכון שהאופציות לא יהיו שוות כלום גדול יותר, וזה גם קורה בהמון מקרים. יש יותר אנשים שהאופציות שלהם יפקעו לפני שיהיו שוות משהו, מאשר להפך".
אודליה פולק (44)
אישי: נשואה + 2
מקצועי: עורכת דין, מנהלת תחום מקצועי באינווסטק חברה לנאמנות ומייסדת Esop מבית אקסלנס
טל דורי (41)
אישי: נשוי + 1
מקצועי: מנכ"ל IBI קפיטל, בעבר היה מנהל חדר המסחר ומנהל השקעות בחברה
עצות הזהב של דורי
למעסיקים שמחלקים אופציות
● שמרו על גמישות בתוכנית - קחו בחשבון שכל שינוי ידרוש אישור ממס הכנסה ועיכוב בהקצאות. כדאי לכלול בתוכנית אפשרויות הקצאה של כמה מכשירים כגון אופציות ויחידות RSU, ולא להגביל לאפשרות אחת. עוד כדאי לאפשר הקצאה לסוגי אוכלוסיות - לעובדים ישראלים, ליועצים, לספקים - כל אחד לפי סעיף המיסוי שלו. חשוב גם לצרף מנגנון שמחייב את העובדים להצטרף לעסקת רכישה עתידית, ולהתייחס לאפשרויות שיעמדו בפניהם במקרה כזה (החלפת מניות, ביטול הקצאות ועוד).
● הפכו את העובדים לשותפים, לטוב ולרע - כל עוד העובדים אתכם, שווי האופציות שלהם צומח יחד עם החברה וכולם יוצאים נשכרים. אבל זכרו שהעובדים ימשיכו להחזיק במניות גם במקרה שיעזבו את החברה, ולכן מדובר בקשר ארוך טווח שאופיו יכול להשתנות.
● עמדו בהנחיות כדי להימנע מהפתעות - סעיף 102 לפקודת מס הכנסה קובע הנחיות ברורות הדרושות כדי שההקצאות ייהנו מהטבת המס ההוני, ובהן מינוי נאמן, הגשת התוכנית למס הכנסה, המתנת 30 יום מההגשה ועד לביצוע ההקצאות ועוד. אם לא תשמרו עליהן בקפדנות ובדקדקנות, ייתכן ששיעור המס שיושת על ההכנסה לעובדים יהיה כפול בעת ההנפקה או האקזיט.
● שימו לב למחירי המימוש - כדאי לעשות הבחנה במחירי המימוש לפי התקופה שבה מוקצות האופציות במהלך חיי החברה, שכן מחירן של אופציות שקיבלו עובדים סמוך להקמה לא יכול להיות שווה למחיר שקיבלו עובדים שנתיים אחר כך, כשהחברה התייצבה ושוויה גדל.
● השתמשו בהקצאה כהטבה - בנו את התוכנית כך שהיא תהיה תגמול הולם לעובדים - לפי התפקיד ודרגת השכר האישית שלהם. חשוב לדאוג גם ללו"ז הבשלה מאוזן, כך שמצד אחד האופציות יהיו בהישג ידם של העובדים, ומצד שני ייצרו תמריץ אמיתי להישאר בחברה כדי להשיג הבשלות נוספות.
לעובדים שמקבלים אופציות
●עוזבים חברה ויש לכם אופציות? שימו לב שבדרך כלל תהיה לכם תקופת חסד למימוש האופציות הבשלות, ואחריה הן יתבטלו. עובדים רבים מתבלבלים וחושבים שאם האופציות הבשילו, הן שלהם לתמיד - וזה לא המצב.
●שימו לב לסיווג הרווח - בחברות נסחרות, במקרה שמחיר המימוש של העובד נמוך מהמחיר הממוצע ב-30 ימי המסחר שקדמו ליום ההענקה, ההפרש תמיד יסווג כהכנסת עבודה וישולם עליו שיעור המס השולי. רק עליית הערך תסווג כרווח הון.
● בדקו את תאריך פקיעת התוכנית - לאופציות יש תאריך פקיעה, בדרך כלל 7-10 שנים ממועד ההענקה. אם התאריך הזה עבר ולא מימשתם, ההסכם בטל.
●יש לכם אופציות ועושים רילוקיישן? שימו לב שאין אמנת מס בין ישראל לארה"ב לגבי אופציות לעובדים, כך שיש להסדיר את הנושא מול רשות המסים בישראל כדי להימנע מתשלום מס כפול.
מתעשרי ההייטק ושוק הדיור
קונים בעיקר דירות יוקרה לעצמם. בינתיים
עם כל הכבוד לעלייה שנתית של 10% במחירי הדיור, אנשי ההייטק שלנו נושמים וחולמים וול סטריט. שם, בשוק המניות של השנים האחרונות, לא מנופפים על פחות מתשואה של עשרות אחוזים. בורסת הטכנולוגיה של ניו יורק, הנאסד"ק, עלתה ב-25% מתחילת 2021 וב-130% בשלוש השנים האחרונות. מי שקנה דירה בישראל לפני שלוש שנים ראה את מחירה עולה ב-15% בממוצע. לא רע, אבל קצת פחות מרשים.
המספרים הללו מסבירים למה אנשי ההייטק שלנו לא מסתערים בהמוניהם על שוק הדיור הישראלי. למה הם קונים דירות להשקעה בשיעור דומה לשיעורם באוכלוסייה (כ-10%), למרות המשכורות השמנות והכיסים העמוקים.
ועם כל זאת, למרות שבמשרד האוצר נורא רוצים שנכעס על אנשי הקבע שקונים פה עוד ועוד דירות להשקעה (בתקווה שבסוף זה יעזור להם לחולל רפורמה במערכת הביטחון), אין ספק שגם לאנשי ההייטק יש תרומה לא מבוטלת לסחרור המחירים בשוק המקומי. ראשית, כי אם מנכים את שיעור הצעירים שעובדים בהייטק ואפילו לא חולמים עדיין לקנות דירה ראשונה, על אחת כמה וכמה שנייה או שלישית (ההגדרה היבשה של משקיע בדירה), אזי גם שיעור של 10% מהמשקיעים הוא עדיין לא מבוטל.
בנוסף, גם אם ההייטקיסטים המאושרים שלנו בוחרים להשקיע בשוק ההון וקונים אך ורק דירה מפנקת לשימושם הפרטי - הכסף הגדול שלהם כבר מקפיץ פה מחירים. אולי זה לא מורגש בראש העין או בבאר שבע, אבל יזמי המגורים בתל אביב מדווחים בשנה האחרונה על לא מעט נערי הייטק שקונים דירות כמעט בכל מחיר. כשבשדה דב נסגרו לאחרונה מכרזים ראשונים לרכישת קרקע להקמת 1,500 דירות במחיר של כ-3 מיליון שקל קרקע ליחידת דיור, מה שאומר שהדירות יימכרו שם בכ-5 מיליון שקל לפחות, היה ברור שהיזמים ששילמו את הסכומים הפנטסטיים מכוונים לפלח הקורץ של אנשי ההייטק, שחפצים לגור בת"א כמעט בכל מחיר.
ואם זה לא מספיק: בהפוך על הפוך, יזמי הנדל"ן בונים גם על התחושות המתגברות שיש יותר מדי אוויר חם בהייטק הישראלי (ובכלל). כשאנשי ההייטק יפגשו כסף אמיתי - בעקבות מימוש אופציות, הנפקה וכדומה - הם יעדיפו לשים לא מעט מהכסף ב"ארבעה קירות", שככל הנראה לא יתנדפו באותה מהירות שבה עלולה להיעלם ההבטחה הטכנולוגית שהם מוכרים. אולי התשואה לא בשמיים, אבל לפחות מדובר במוצר אמיתי.
אלא אם השמיים ממש יפלו, ומשבר עולמי שיתחיל בחו"ל יגיע גם לפה. או אז, יותר מדי הייטקיסטים ונדל"ניסטים יבינו שהכסף הגדול התאדה במהירות ואין יותר מלאי בלתי נגמר של ישראלים שיכולים לקנות דירה בתל אביב במיליוני דולרים.
דרור מרמור
מתעשרי ההייטק ואי השוויון החברתי
"כדאי לשקול להעלות את המס על רווחים ממימוש אופציות"
השיח על מתעשרי ההייטק החדשים תפס בחודשים האחרונים כיוון שעיקרו ביקורתי, ועוסק בעיקר בחשש מהמעמד החדש שנוצר, של שכירים עשירים, שמעמיק את אי השוויון הגבוה ממילא בחברה הישראלית. "בלא מעט מדינות, בהן ארה"ב, מתווכחים היום על האם התעשרות העשירון העליון באה על חשבון העשירונים התחתונים", אומר ד"ר אורן דניאלי, חוקר אי שוויון בכלכלת עבודה מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטת ת"א. "במקרה של ההייטק הישראלי אי אפשר לטעון זאת, כיוון שזו תעשייה יצואנית ורוב ההכנסות מגיעות מחו"ל. אי השוויון כאן לא כל כך גדל בעשור האחרון, למרות התעצמות ההייטק.
"תעשיית ההייטק בישראל מביאה הרבה אנשים לעשירון העליון, ומעטים לאלפיון וגם לרבבון העליון, אבל עדיין יש שם הרבה מאוד אנשים שאינם אנשי הייטק. מה שכן אפשר לדון בו הוא מדיניות המיסוי שמאפשרת לראות באופציות רווח הון ולשלם עליהן מס מופחת. אי השוויון במדינות המפותחות נמצא ברמה הכי גבוהה שהיה זה 80 שנה, והסיבות הן בעיקר ששוק העבודה היום טוב מאוד למי שיודע להשתלב בתעשיות טכנולוגיות, ורע לאנשים שהטכנולוגיה לא עובדת בשבילם ולעתים אפילו מחליפה אותם".
לדברי דניאלי, כדאי מצד אחד להגדיל את כוח האדם האיכותי שיכול להשתלב בתעשייה - תהליך ארוך שנים - ובטווח הקצר יותר, להשתמש במדיניות מיסוי הון כדי למתן מעט את הפערים. "ממשלות מפחדות להעלות מסים על הון, כי חוששות שההון יברח", הוא מסביר, "אבל קשה להניח שאם תהיה עליית מס נראה עזיבה המונית של עובדי הייטק. גם בסיליקון ואלי משלמים מסים. אני לא נגד תשלום לעובדים גם באופציות, אבל אני חושב שיש מקום לשקול לעדכן את רמת המס שמשלמים עליהן".
ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי פרופ' מנואל טרכטנברג מתאר גם הוא תופעה מורכבת שמצד אחד צריך לברך כי היא מתגמלת חדשנות ויצירתיות, ומצד שני יש לה תופעות לוואי. "הטענה שזה מרחיב פערים חברתיים נכונה, אבל מתעשרי ההייטק נתפסים כמי שהרוויחו את עושרם ביושר ובזכות - בשונה מהטייקונים שנתפסו כמי שהתעשרו על חשבון הציבור. "סייג שני זה שההייטקיסטים מהווים בעבור רבים מודל לחיקוי - וזה מדרבן. ועדיין יש כאן סממנים של בועה, ובועות סופן להתפוצץ".
מי שחולק עליהם, לפחות במידה מסוימת, הוא פרופ' עומר מואב, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת רייכמן ובאוניברסיטת ווריק באנגליה. "בשונה מהתעשיות שבהן שלטה הגישה הישנה של קשרים", הוא אומר, "ההייטק נותן הזדמנויות לאנשים מוכשרים מהפריפריה, מהדרום, מהצפון ומכל מקום בארץ או מרקע חלש עם הורים עניים - לשנות את המעמד שלהם. ההייטק הוא מקור למוביליות חברתית. זה מאפשר לאנשים בעלי יכולות להתפרנס יפה, והם משלמים מסים ותורמים לחברה".
שלומית לן ואלה לוי-וינריב
מתעשרי ההייטק ועולם ההשקעות
משקיעים בחברים, מנהלים את הכסף שלהם בעצמם
מתעשרי ההייטק החדשים עשו את הונם במו ידיהם. רובם צעירים בעלי אוריינות טכנית גבוהה, ידע טכנולוגי והבנת שוק מעל לממוצע, הם מקושרים היטב בענף, מזהים לפני כולם מגמות וטרנדים חדשים, והם הוכיחו לעצמם שהם יודעים להתנהל באופן נבון בחייהם. לפיכך, הם מחפשים לקחת חלק אקטיבי בהשקעה של ההון האישי שלהם.
הם לא מתכוונים לעשות כפי שעשו קודמיהם - כלומר להפקיד את מלוא הונם בבנקי השקעות מיוחדים לניהול עושר ולתת לאחרים להשקיע את כספם - אלא הם פונים להשקעה באמצעות פלטפורמות אונליין או להשקעה ישירה בחברות. כך או כך, בעידן שבו טכנולוגיה היא פני הדברים, קל להם להשקיע יותר בחברות טכנולוגיות, ובתורן, אלה החברות שגם צומחות מהר יותר והופכות להשקעה אטרקטיבית גם עבור ציבורים רחבים יותר, מה שמספק לפחות חלק מההסבר מדוע מניות חברות הטכנולוגיה הן הצומחות ביותר ובעלות השווי הגבוה ביותר.
ברשת צמחו בשנים האחרונות פלטפורמות השקעות אונליין שפונות למתעשרי הייטק ומאפשרות להם מודל היברידי הכולל מערכת השקעות מקוונת ידידותית למשתמש ושירות ייעוץ אישי, המאפשר להם להתייעץ אחת לתקופה עם מנהל השקעות אישי בטלפון או באמצעות צ'ט. שירותים כמו Betterment, Wealthfront, Vanguard ואפילו פידליטי, בנק ההשקעות הוותיק שהשיק שירות אונליין מיוחד עבור סגמנט זה. ״המתעשרים החדשים מחפשים פתרון היברידי,״ אומר בכיר בענף הפינטק לגלובס. ״הם מחפשים לנהל את הכסף בעצמם, להיות חשופים לכל המידע הקיים ברשת ולקבל לבד החלטות השקעה, אבל הם גם זקוקים לידיעה שיש אדם שמדי פעם אפשר להתייעץ איתו".
המודל ההיברידי, הדורש גם מנהל השקעות אנושי להתייעצות, היא הסיבה שבגללה פלטפורמות סוחרי היום כמו רובין הוד האמריקאית ואי-טורו הישראלית אינן מושכות עדיין את המשקיעים האלה בהמוניהם. ייתכן כי כבר בקרוב, בעקבות ההצלחה של מותגים כמו בטרמנט או פידליטי, ישיקו גם פלטפורמות אלה שירות מתחרה המיועד לניהול נכסים של מיליוני דולרים בבת אחת.
אפיק השקעה פופולרי נוסף עבור מתעשרי ההייטק הוא השקעה בחבריהם, הייטקיסטים אחרים שמקימים חברות ומגייסים את ההון הראשוני שלהם. כתעשייה שקמה קודם כל במימון משפחה וחברים, אין בכך חדש. אלא שעם מיליארדי דולרים חדשים שמסתובבים כעת בשוק, הכסף והיצע החברות החדשות זמין יותר מאי פעם. יזמים בכירים עם אקזיטים מאחוריהם הודו כי כ-20% מהשקעותיהם מוכוונים כלפי סטארט-אפים שהקימו חברים ומכרים.
אסף גלעד
מתעשרי ההייטק ושוק הרכב
השנה הטובה בהיסטוריה של רכבי היוקרה
אם נדמה לכם שלאחרונה זוחלים לידכם בפקקים הרבה יותר רכבי פאר ויוקרה, אתם לא טועים. השנה החולפת הייתה השנה הטובה ביותר בהיסטוריה בפלח רכבי היוקרה בישראל, שכרטיס הכניסה אליו מתחיל בסביבות 65 אלף דולר. הפלח צפוי לסיים את השנה עם קרוב ל-30 אלף מכירות, קצב צמיחה גבוה יותר משל שאר שוק הרכב באותה תקופה, וקרוב לוודאי שהמכירות בפלח אף היו גבוהות יותר משמעותית אלמלא שיבושי האספקה בתעשייה. עובדה: נכון להיום לפורשה, אאודי, מרצדס, ב.מ.וו ושות' יש בישראל רשימות המתנה לדגמים מסוימים, שנמשכות שני רבעונים קדימה ויותר, למרות שההנחות הגדולות שהיו מקובלות בפלח היוקרה בעבר כמעט התפוגגו לאחרונה.
זו אינה תופעה ייחודית לישראל. בכל העולם הביקוש לרכבי יוקרה פורץ כיום דרך התקרה, והתופעה החלה כבר ב-2020. היא גם אינה מאפיינת רק רכבי יוקרה אלא מוצרי יוקרה באופן כללי: נסו להשיג כיום רולקס חדש ב-11 אלף דולר ליחידה ותגלו רשימות המתנה שיכולות להגיע לשנתיים בהתאם לדגם.
איך זה קרה? בענף הרכב יש מי שמנסה להסביר את הזינוק בנימוקים פסיכולוגיים כמו צורך לפיצוי עצמי על שנה ארוכה של סגרים או בתחושת הבטיחות שמעניק הרכב הפרטי. אחרים טוענים שההכנסה הפנויה של שכבות אוכלוסייה רבות גדלה בתקופת הקורונה מכיוון שמשפחות, שהיו רגילות להוציא עשרות אלפי דולרים על חופשות משפחתיות בחו"ל, ניתבו את הכסף לאפיקי צריכה אחרים.
אבל נראה שהתשובה האמיתית היא הרבה יותר פשוטה: בשנה וחצי האחרונות הרבה מאוד אנשים עשו הרבה מאוד כסף. אנחנו לא מדברים רק על האלפיון/מאיון העליון ו/או על משקיעים חדי-חושים, שזיהו את ההזדמנות יוצאת הדופן שנוצרה כששוקי הון קרסו ברבעון הראשון של 2020 בהשפעת הפאניקה ונכנסו פנימה. אפילו "סתם" לקוחות מהמעמד הבינוני עם תיאבון לסיכונים, או פנסיונרים ששכחו להורות למנהלי ההשקעות שלהם למכור את תיק המניות בתקופת הפאניקה, חוו תשואה מסחררת בשנה החולפת.
לאלה אפשר להוסיף המוני צעירים נטולי תחושת סיכון או ניסיון חיים, שגילו כי במציאות הסהרורית שנוצרה בשוק ההון אפשר להתעשר מהשקעות ספקולטיביות הרבה יותר מהר מאשר מטיפים ממלצרות בתל אביב. וכמובן לא נשכח את המוני ההייטקיסטים, אפילו בחברות סטארט-אפ צעירות, שהאופציות והמניות שלהם הפכו בן לילה לאוצר עם או בלי קשר לביצועים העסקיים של החברות.
עודפי הכסף הקל הללו הופנו מטבע הדברים לצריכה פרטית ועליהם חגגו בשנה החולפת כל מותגי הרכב היוקרתיים, כולל טסלה שהפכה להיות סוג של "סמל מעמד חדש" בקהיליית ההייטק. טסלה מכרה בישראל כמעט 6,000 מכוניות בתוך שלושה רבעונים, במחיר ממוצע של כ-70 אלף דולר ליחידה. ועוד לא דיברנו על משקיעי הקריפטו, שקנו השנה מכוניות במיליון שקל בכסף שקיבלו ממכירת חמישה ביטקוינים, שעבורם שילמו לפני שנתיים 50 אלף שקל. עוד כמה זמן תימשך החגיגה, ומה בדיוק אפשר לעשות עם רכב יוקרה בפקקים הבלתי נגמרים של ישראל, שאי אפשר לעשות עם רכב רגיל? אם היינו יודעים את התשובות, קרוב לוודאי שלא היינו יושבים כאן וכותבים את הטור הזה.
דובי בן גדליהו