פיצה מדורה בפאנוצו / צילום: אורנה בן חיים
במקום טוב באמצע הדרך בין תל אביב לירושלים משתרע חבל ארץ שיש בו הטוב מכל העולמות. חבל מודיעין טומן בחובו טבע שצובע את הלב בפריחה, שרידים ארכיאולוגיים מרתקים במרחק נגיעה, הזדמנויות לקניות ופחמימות טעימות.
● בתחנת דלק בגליל מצאנו קפה עם ארוחות בוקר מושחתות וקינוחים מפתיעים
● בלב משתלה עם צמחים נדירים יש הפתעה שאף אחד לא ציפה לה
● כריך שכל שכבה בו לפנתיאון: הכירו את הכוכבת החדשה של חיפה
11:00 | משהו לאכול: קלצונה נוטלה מושחת
כשסיפרו לי שבשילת, מושב קטן בחבל מודיעין, אמצא כריך נפוליטני אמיתי בשם פאנוצו, זקרתי גבה. יש לי היכרות אישית רבת־שנים עם מנעמי הבצק הנפוליטני, אבל על פאנוצו מעולם לא שמעתי, גם לא מחבריי הנפוליטנים. אז נסעתי למשאית האוכל של אורון, שנפתחה לפני כמה חודשים בשיפולי המרכז הקהילתי של המושב.
תור ארוך של מבקרים מנומסים השתרך. על התנור הקטן שבתוככי המשאית ניצח אורון, איש הייטק לשעבר, שבתקופת הקורונה נהג לאפות פיצות בבית כמזור לנפשו. בשוך המגפה נסע אורון לארץ המגף, ובנאפולי, בירת הפיצות, למד את סודות הבצק והתוודע לאותו פאנוצו.
הכריך הטעים טומן בכיסו שלל מילויים, גבינות, ירקות ותוספות. אנחנו טעמנו את הפאניץ, הקרוי על שם ניצן, בתו של אורון, שהמציאה גרסה שנמשחה באיולי צ'יפוטלה, ומעל מוצרלה לבנבנה, בצל סגול, זיתי קלמטה ושמן שום. כל הטוב הזה נסגר, נכנס לטאבון להשחמה קריספית ומוגש כשניחוחות שום, שמן זית ובצק טרי מטריפים את באי העגלה.
גם פיצות מוצלחות מגישים שם. המיוחדת שבהן, מדורה, ועליה תלוליות שמנת חמוצה וקוביות תפוחי אדמה אש תנור. טוב תעשו אם תשאירו מקום לנחמה מתוקה של מסקרטלה - קלצונה ממולא בנוטלה ובננה.
פאנוצו
12:00 | משהו לנשמה: רקפות, בארות וגתות עתיקות
במעלה המדרגות של המרכז הקהילתי הסמוך למשאית נראה לפנינו עולם של פריחה, טבע ושרידים ארכיאולוגיים קדומים.
עמוס וילנסקי, מקומי משילת, סיפר לנו על פיסת הטבע החבויה מהעין, שלדבריו גם תושבי המושב אינם מכירים. הוא מורה לנו את הדרך לגן העדן הקטן החבוי מעל המרכז הקהילתי, בו אפשר ליהנות מטיול קטן ומנקודת תצפית.
הנוף הנשקף מנקודת התצפית גילה את רבי־הקומות של מודיעין, ואילו מבט סביב גילה חלקת אלוהים קטנה שבה השתרעו רקפות עסיסיות בשלל צבעים, שקדיות בשיא פריחתן וביניהן משובצים עצי זית מכסיפים לצד רצפת פסיפס מהתקופה החשמונאית.
עמוס מספר לנו על הכפר הקדום שילתא, על השרידים העתיקים שהתגלו במקום ובעיקר את סיפור הקמתו של המקום, שנוסד ב־1977 כיישוב המשלב בין תעשייה, חקלאות ותיירות.
טיול ותצפית, במעלה המדרגות של המרכז הקהילתי
13:00 | משהו לעשות: סדנת מנדלות מקרמיקה
חמש דקות משילת ואנחנו ביישוב הסמוך לפיד. בכניסה לאחד הבתים היפים שלט קרמיקה קטן מורה על הסטודיו של סיגל בוריה, ששמו סיגלריה. אנחנו מצלצלות בפעמון ובוריה יורדת בדילוגים מביתה ופותחת לנו את החנות הקטנה, כמו גם צוהר לעולמה - עולם של כלים ומילים ואוסף מגוון של תכשיטים, מנדלות, צבעים וצורות.
העין מרפרפת בהתרגשות על משפטים החרותים במכחול עדין בידה של סיגל, וחובקים מסרים וטקסטים שמרגשים אותה, מציטוטי הרמב"ם והרב קוק ועד לשורות משיריו של שלמה ארצי.
בסטודיו אפשר גם להשתתף בסדנה של יצירת מנדלות בקרמיקה מחומרים שהיא מלקטת מהטבע.
סיגלריה
15:00 | משהו לקנות: פרחים, מתנות ופחמימות
שילת, כך הסביר לנו וילנסקי, הוא המושב הראשון והיחיד בישראל שבו הוקצו נחלות לתעשייה ולא רק לחקלאות. ככזה אזור התעשייה שבו ניחן בשלל מפתה של אפשרויות לפינוק בלוטות השופינג.
דילוגי הקניות לסוף השבוע החלו בחנות הפרחים הוותיקה פלורוז, עסק משפחתי ותיק ומלבלב, שעבר לידי הדור הצעיר, אשר הניף אותו לגבהים חדשים והפך אותו לממלכת עיצוב, סטיילינג ומתנות יפות.
נבלענו בין המחלקות השונות, המסודרות לפי צבעים ונושאים, רכשנו מלוא הטנא פרחים, עציצים וחפצים, והמשכנו לקפה אחרון ובבקה שמרים תפוחה בחנות המפעל של מאפיית טלר המפורסמת מרחוב אגריפס שבירושלים.
פלורוז, מאפיית טלר