בחודשים האחרונים קצת קשה לנשום כאן. יום אחד הרוגים בעזה, יום שני אזעקות בצפון, בשלישי פיגוע ביהודה ושומרון, ברביעי עסקת החטופים מתעכבת, ובחמישי הקרע שבתוכנו מעמיק. ואם זה לא הספיק לנו עד עכשיו, השבוע גם מצאנו את עצמנו, באמצע הלילה, בהמתנה מורטת עצבים למאות הכטב"מים והטילים שעשו את דרכם מאיראן.
והקולות מהדהדים. המשפחה שמפחדת, השכנים שמכינים את המקלט לנורא מכול, החברים שכבר חושבים על אפשרויות בחו"ל, הקולגות שרק מנסים להיאחז בעבודה. ובתוך כל הקולות אנחנו שואלים את עצמנו כל הזמן - ממה אפשר לשאוב כוח, איפה מוצאים אופטימיות במציאות כל כך רועשת?
והאמת, לא תמיד יש תשובה טובה. כי לצד שביבים של תקווה בדרך - אם זה באחדות שבתוכנו, עסקה שמתקרבת, הישג מרשים בעזה או יירוט כמעט מושלם של התקיפה האיראנית - מתפרסמות עוד ידיעות של הותר לפרסום או התפתחות אחרת שלא צפינו.
המציאות מלאה בחוסר ודאות. אבל דבר אחד ברור: חייבים להמשיך. אי אפשר להוריד את הראש. עוד לא.
בתחושות המעורבות האלה יצאנו לחפש כוח. הפרויקט שלפניכם מאגד את מקורות הכוח של אנשים שהחודשים האחרונים היו משמעותיים עבורם. חלקם איבדו קרוב, חלקם ראו את מפעל חייהם קורס, חלקם היו צריכים להחזיק חזק בשביל אחרים, חלקם פשוט מייצגים משהו בישראליות. ניסינו להבין מהם ואיתם איך אפשר, באיזו מכונת הנשמה הם משתמשים.
העוצמה במילים שלהם מצליחה להפיח קצת אופטימיות, קצת אמונה בצדקת הדרך. בתקווה שהיא תחזיק עד יעבור זעם. עד שנדע ימים יפים יותר.
קרא עוד