בתאריך 14.5.22 פורסם באתר עין השביעית מאמר של אייל עופר ("בנט צודק, גלובס טועה") שביקר בדיקת עובדות שערכנו במשרוקית של גלובס. נתייחס כאן לטענות שעלו בו, ולעמדתנו בנושא.

המזוודות הפסיקו - הכספים לא 

  1. המשפט שבנט אמר ועמד לבחינת המשרוקית היה: "ימין אמיתי זה מי שמפסיק את מזוודות המזומנים לעזה. מה שהוא [נתניהו] התחיל אני הפסקתי".

אמירה זו ניתן לחלק לשניים:
א. ​האם בנט הפסיק את העברת הכספים הקטאריים לשלטון החמאס ברצועת עזה באמצעות מזוודות מזומנים - התשובה לכך היא כן.
ב.​ האם ניתן להבין מכך שבנט למעשה הפסיק כל העברת כספים לעזה ו/או למנגנוני החמאס? התשובה לכך היא כן.

אבל, האם בנט אכן הפסיק כל העברה של כספים לעזה ו/או למנגנוני החמאס? התשובה לכך שלילית.

כלומר, ועל כך אין מחלוקת ברמה העובדתית - בנט הפסיק את מזוודות המזומנים, אך לא את התשלום עצמו - שנותר שזהה - והאופן בו הוא הציג זאת עלול להטעות. בפועל סוכם כי מנגנוני החמאס יקבלו את אותו הסכום שהם קיבלו בתקופת נתניהו והשינוי היחיד הוא באופן שבו עוברים אותם כספים.

בדיוק בגלל הסיבה הזו בחרנו לא לתת לדבריו של בנט ציון של "נכון" או "לא נכון" אלא: "מטעה". ציון כזה ניתן במשרוקית לאמירה ש"יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות". אנחנו עומדים מאחורי דברינו.

האם העברת כסף באמצעות דלקים עדיפה?

2.​ הטענה של מר אייל עופר היא שהמשרוקית התעלמה מכך שהעברת כסף באמצעות מזומן גרועה מהאפשרות של העברת כסף באמצעות בנקים או באמצעות דלקים, והוא עצמו מתייחס לנקודה זו כאילו הייתה עובדה ברורה ומוחלטת.

להבנתנו, הדברים אינם כה חד משמעיים כפי שמציג אותם עופר. גם לחלופה שנמצאה - הכנסת דלקים לרצועה בשווי של עשרה מיליון דולר - יש יתרונות משלה. למשל, כפי שעופר מציין בעצמו - הן במאמרו והן במחקר שכתב עם אהוד יערי - הדלקים מהווים מקור הכנסות חשוב עבור חמאס באמצעות המיסוי הכבד שהארגון מטיל על מכירת דלקים.

ד"ר אודי לוי, חוקר ב"מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון" (ה-JISS), ומי ששירת באמ"ן ובמינהל האזרחי, שבו נעזרנו גם בבדיקה המקורית שביצענו, הסביר לנו שבמנגנון החדש החמאס למעשה "מרוויח פעמיים": פעם אחת בהכנסות ממכירת הדלקים לתחנות הדלק הפרטיות ברצועה ופעם שנייה בתקבולי המסים ממכירת הדלקים לצרכנים.

ישנם גם טיעונים נוספים לטובת ולרעת שתי החלופות - העברת כספים במזומן מול בנקים ודלקים. אבל כך או כך, לטעמנו, דיון זה הוא דיון מסדר שני שאינו יכול ואינו צריך להשפיע על הציון שניתן לבדיקה.

3.​ לסיום, הצטערנו מאוד לקרוא את הרמיזה סרת הטעם והלא מנומקת שבה סיים עופר את מאמרו בדבר שיקולים זרים או לא עניינים שעומדים לכאורה בבסיס הבדיקה. הצטערנו עוד יותר לגלות כי באכסניה שבה פורסם המאמר, אתר ביקורת התקשורת העין השביעית, לא מצאו לנכון לפנות אלינו לצורך מתן תגובה להאשמה הזאת בטרם פורסם המאמר.

אין לנו צורך לפרוס כאן את כל המוניטין של המשרוקית שכולל מתן ציונים שליליים וחיוביים לאמירות של פוליטיקאים מימין ומשמאל, באופן שקוף ומנומק, תוך הקפדה על אפשרות הוגנת למתן תגובה. כך היה תמיד וכך נמשיך לעשות.