אלה תמר אדהנן, מנהלת השוק הישראלי־אמריקאי בסיליקון ואלי בנק / צילום: Rodolphe Felix
אלה תמר אדהנן לא חלמה על החיים שיש לה היום. היא בכלל לא תכננה לגור בארה"ב, ובוודאי שלא דמיינה שבגיל 35 תהיה אחת הבנקאיות הישראליות המשפיעות ביותר על סצנת הטכנולוגיה בניו יורק. "החלום שלי היה לעבור לפריפריה, להקים גרעין קהילתי ולהיות קומונרית בבני עקיבא. היום אני כבר אומרת: אם תראיין אותי בעוד חמש שנים, אולי תפגוש מנכ"לית בנק".
אדהנן גם לא תיארה לעצמה שאחרי שטיפסה כל כך גבוה, מקום העבודה שלה, סיליקון ואלי בנק (SVB), יתרסק. אלא שבמרץ 2023 הוא חווה משבר שלא נראה שנים בארה"ב. היא הייתה אז בכנס שניהלה ל־120 משקיעים בדובאי. "עליתי על מטוס ונחתי בקליפורניה ובין לבין - כבר אין בנק", היא מספרת. SVB נקלע לסחרור פיננסי בשל הימור של המנכ"ל על רכישות אג"ח. אלפי יזמים ומשקיעים בעולם נאלצו למצוא פתרון מיידי ל־130 מיליארד הדולר שהופקדו בבנק, תחת איום של הרגולטור האמריקאי להפקיע חלק מהפיקדונות.
● פרויקט הנשים המשפיעות של גלובס 2025: הרשימה המלאה
"ברגע הזה הבנתי מהי אחריות אמיתית. הטלפון שלי היה מוצף באלפי שיחות. לא היה זמן להתלבט, לא היה זמן לרחמים עצמיים, היינו צריכים לדבר עם הלקוחות, להראות שאנחנו כאן כדי להישאר ולתת לסערה לחלוף. אנחנו בנינו את האקוסיסטם הזה, היינו הבנק של יותר ממחצית החברות מגובות הון סיכון ויותר מ־80% מקרנות ההון סיכון והפרייבט אקוויטי, וזה רק בארה"ב. אני חושבת שעיכלתי את מה שקרה אולי רק כמה שבועות לאחר מכן".
למזלה חייה שבו למסלולם כשהיה מי שהציל את SVB, בנק בינוני בשם פירסט סיטיזנס.
כך, כבר שבע שנים היא הבנקאית של חברות ההייטק ומשקיעי הטכנולוגיה הגדולים, בתחום העסקי והפרטי. בחודש שעבר היא גם קיבלה בשורה משמחת: נוסף לפיתוח שוק המזרח התיכון היא תנהל חשבונות של קרנות פרייבט אקוויטי בניו יורק, עם צוות של כעשרה עובדים תחת ניהולה הישיר.
ההתחלה במורגן סטנלי
אדהנן נולדה לפני 35 שנה בעיר גונדר באתיופיה כאחות הבכורה למשפחה בת שבעה ילדים. כשהייתה בת 3 עזבו את העיר ובמסע רגלי בן שבוע עשו דרכם לבירה אדיס אבבה, ומשם עלו לישראל במסגרת מבצע שלמה. תחילה התמקמה המשפחה במרכז קליטה בדימונה ולאחר מכן עברה לקבוצת יבנה שבדרום, שם גדלה. היא נשלחה לאולפנה הדתית בכפר גבעת וושינגטון, מרחק הליכה מביתה. את רוב זמנה בילתה בתנועת בני עקיבא.
"עקומת הלמידה שלי הייתה מהירה מאוד", היא מספרת. "אי אפשר להתעלם מהאתגרים שעברנו, אבל החינוך של ההורים שלי לימד אותי שהנסיבות הן הנסיבות, אז צריך להישען על ההחלטות שמקבלים. זה היה בית של חינוך למצוינות, כזה שבו כשאני חוזרת עם ציון 98 - זה לא מספיק. הייתי סופר־מצטיינת, ואולי לא חנונית, אבל ילדה תחרותית מאוד. אני חושבת שזה נשאר בי עד היום".
אדהנן סיימה תיכון בהצטיינות בהרחבות רבות, בהן מתמטיקה, ביולוגיה ותנ"ך ("לא היו לנו לימודי פיזיקה באולפנה"). היא אותרה לשירות מיוחד, במחזור הראשון והניסיוני, כבת שירות לאומי במשרד ראש הממשלה. כך בגיל 20 הגיעה לשגרירות ישראל בוושינגטון. "זה היה שינוי קיצוני", היא אומרת. "לא גדלתי בתל אביב, גדלתי בבני עקיבא". היא נשארה לעוד שלוש שנים כראש מטה במחלקה המדינית בשגרירות, עבדה עם שגרירויות זרות, שוחחה עם פקידים בבית הלבן והכירה היטב את מוסדות הממשל האמריקאי. במקביל למדה כלכלה ופיננסים באוניברסיטת מרילנד בפאתי וושינגטון.
המזל שוב האיר לה פנים כשבבנק מורגן סטנלי החליטו לגייס אנליסטים שאינם רק בוגרי ליגת הקיסוס, ואוניברסיטת מרילנד הייתה אחד המקומות הראשונים שהגיעו אליו. "השתחלתי לפאנל שהבנק ערך בקמפוס והקשבתי. הייתי סקרנית מאוד, אבל זה לא שהיה לי חלום להיות בנקאית. אחרי תשעה ראיונות התקשרו אליי והודיעו שהתקבלתי. הייתי בטוחה שבעוד רגע מתקשרים להודיע לי שזו טעות. אז חתמתי על החוזה וחיכיתי שבועיים. רק אחר כך התקשרתי לאמי ובישרתי לה שהתקבלתי למורגן סטנלי, והיא שאלה: זה טוב? 'כן', צחקתי, 'זה טוב'. בארה"ב אמהות מסלילות את הילדים לעבודה בבנקאות, ואצלנו זה פשוט היה ככה על הדרך".
אדהנן עברה לניו יורק כאנליסטית מכירות בחדר המסחר שעובד עם הגופים המוסדיים הגדולים ביותר. "לא הייתי טריידרית, אבל שם למדתי לקלל. זו הייתה סביבה גברית מאוד, אנשים שעובדים שעות על גבי שעות, מצאת החמה עד צאת הנשמה. הייתי יחידה מסוגי לא רק במגדר, אלא גם ברקע שלי, וזה היה בית הספר הטוב ביותר שהיה לי, כי בניגוד לרוב האנשים שמנסים להתאים את עצמם לסביבה, ידעתי היטב איך להביא את עצמי למקום ולשמש כמעין מגדלור ערכי.
בשבוע השני שלי בתפקיד העזתי לענות לטלפון שהתקשר רבע שעה לפני תום המסחר, משהו ששום אנליסט מתחיל לא היה עושה. זה היה לקוח זועם שאיש לא ענה לו, שצעק עליי: אם לא תעזרי לי עכשיו, בגללכם אפסיד את הכסף שלי. בקושי הבנתי מה הוא אומר ואזרתי אומץ לומר לו: אדוני, אתה רוצה לעמוד בדד ליין? מה דעתך על ניתוק השיחה, ושאני אלך לעזור לך בזמן שנותר למסחר. הפכתי למנהלת התיק שלו עד סיום התפקיד שלי שם. למדתי להיות חדה יותר, אסרטיבית יותר, לגרום לדברים לקרות ובעיקר לעבוד קשה מאוד".
אבל זו הייתה גם משרה מתגמלת ועמוסת בונוסים. אדהנן קנתה את הדירה הראשונה שלה במתחם דיור בר־השגה סמוך לכיכר מדיסון בלב מנהטן. "יש כאלה שיגידו שהעבודה הקשה לא שווה את הבונוסים, ובאמת, משלמים מחירים אישיים לא מעטים על העבודה הקשה הזאת".
"עלייה בכמות הישראלית שמגיעים"
ל־SVB הגיעה בעקבות שני לקוחות, יזמי הייטק מהמעגל החברתי שלה. בשנים לפני שפשט את הרגל הוא היה לבנק המרכזי של חברות ההייטק, היזמים והמשקיעים, וצבר תדמית של חד־קרן נוצץ. זה קרה בין היתר הודות לתיאבון בסיכון גבוה לחיתום הלוואות לסטארט־אפים הפסדיים מעוטי הכנסות ויחסים קרובים שנוצרו עם קרנות ההון סיכון שהשקיעו בהם. הוא סיפק קווי אשראי לקרנות ושירותי בנקאות אישית למשקיעים, כמו ניהול עושר ואפילו מימון משכנתה. כך, בזמן שרוב הבנקים סלדו מהסיכון הכרוך בסטארט־אפים וקרנות הון סיכון, אנשי SVB גרפו את כל הקופה.
אדהנן חיפשה טאץ' אישי מעבר לבנקאות גרידא ומצאה אותו שם. אחרי קדנציה של עבודה עם קרנות הון סיכון ופרייבט אקוויטי, הפכה לאחת ממובילי הצמיחה הגלובלית. בתפקידה כסגנית האחראית על הודו, ובהמשך אחראית המזרח התיכון, למעט ישראל, דילגה בין צ'נאי לקהיר ועמאן.
את בעצם צמחת עם הבנק שהתמוטט, והוא היה מעין הבייבי שלך, תוצר של השקעה שנתת במשך חמש שנים.
"זה היה מה שחיפשתי, לקום בבוקר למקום שהוא מעבר לעבודה, והרגשתי חלק מהבנייה של דבר גדול. הגעתי לשם כשהיינו 2,700 עובדים וצמחנו ליותר מ־8,000. הלקוחות היו השותפים שלנו, כי אתה לא רק נכנס לעבודה של היזם או המשקיע, אתה גם עוטף אותו בבנקאות אישית, קראנו לזה One SVB. לא היינו עוד בנק לסטארט־אפים, אלא נבנינו במיוחד עבור סטארט־אפים לפני 40 שנה. היינו על גג העולם, והיה ידוע שרוב מי שעובד ב־SVB לא עוזב. אני באופן אישי ייצגתי את הבנק בשווקים הבינלאומיים, הייתי מעין הפנים של הבנק במקומות רבים בעולם".
מי שחילץ אתכם הוא בנק בינוני בשם פירסט סיטיזנס, שקיצץ בכמה מהפעילויות שלכם כמו גם ברוב הפעילות הבינלאומית.
"אנחנו ממשיכים לפעול גם בתוך פירסט סיטיזנס כחטיבה נפרדת עם המותג הוותיק. רק בשבוע שעבר עשיתי ארבעה אירועים אסטרטגיים לקרנות מובילות שוק. אנחנו עדיין עובדים צמוד מאוד עם מייסדים בכל שלב, מהקמת החברה ועד ההנפקה. ברור שהיה משבר, אבל לרכוש אמון מחדש לא נעשה רק במילים, אלא גם בעשייה, בלהראות שאתה קם על הרגליים עם הקהילה שלך ובמתן תשובות. אנחנו מדברים עם הלקוחות שלנו בצורה כנה ומציגים להם את התוכניות קדימה. אנחנו כאן כדי להישאר".
ובינתיים הריביות שהיו אפסיות בשנים היפות עלו, אז חברות פחות צריכות בנקים שייתנו הלוואות.
"זה נכון שהשוק עבר אתחול, וחברות מבינות שכסף הוא כבר לא זול כמו פעם, ושהוא חייב לעבוד חכם יותר. אבל היום המשקיעים דורשים מהחברות שלהם תשואה גבוהה יותר והערכת השווי שלהן יורדת, מה שמהווה תמריץ לגיוס חוב. לעיתים חברות מעדיפות ליטול הלוואה כדי לא להתפשר על השווי שלהן או לסבול מדילול מניות. יש כסף בחוץ, אבל לוקח זמן לגייס אותו".
SVB סגר את המשרד הישראלי שלו, כך שאת יכולה לעבוד עם יזמים מקומיים רק מרחוק.
"זה חיסרון מסוים, אבל זה רק עניין של זמן עד שהחברות מתרחבות לכאן, לניו יורק, וכאן היתרון שלנו - כי כשהן בוחרות להגיע לכאן, אנחנו עוזרים להן. באופן מצער יותר או פחות, אנחנו רואים עלייה בכמות היזמים הישראלים שמגיעים להקים את החברה שלהם כאן, אני עוזרת להם לדבר 'אמריקאית', עוזרת להם לשחק את המשחק במגרש של הגדולים ולהבין איך להתנהל נכון בשוק המקומי".