גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

אדם תבע את מפעל אתא המיתולוגי כי הרעש הפריע לו לנוח בצהריים. מה קבעו השופטים?

מפעל אתא הפך למיתולוגי בזכות האחריות הבלעדית שלו לייצור מדי צה"ל. אלא שהמקום שלו בתודעה צריך להיות שמור דווקא בשל פרשה משפטית אחת, שפילגה את דעת הציבור, איימה לסגור אותו דווקא בימי מלחמת יום כיפור והסתיימה בפסק דין תקדימי • הספר "סיפורי משפט" חוזר כעת למאבק שהסעיר את המדינה בשנות השבעים

דוגמנית של המותג, שנות השישים. הפשרה הסופית בין הצדדים סוכמה בתנאי שלא תפורסם ברבים / צילום: אנה ריבקין - בריק באדיבות הארכיון הציוני המרכזי ירושלים
דוגמנית של המותג, שנות השישים. הפשרה הסופית בין הצדדים סוכמה בתנאי שלא תפורסם ברבים / צילום: אנה ריבקין - בריק באדיבות הארכיון הציוני המרכזי ירושלים


הכתבה הוקלטה בספרייה המרכזית לעוורים ולבעלי לקויות קריאה

ד"ר דוד שור הוא מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. הכתבה מבוססת על פרק פרי עטו שפורסם ב"סיפורי משפט" (בעריכת פרופ' איסי רוזן־צבי, פרופ' הילה שמיר, שי אספריל, הוצאת עם עובד)

 

היישוב היהודי כפר עטה הוקם בעמק זבולון בשנת 1925. תשע שנים לאחר מכן ייסד במקום אריך מולר, בן למשפחת תעשיינים יהודים מצ'כוסלובקיה, מפעל טקסטיל ששמו ATA , על שם היישוב. בעלי המפעל ועובדיו לא היו עקביים באיות שמו בעברית, אך בסוף התקבע השם "אתא" (שמאוחר יותר הציע ש"י עגנון עבורו את ראשי התיבות "אריגי תוצרת ארצנו"). לימים הוא אף הפך לבסיס שמה של קריית אתא, עת היה כפר עטה למועצה מקומית ב־1941.

עם השנים הלך מפעל אתא וצמח והיה לאחד התאגידים הגדולים בישראל. הוא ייצר בגדים איקוניים: מדי צבא, בגדי עבודה בעבור פועלים וקיבוצניקים ובגדי תנועות נוער. שלא כמו רוב מפעלי הטקסטיל בארץ, תשלובת אתא עסקה בכל שלבי הייצור, מהסיב עד המוצר המוגמר. הצלחתו הכלכלית של המפעל, גם ביצוא, סיפקה תעסוקה לאלפי עובדים, מטבע זר למשק הישראלי המבודד ותקבולי מסים לאוצרה של המדינה הצעירה. בשנת 1964 אף נמכרה השליטה בו לאיש עסקים יהודי משווייץ, ולאתא מונה מנכ"ל חדש - עמוס בן־גוריון, בנו של ראש הממשלה, קצין צבא וניצב משטרה בדימוס.

אלא שלהצלחת המפעל ולצמיחתו נלווה מחיר סביבתי. מאמצע שנות החמישים הותקנו בו מערכות קירור ואוורור, והרעש שבקע מהן היה מחריש אוזניים. "אחרי יום עבודה אין אנו יכולים, בגלל הרעש האיום, לישון או לנוח", התלוננו תושבים שהתגוררו בסמוך במכתב לרשויות, "אף ילדינו סובלים מחוסר שינה".

מנכ''ל אתא דאז עמוס בן-גוריון (במרכז). הבין שהטקטיקות המזלזלות והתוקפניות לא הועילו / צילום: לע''מ

עם זאת, כל ניסיונות הפנייה לרשויות - למשרד הבריאות, למשרד ראש הממשלה, למועצה המקומית וגם למועצה למניעת רעש וזיהום אוויר - העלו חרס. מהנדס המחוז של משרד הבריאות אמנם התדיין על כך רבות עם הנהלת אתא, אך לא הפעיל את סמכויותיו למנוע מטרדי רעש. הנהלת החברה בעצמה הבטיחה שוב ושוב לפעול בנושא, אך בין שלא הצליחה ובין שלא רצתה - הבעיה לא נפתרה.

"השכונה שלנו הפכה לסלאמס"

אחד מאותם תושבים שסבלו מהמפגע היה זאב שוורץ. שוורץ, עולה חדש מבוקובינה, היה ממקימי היישוב כשב־1934 רכש מגרש של שני דונם בכפר עטה, עליו בנה צריף קטן וגר בו עם אשתו וילדיו. הוא עבד כמנהל עבודה בבית חרושת וולקן באזור, וכעשור לאחר מכן החליף את הצריף בשלושה מבנים, אחד מהם בית דו־קומתי. שוורץ גר בקומה השנייה של הבית, אחיו משה ומשפחתו גרו בקומת הקרקע, וחמש דירות קטנות עמדו להשכרה.

אלא שלדבריו, הרעש מהמפעל הסמוך מנע ממנו להשכיר את דירותיו. "עבדתי קשה, אך בשובי הביתה לא הייתי מצליח לנוח", צוטט אז בעיתון מעריב. "רעש המכונות מרט את עצבי, ובגלל קרבת המפעל והרעש גם ירד פלאים ערך הרכוש שלי - שלושה בתים שעמדו על שטח של שני דונם. השכונה שלנו נהפכה למעין סלאמס".

מפעל אתא / צילום: ויקיפדיה

בתחילת שנות השישים פנה שוורץ אל הנהלת אתא והתלונן. מהנדס המפעל הבטיח להעביר את המכונות למקלטים, אך דבר לא נעשה. שוורץ גם הציע לחברה לקנות את ביתו, אלא שהיא לא הייתה מוכנה לשלם את המחיר שדרש, אלא הרבה פחות. על כן החליט שוורץ לפנות לאפיק המשפטי.

הוא כמובן לא היה היחיד ששקל לתבוע את המפעל, אך רוב תושבי קריית אתא היו פועלים שהרוויחו משכורת צנועה, ללא יכולת לממן תביעה כזאת, והם גם חששו להיות מוקעים: בסביבה ההסתדרותית של הקריות תביעה נגד המעסיק הגדול באזור, שהייתה יכולה לגרום לפיטורים נרחבים, לא הייתה דבר של מה בכך.

אבל שוורץ, גבר חסון ועקשן, גמר בלבו לתבוע את המפעל. הוא פנה לעורך דין צעיר, גם הוא עולה מבוקובינה, ששמו מנחם נאמן (לימים סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה). אף שהנתבע היה תאגיד ענק במונחים של שנות השישים הסכים נאמן לקחת את התיק. שוורץ הבין שסיכוייו אינם גבוהים, אך סבר כי התביעה תגביר את הלחץ על הנהלת המפעל להסכים לקנות את ביתו במחיר הוגן.

"עלול להמית שואה על אתא"

באפריל 1968 הגיש עורך הדין נאמן את תביעתו של שוורץ לבית משפט השלום בחיפה, וזו נידונה לפני השופט פריץ גליק. את המפעל ייצג פרקליטו הקבוע עו"ד אלחנן לוי. השופט גליק ניסה לגשר בין הצדדים ואף ביקר במפעל, אך המנכ"ל בן־גוריון סבר שאין לו סיבה להתפשר: "מה תעשה? תסגור את אתא?", התגרה בשופט, ואף כינה אותו "אומגליק" (אסון ביידיש). הוא כנראה גם קיווה לגרור את ההליכים בתקווה שהתובע הישיש יסכים לבסוף לפיצוי נמוך או אפילו ילך לעולמו לפני שיגיע התיק להכרעה.

עו"ד נאמן הכין את התשתית הראייתית של התביעה ביסודיות, וכמה מומחים מדדו את רמות הרעש בדירתו של שוורץ ומחוצה לה, והעידו. גולת הכותרת הייתה עדותו של פרופ' ליאו שאודינישקי, ראש המחלקה לאקוסטיקה שימושית בטכניון, שאמר שמדד 57-58 דציבלים בחדר השינה של שוורץ בשעות 21:00 עד 23:00 (לפי הנוהג שהשתרש בארץ המפלס המקסימלי באזור מגורים הוא 38 דציבלים בלילה).

תופרות במפעל אתא, שנות השישים. ''צו שפירושו שיתוק כל הקונצרן, המעסיק 3,000 עובדים'' / צילום: אנה ריבקין - בריק באדיבות הארכיון הציוני המרכזי ירושלים

עו"ד לוי, בסגנון תוקפני ומתלהם, טען להתיישנות וחוסר יריבות וציין כי במקרה הזה יש להתחשב ב"מאזן הנוחות" - מבחן משפטי ששוקל זה מול זה את הנזק המסתבר שייגרם לצדדים בכל אחת מההכרעות. לדברי אתא, אם הייתה תביעתו של שוורץ מתקבלת, הנזק הכלכלי עבורה היה גדול לאין שיעור.

אלא שבית המשפט דחה את טענותיה, וקבע שמפלס הרעש שנמדד בביתו של שוורץ הוא "מטרד רציני ליחיד" ושעל הנתבעת להפסיק להפעיל את מערכות האוורור והקירור עד שיוכח כי מפלס הרעש אינו עולה על הערכים שציין המומחה. בית המשפט אף דחה את הטיעון המבקש להתחשב במאזן הנוחות והפנה לתקדימים של בית המשפט העליון וללשון פקודת הנזיקין.

בן־גוריון ועו"ד לוי נדהמו מפסק הדין הנועז. לא זו בלבד שהוא עשוי לגרום לפיטורים נרחבים ופגיעה חמורה במשק המדינה, הוא גם ניתן ב־19 באוקטובר 1973, כשכוחות צה"ל נלחמים בשני צדי התעלה, החרמון בידי הסורים והמפעל עובד כמעט אך ורק למען מדי צה"ל והמאמץ לניצחון במלחמה. באתא לא אמרו נואש, וערערו לבית המשפט המחוזי בחיפה. אלא שגם שם, בפסק דין שכתב השופט ברוך כספי, טיעוניו של עו"ד לוי נדחו אחד לאחד.

אם פסק הדין של הערכאה הראשונה, שאיים להשבית את המפעל הגדול ממלאכתו, עבר בדרך כלשהי ללא תשומת לב יתרה של העיתונות, לא כך היה עם החלטת המחוזי. בזמן שעורכי הדין התגוששו בערכאות השונות בעניין עיכוב ביצועו של פסק הדין החלו העיתונים לפרסם כתבות על הסיפור. "פסק דין שאין לו תקדים בחומרתו בתולדות המשפט הישראלי", תיארו אותו במעריב. הכתב דוד זוהר אף הדגיש כי בית המשפט הורה לאסור הפעלה של "מערכות מכונות חיוניות", "דבר שפירושו שיתוק כל הקונצרן, המעסיק 3,000 עובדים. הסיבה: רעש המכונות מפריע את מנוחתו של ישיש בן 78, זאב שוורץ".

"אתא גם התחייבה לבצע עבודות בהיקף נרחב למשרד הביטחון", כתב זוהר, "וביצוע הצו על ידי המפעל עלול להמיט שואה כלכלית על אתא ועובדיה".

הפועלים בצד של ההון

שוורץ עצמו סבר שעובדי אתא, למרות האיום על משרותיהם, יעמדו לצדו, שכן הבינו שהחברה הייתה יכולה לסיים את הפרשה באמצעות התקנת אמצעים טכנולוגיים שיפתרו את בעיית הרעש או רכישת מגרשו במחיר מלא.

אך הוא טעה. מזכירות מועצת פועלי חיפה החליטה להיאבק נגד "שיתוק המפעל". במאבק על המטרד התעשייתי באזור, העבודה המאורגנת התייצבה עתה בצד של ההון והתמידה בעמדה זו עד סוף הפרשה.

בן־גוריון הבין שהטקטיקות המזלזלות והתוקפניות שנקט עד כה לא הועילו ופעל בשני כיוונים חדשים. ראשית, הוא שכר את שירותיו של פרופ' שאודינישקי כדי להכין תוכנית להפחתת הרעש עד לרמה המותרת. צעד זה היה אמור לסייע בשכנוע בתי המשפט להשהות את הצו נגד המפעל בזמן העבודות לפתרון הבעיה, בתקווה שבסופו של דבר יבוטל סופית. שנית, הוא שכר את עו"ד ארנולד שפאר הירושלמי, אחד הליטיגטורים המובילים בישראל, כדי שייצג את החברה בבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

החלפת הצוות המשפטי החלה להניב פירות כשנשיא העליון שמעון אגרנט העניק לחברה את הרשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. אך לפני כן חלה עוד התפתחות מעניינת - בהסדר שהושג בעליון הוסכם שפסק הדין של בית המשפט המחוזי יעוכב עד ההכרעה בבקשת רשות הערעור, אך כתנאי הנהלת המפעל תשלם לזאב שוורץ ולאחיו פיצויים חודשיים כדי לממן שכר דירה במגורים חלופיים. במצב זה הגיע הסכסוך לדיון בבית המשפט העליון בהרכב בראשות הנשיא אגרנט והשופטים משה לנדוי ומאיר שמגר.

השופט שמגר מטיל פצצה

העברת הטיפול בערעור לעורך הדין שפאר נתנה אותותיה. הסיכומים שהגיש נכתבו בסגנון מכובד ובלתי מתלהם והציגו דיונים נרחבים ושקולים.

עו"ד שפאר טען שהמצב העובדתי השתנה מאז פסקי הדין של המחוזי. הוא תמך זאת בתצהיר חדש של פרופ' שאודינישקי, שפירט את הצעדים שנקטה החברה בהנחייתו, צעדים שנועדו להפחית את הרעש הנוצר במערכות הקירור והאוורור של המפעל לרמות סבירות. מלבד זאת, המומחה ביקש לעדכן את דעתו המלומדת בעניין רמות הרעש המותרות: "מאז מתן עדותי בבית משפט השלום", נכתב בתצהיר, "הגעתי למסקנה שבאזור מגורים טהור מפלס הרעש הסביר בשעות היום הוא 50 דציבל ובלילה 40 דציבל".

מאיר שמגר. פסק הדין שלו מגלה סתירות פנימיות בליברליזם המשפטי / צילום: יעקב סער - לע''מ

מאחר שפסק דינו של השופט גליק בערכאה הראשונה התבסס על עדותו של שאודינישקי, עו"ד שפאר טען שגם בשלב הערעור יש לקבל את עדותו. אולם השופט שמגר, שעליו הוטל לכתוב את פסק הדין, דחה את בקשתו ואף ביקר את המעבר של העד מצד התובעים לצד הנתבעים כ"תופעה בלתי רצויה".

טיעון נוסף של עו"ד שפאר היה שעל בתי המשפט להימנע ממתן צו נגד המפעל לנוכח העובדה שמאזן הנוחות נוטה לטובתו. שמגר היה צריך להכריע בשאלה אם יש לאשר את הצו של המחוזי נגד המפעל נוכח הנזק הרב הצפוי לחברת אתא, לעובדיה ולציבור מהפסקת פעילותו של המפעל. פרקליט החברה טען, כמו קודמו בערכאות הנמוכות, שלפי פקודת הנזיקין, על בית המשפט להימנע ממתן צו גם כשמאזן הנוחות נוטה לכיוון הנתבע. עו"ד שפאר תיבל את עמדתו במובאות רבות מהפסיקה הבריטית והישראלית, והשופט שמגר התייחס לטיעונים האלה בכובד ראש.

ואז, בפנייה חדה שתתברר כרעידת אדמה במשפט הישראלי, פתח השופט שמגר חזית חדשה - לא נגד עו"ד שפאר ולא נגד אתא, אלא נגד גוף שלא הוזכר עד אז בכל שמונה השנים שבהן התנהלו הדיונים בפרשה. זו אף הייתה הפעם הראשונה שבה התייחסו אליו בפסיקה הישראלית בכלל. בהתייחסו לציטוטים של מלומדים אנגליים בדבר הצורך לערוך מאזן נוחות קישר השופט שמגר את עמדתם לדברים אשר לא דיברו ולא עלו על לבם: "בטרם יינתן צו מניעה צריך לערוך את מאזן הנתונים הכלכליים ולתת משקל ראוי לציפיות בדבר מהות הנזקים הכספיים שינבעו מהטלת איסורים והגבלות על הגורם הפוגע, האחראי למטרד", כתב שמגר.

בנקודה זו ציטט השופט מהספר של חוקר המשפט ריצ'רד פוזנר, ספר היסוד של הגישה הכלכלית למשפט, שלפיו בסכסוך בין שימושי קרקע מתנגשים יש להקצות זכויות לצד ששימושו שווה יותר - כלומר לא לתת צו מניעה נגד מטרד כשמאזן הנוחות נוטה לטובת בעל המטרד. הטיעון הכלכלי הזה אמנם תמך בעמדת המפעל, אך לא עו"ד שפאר ולא המלומדים שביסס עליהם את טיעונו הכירו את התיאוריה הזאת.

אלא שבהמשך דחה שמגר את הטיעון שיש להכריע בשאלת מתן הצו על בסיס שיקולים כלכליים בלבד: "אין יסוד לסברה כאילו יש לערכים כלכליים השוואתיים משקל מכריע, הקובע, כאילו על פי נוסחה מתמטית, את התוצאה בבחירת התרופה. סברה זו מתעלמת מן המרכיב היסודי של הסוגיה המשפטית שבפנינו, שהיא הגנת האדם בפני פגיעה והבטחת קיום אנושי בתנאים סבירים. מדידת זכויותיו בנזיקין של הפרט על פי משקלו הכלכלי ותו לא היא דבר שאין הדעת סובלתו".

מה לניתוח כלכלי ולכאן?

המילים האלה, המהדהדות במשפט הישראלי עד עצם היום הזה, הביאו פרסום רב לפסק דין זה של השופט שמגר. "בולט פסק דינו בפרשת אתא נ' שוורץ, שבו הסתייג מהיצמדות לגישת הניתוח הכלכלי של המשפט", כתב אליקים רובינשטיין בסקירתו הביוגרפית של שמגר.

אך יש לתהות: ניתוח כלכלי מה לו ולכאן? מדוע נדרש השופט שמגר להסתייג מהיצמדות לגישה שכלל לא הועלתה בפניו? הצדדים לא הכירו את הגישה הכלכלית הזאת והדיון בה הפתיע אותם עד מאוד. בשנת 1976 הניתוח הכלכלי של המשפט לא היה מוכר אפילו באקדמיה המשפטית הישראלית, וגדולי המשפט האזרחי של התקופה לא עסקו בו בכלל.

יתרה מזו, למרבה הסתירה, הסתייגותו של שמגר חתרה תחת עצמה, שכן היא הייתה גם הפתח שדרכו פרץ הניתוח הכלכלי של המשפט אל תוך המשפט הישראלי והתחיל לצמוח ולצבור יוקרה והשפעה.

ייזום דיון זה מעלה גם שאלה מוחשית יותר: מנין למד השופט שמגר על הניתוח הכלכלי של המשפט? הצדדים לא הזכירו את המקורות האמריקאיים שהוא דן בהם, ולפחות כמה מהם לא היו זמינים בספריית בית המשפט העליון בזמן שהוא כתב את פסק הדין.

פתרון לתעלומה עולה כנראה מפסק הדין עצמו. סמוך לדיון בספרות של הניתוח הכלכלי של המשפט אזכר שמגר גם סדרה של מאמרים פרי עטו של אוריאל רייכמן בנושא זיקת הנאה במקרקעין, שפורסמו בעת שהותו באוניברסיטת שיקגו כתלמיד מחקר. מאמריו של רייכמן הזכירו את הניתוח הכלכלי רק בדרך אגב, אך ההפניות שלו היו בדיוק למקורות שציטט השופט שמגר. בתקופה זו ספרו של פוזנר התחיל להכות גלים גם בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, וכך המתמחה הסטודנט של השופט שמגר הביא את המקורות הללו מספריית המשפטים בהר הצופים ללשכת השופט במרכז העיר. תצלומים שנמצאים בתחתית תיק בית המשפט, של עמודים מהמאמר של רונלד קוז (שטוען כי כדי להשיא רווחה חברתית יש להקצות זכויות לצדדים המעריכים אותן יותר), ומשני פסקי הדין ממדינת ניו יורק שנידונו על ידי החוקרים גווידו קלברזי ודגלאס מלמד מחזקים את המסקנה כי השופט שמגר התעמק במקורות הללו ולא הסתפק בהכרתם מכלי שני.

אך גם אם הדרך שעשתה התיאוריה הכלכלית לפסק דינו של השופט שמגר ברורה, הסיבות שבחר לייבא אותה, בדיון נרחב שלא נראה כמותו גם בארה"ב של אותן שנים, נותרו עלומות. אפשרות אחת היא ששמגר, שופט צעיר שעיקר עיסוקו עד מינויו לבית המשפט העליון היה במישורים של המשפט הציבורי והפלילי, ניצל את ההזדמנות שנקרתה בדרכו להוכיח לחבריו לכס השיפוט את כישוריו האינטלקטואליים בתחום האזרחי. אפשרות אחרת היא שדווקא התנועה הכפולה והפרדוקסלית של פסק דין - הצגת הניתוח הכלכלי של המשפט ופרסומו אגב הבעת הסתייגות ממנו כדי להגן על זכויות הפרט - ביטאה את תפיסתו הליברלית: מצד אחד הוא ביקש לקדם ערכים של שוק שבאים לידי ביטוי בניתוח הכלכלי של המשפט שהציג, ומצד שני ביקש להגן על זכויות האדם הקטן.

מתוך עיתון מעריב, 3.7.1974

הסבר אפשרי אחר הוא שהביקורת שהפנה השופט הליברלי כלפי הניתוח הכלכלי של המשפט הייתה מכוונת לאמיתו של דבר כלפי מטרה אחרת: התפיסה המפא"יניקית, שאומרת שיש להעדיף את טובת הכלל על פני זכויות הפרט.

מכל מקום, יהיו מניעיו של השופט שמגר אשר יהיו, בית המשפט העליון דחה את טענת המפעל שאין לתת צו נגדו עקב הנזק הגדול שייגרם לעסק, לעובדיו, למשק ולמדינה, וכך גם דחה את הערעור כולו. זאב שוורץ יצא מהערעור האחרון כשידו על העליונה.

העסקה שנשמרה בסוד

זכייתו של שוורץ בבית המשפט העליון לא הייתה סוף הסיפור. בפסק דינו הטיל השופט שמגר פצצה נוספת, כשהסביר שאם מתן צו נגד יוצר המטרד יגרום נזק גדול לציבור, תוכל המדינה להפעיל את סמכותה להפקיע קרקע לצורכי ציבור כדי לכפות על התובע את השימוש המטריד - כלומר לעשות בדיוק את מה שהוא טען כמה עמודים לפני כן שאין לעשות. עו"ד שפאר ובן־גוריון הבינו את הרמז והחלו להניע את הליכי ההפקעה.

במכתב לוועדה לענייני הפקעה על ידי מנהל מקרקעי ישראל טען עו"ד שפאר שאין ביכולתו של המפעל להנמיך את מפלס הרעש לרמה שהורה פסק הדין. הוא הסביר שחברת אתא מוכנה לרכוש את מגרשו של שוורץ בעסקה רצונית, אך טען שערך השוק של הנכס הוא 400 אלף לירות, ואילו שוורץ דורש מחיר גבוה פי שניים וחצי. אמנם החברה הייתה מוכנה לשקול לשלם מחיר מופקע תמורת פתרון הבעיה, אך חששה שזה יעודד גל של תביעות נוספות משכנים. מה שכן, באתא כנראה קיוו שאיום ההפקעה יגרום לשוורץ להתפשר על המחיר.

הוועדה לענייני הפקעה ניסתה לפשר בין הצדדים. שניהם הסכימו עקרונית למסור את שאלת גובה הפיצוי לבורר, אך הפערים בנושאים אחרים היו גדולים מדי. במרץ 1977 החליטה הוועדה להמליץ לשר האוצר לאפשר לחברת אתא להפקיע את הקרקע של שוורץ. עו"ד נאמן הגיש מיד עתירה לבג"ץ נגד הליכי ההפקעה, אך כבר בסוף אפריל בג"ץ דחה אותה.

מאחר שפסק הדין של בג"ץ פורסם, רבים סבורים כי הסיפור הסתיים בהפקעת חלקתו של שוורץ. אך ככל הנראה לא כך היה באמת. שני הצדדים הסכימו על רכישת המגרש במחיר גבוה, בתנאי שלא יפורסם ברבים. כדי להסתיר את העסקה מעיני השכנים ולהרתיעם מהגשת תביעות מטרד משלהם, כפי שדרשה הנהלת המפעל, הרכישה, אף שבפועל הייתה רצונית, בוצעה מבחינה פורמלית בדרך של הפקעה.

עם זאת, יישוב פרשת המטרד לא פתר את כל בעיותיו של מפעל אתא. בשנת 1977 הוא נמכר לחברה לישראל של איש העסקים שאול אייזנברג. הוא נקלע לקשיים כלכליים, נכנס לכינוס נכסים ב-1983 וסגר את שעריו סופית במאי 1985 - בצעד שסימן את ראשיתו של תהליך סגירת מפעלים גדולים בישראל באמצע שנות השמונים.

בינתיים, בצל הנזיפה שספג מבית המשפט העליון, זכה שאודינישקי בניצחון בזירה אחרת. הסכסוך המשפטי המתוקשר בעניין מפעל אתא הענקי חשף את היעדרם של תקני רעש מחייבים, וזה דרבן את שר הבריאות ושר הפנים לפעול סוף סוף במישור החקיקתי. ואכן, פחות מחודשיים אחרי מתן פסק הדין של השופט שמגר התקינו השרים את תקנות הרעש שקידם שאודינישקי במשך שנים, שקבעו, לפי דעתו המאוחרת בפרשת אתא נגד שוורץ, שמפלס רעש הגבוה מ־50 דציבלים ביום ו־40 דציבלים בלילה ייחשב לבלתי סביר ומטרד ליחיד.

אבן דרך בליברליזם הישראלי

פרשת אתא נגד שוורץ מציגה סיפור מעניין. אבל לא רק זה: היא בבחינת אבן דרך בתולדות הליברליזם הישראלי וזכתה במעמד חשוב במשפט הישראלי. בעת מתן פסק הדין מפעל אתא כבר לא היה בשיאו וכבר לא היה סמל לשיתוף פעולה בין בעלי הון לעובדים. אך תביעתו של שוורץ, ופסקי הדין בשלוש הערכאות שצידדו בו על אף הנזק הציבורי, כמו באו להכריז על סופה של תקופה. תם עידן הסולידריות, והחל עידן האינדיבידואליזם.

מובן שגם בחירתו של השופט שמגר להכניס לדיון בתביעת המטרד את הניתוח הכלכלי של המשפט מעצימה את החשיבות ההיסטורית של המאבק. למעט אזכורים בשולי שני מאמרים של דוקטורנט ישראלי שיושב בחו"ל, זו הייתה הפעם הראשונה שניתוח כזה חדר למשפט הישראלי, בכתובים לפחות. משם הוא התפשט באקדמיה ובפסיקה כאש בשדה קוצים. שלא כצפוי הניתוח הכלכלי של המשפט בישראל לא נולד בכתיבה אקדמית. הוא גם לא הגיע באדיבות מחקר משפטי של פרקליטים נמרצים. הוא יובא לפסיקה הישראלית בצורה כמעט ישירה מהספרות המשפטית האמריקאית על ידי שופט חסר ניסיון במשפט האזרחי.

הרגע הזה צריך אולי להשפיע על הסיפורים המסופרים על תולדות הליברליזם הכלכלי בישראל. תפיסה רווחת בציבור מתארכת את עלייתו לעידן נתניהו, לתוכנית הכלכלית של ממשלת האחדות באמצע שנות השמונים או למהפך הפוליטי בשנת 1977. היסטוריונים של הציונות, לעומת זאת, יודעים להצביע על שורשיו בתקופות קדומות יותר בהיסטוריה הציונית. אלא שייתכן שפסק הדין משנת 1976 צריך להיחשב אבן דרך נוספת בליברליזם הישראלי.

יתרה מזאת, פסק דינו של שמגר, שהטיל ספק בתוקפו המוסרי והמשפטי של הניתוח הכלכלי אך בו בזמן היה גם זה שפרסם את האסכולה הזאת בקרב משפטני ישראל, מגלה סתירות פנימיות ואמביוולנטיות בתוך הליברליזם המשפטי. שני סוגים של ליברליזם התחרו זה בזה, אחד אשר מקדש את חירות הפרט והאחר אשר מקדש את ההון המגדיל את העושר המצרפי. פסק הדין לכאורה העדיף את חירותו של הפרט, אך למעשה גם סימן את הדרך להשתמש בכוחה של המדינה כדי לקדם את האינטרסים של העסק הגדול על חשבונו, ואולי אף על חשבון הציבור. גם לסוג כזה של ליברליזם, שמדבר בשבח האדם הקטן אך מכפיף אותו לבעלי אינטרסים חזקים ממנו, יש מסורת ארוכה בישראל.

עוד כתבות

ראסל אלוונגר, מנכ''ל טאואר סמיקונדקטור / צילום: ענבל מרמרי

ראסל אלוואנגר: "אני חייב הרבה לישראל. היא אפשרה לטאואר להפוך למה שהיא"

טאואר הייתה האקזיט המדובר של 2022, אולם הצעת הרכישה החלומית של אינטל נפלה ● המנכ"ל ראסל אלוואנגר ניצל אותה כדי להכניס רגל בדלת למפעל של אינטל בניו מקסיקו: "זו לא הייתה סטירת לחי גדולה. יש לנו עכשיו קיבולת ייצור" ● את דעותיו על המצב בישראל הוא שומר לעצמו: "להעיר על הנושא זה כמו להתארח אצל מישהו לארוחת ערב ולהגיד לו שהבית מבולגן"

קבוצת רוכבי אופניים עם טל ברודי. מימין: ריבה פרידמן בורוביק / צילום: דבורין תקשורת

מקבוצות אופניים ועד קבלת פנים בחזרה לבית: הארגון שמלווה מפונים במלחמה

מאז פרוץ המלחמה מלווה ארגון "הרוח הישראלית" אלפי משפחות של מפונים, ואף גייס תרומות בהיקף של 2.5 מיליון שקל ● מ"מ המנכ"לית, ריבה פרידמן בורוביק: "האתגר הגדול הוא שיקום הקהילות"

דובר צה''ל, תא''ל דניאל הגרי / צילום: דובר צה''ל

דובר צה"ל: בכיר בחמאס חוסל בביה"ח שיפא

נזק נגרם לחצר בית בשלומי אחרי רצף אזעקות בגליל המערבי • דיווח: ישראל תקפה אזור פעילות של חיזבאללה בדמשק, 2 נפצעו • בית הדין בהאג הורה לישראל להכניס סיוע לעזה ללא הגבלה • מוקדם יותר: פצוע בינוני בפיגוע ירי בכביש 90 מצפון ליריחו • עדכונים שוטפים

המדינה החדשה שמצטרפת להליך נגד ישראל בהאג

גלובס מגיש מדי יום סקירה קצרה של ידיעות מעניינות מהתקשורת העולמית על ישראל במלחמה • והפעם: רוב האמריקאים מתנגדים להמשך המלחמה, הממשלה הצרפתית מצהירה שלא סיפקה נשק לישראל מאז ה-7 באוקטובר, ואירלנד מצטרפת לתביעה נגד ישראל בהאג ● כותרות העיתונים בעולם 

הפגנת חרדים נגד גיוס בני ישיבות,ירושלים / צילום: Reuters, Ammar Awad

מהתקציבים שייעצרו ועד לדיוני החירום באוצר: כל מה שכדאי לדעת על הצו הדרמטי בנוגע לחוק הגיוס

בהתאם לצו הביניים שהוציא בג"ץ, תקצוב הישיבות שתלמידיהן לא מתגייסים ייעצר כבר בשבוע הבא ● בשלב זה, התמיכה בכ-44 אלף תלמידי ישיבות צפויה להיעצר ● באגף החשב הכללי במשרד האוצר, שאמונים על ביצוע התשלומים מתקציב המדינה, מתכוונים ליישם את הצו במועד ● איך זה יעבוד? גלובס עושה סדר

אייל בן סימון, מנכ''ל הפניקס / צילום: יחצ ענבל מרמרי

ביום האחרון לפני הפקיעה: מנכ"ל הפניקס אייל בן סימון מכר מניות

מנכ"ל הפניקס וסמנכ"ל הכספים שלו מימשו יחד 170 אלף אופציות במחיר של 37.48 שקל למניה ● המימוש בוצע יום לאחר שהחברה דיווחה על תוצאותיה הכספיות לשנת 2023, רווח של 1.1 מיליארד שקל המשקף תשואה להון של 10.5%

מערכת ReDrone של אלביט / צילום: אלביט מערכות

הנקמה של פוטין בהודו, ומערכת יירוט הרחפנים החדשה של אלביט

אלביט הציגה ללקוחות אירופאיים את מערכת היירוט המתקדמת שלה, אלג'יריה מצאה מענה בסין מול עוצמת המל"טים מתוצרת ישראל, ארה"ב שמה את מבטחה בלייזר, והנקמה של פוטין בראש ממשלת הודו • השבוע בתעשיות הביטחוניות

צילום: ap, AP23024601572019_e5rllq

וול סטריט סגרה את הרבעון הראשון הטוב ביותר מאז 2019; מדד S&P 500 שבר שיא חדש

שיא חדש גם לדאו ג'ונס ● סיכום הרבעון הראשון באירופה: השווקים עלו בכ-7% ● בלומברג: "שוק הקקאו קורס", וולס פארגו: "עליית המחיר תגולגל אל הצרכנים" ● מייסד בורסת הקריפטו FTX נידון ל-25 שנות מאסר ● הצמיחה בארה"ב עמדה על 3.4%, יותר מהצפוי ● ג'יי.פי מורגן: "אתם לא תדעו כשהירידות יגיעו" ● מחר "יום שישי הטוב" אין מסחר בוול סטריט ובמדינות רבות אחרות

מישל וונטסוס, לשעבר מנכ''ל ביוג'ן / צילום: Quris

"ביוג'ן הייתה פסגת הקריירה שלי עד כה": המנכ"ל לשעבר מדבר על התוכניות לעתיד

מישל וונטסוס היה מנכ"ל ביוג'ן בתקופה שבה הייתה במוקד תשומת הלב בעקבות התרופה החדשנית שלה לאלצהיימר, אבל בסוף שילם בכיסאו על הכישלון שלה בשוק ● בראיון ל"גלובס", הוא מגיב על הביקורת שהושמעה נגדו, מספר אילו חברות מעניינות אותו עכשיו ומדבר על ההשקעה שלו בקיוריס הישראלית ● על המיזם החדש שהוא מקים בסינגפור, הוא עדיין לא מוכן לפרט

חרדים בלשכת הגיוס / צילום: מיטב ודובר צה''ל

בג"ץ: לעצור תשלומים לישיבות שתלמידיהן לא מתגייסים החל מה-1 באפריל

בג"ץ הוציא את צו הביניים בשל היעדר מקור חוקי להעברת התשלומים ● וכעת, מיום שני הקרוב יופסק התקצוב לתלמידי ישיבות שחייבים בגיוס ● השופטים אימצו עמדה מחמירה מזו של היועמ"שית ● התנועה לאיכות השלטון: "צו הביניים הזה מהווה צעד תקדימי בדרך לשוויון, וציבור המשרתים מודה לבית המשפט על החלטתו החשובה"

אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי, צילומים: AP, דוברות הכנסת, שאטרסטוק

הדרך לאספקת הפגזים האמריקאיים לישראל עוברת בטורקיה

היחסים בין נשיא טורקיה, רג'פ ארדואן ונשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, מתהדקים למרות היחסים המעורערים שהיו בין השניים לאורך השנים ● מדיווח בלומברג, מתברר כי ארה"ב מנהלת מו"מ עם טורקיה לצורך רכישת פגזים וחומרי נפץ, שיאפשרו לה להאיץ את קצב הייצור שלה ולשלוח את חלקם לישראל

מה חדש בדוחות / אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי, חומרים: shutterstock

כלל: רווח של 305 מיליון שקל ב-2023, השפעת רכישת מקס עוד קטנה

מדור חדש של גלובס יביא את הסיפורים של עונת הדוחות בבורסת ת"א שאולי פספסתם ● והפעם: אימקו מסכמת את 2023 עם רווח כ-6.2 מיליון שקל לאחר שרשמה הפסד בתקופה המקבילה, כלל הציגה דוח רבעוני חזק, אך טרם רשמה רווח משמעותי מרכישת חברת כרטיסי האשראי מקס והרווח הנקי של מור השקעות זינק בכ-60% ● מדור חדש

הסכם אינו נדרש כתנאי עבור זוגות במערכות יחסים כאלה ואחרות / צילום: Shutterstock, Viacheslav Lopatin

זוג הקפיא עוברים ואז נפרד. האם האישה תוכל להשתמש בהם?

כשלושה עשורים לאחר פרשת נחמני, בתי המשפט עדיין נאלצים לדון בתביעות בלתי אפשריות לגבי גורלם של עוברים מוקפאים ● מן הראוי היה לחייב כל זוג שפונה לבצע הפריה חוץ-גופית, לחתום על הסכם שמתייחס לאפשרות הריאלית של פרידה במהלך הזמן שחולף בין יצירת העוברים המוקפאים לבין השימוש בהם

מתחם חזית הים בחיפה / הדמיה: מן-שנער-יעד אדריכלים

נסגר המכרז הראשון של רמ"י בחזית הים בחיפה: כמה תשלם הזוכה?

יורו ישראל זכתה במכרז של רמ"י על קרקע של 23 דונם, להקמת 500 יחידות דיור ושטחי מסחר באחד מהמתחמים המסקרנים בישראל ● החברה תשלם על הקרקע, הסמוכה לבית החולים רמב"ם בחיפה, כ-205 מיליון שקל כולל הוצאות פיתוח

פליטים עזתים ברפיח / צילום: Reuters, IBRAHEEM ABU MUSTAFA

המומחה שמסביר: למה החליטו בעולם שרפיח היא הקו האדום

פלישת צה"ל לרפיח, בין המעוזים האחרונים של חמאס בעזה, עומדת בלב הדיון על עתיד המלחמה ● "העיר הפכה לסמל של המצוקה הפלסטינית והפליטות בעיני העולם", אומר ד"ר הראל חורב, מומחה לחברה הפלסטינית ● בראיון לגלובס הוא מסביר מדוע ישראל טועה בהתנהלותה ברפיח, מתייחס לפלונטר מול ארה"ב ומסביר מדוע חמאס ממשיך לסרב לעסקת חטופים

פרויקט תמ''א 38 בחיפה / צילום: פאול אורלייב

משרד המשפטים יוזם: יזמי התחדשות עירונית יתחייבו מראש על מועד מסירת הדירות

שורת תקנות שיזם משרד המשפטים, שיידונו בקרוב בוועדת הפנים של הכנסת, יחייבו יזמי התחדשות עירונית במתן מועדי מקסימום לאישור תוכנית הפרויקטים שלהם ואכלוס הדירות שהם מקימים ● תקנות בולטות נוספות הן חשיפת ערבויות מחייבות, גילוי ניגוד אינטרסים של היזמים, וידוא שהדיירים מבינים את ההסכם ועוד

ניסאן X-TRAIL / צילום: יח''צ

המכונית של ניסן שמוכיחה: שוק הבנזין עדיין חי ובועט

ניסאן X-TRAIL, הטורבו-בנזין החדשה של ניסאן, מוכיחה שגרסאות הבנזין לא אמרו את המילה האחרונה: היא זריזה, נוחה ומרווחת

אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי, צילומים: AP (Mosa'ab Elshamy), אתר החברה, שאטרסטוק

באפריקה הצעירים מנצחים, וביפן מייצרים חיתולים רק בשביל קשישים

בסנגל בוחרים נשיא חדש וצעיר, ובאירופה רוצים להפקיע את הריבית הרוסית ● בינתיים, סין נזכרת שהיא אינה רוצה בחורבן המערב, וארה"ב מנסה למנוע את מושחתי העולם מלהלבין בנדל"ן ● חמישה אירועים מהשבוע שהיה בעולם 

בנק ההשקעות ג'יי. פי מורגן / צילום: Reuters, Mike Segar

האסטרטג של הבנק הגדול בעולם: "אתם לא תדעו כשהירידות יגיעו"

בבנק ג'יי פי מורגן שוב מזהירים מפני ירידות בשווקים, למרות שהתחזיות שלהם לא פוגעות כבר שנתיים וחצי ● האם הפעם התחזיות שלהם יתממשו? ומה הם ממליצים למשקיעים?

דוד פתאל / צילום: איל יצהר

לאחר שלוש שנים של הפסד, אירופה עזרה לדוד פתאל לחזור להרוויח

עם סיומה של השנה הסתכמו הכנסותיה של פתאל ב-6.93 מיליארד שקל, עלייה חדה של 26.6% ביחס לשנה שקדמה לה ● בשורה התחתונה רשמה פתאל רווח נקי של 45.2 מיליון שקל ● הסיבות לעלייה: שיפור בשיעורי התפוסה במלונות הרשת, עלייה במחיר של חדר ממוצע למתארחים ושיפור בשערי החליפין