קינוחים בפטיסרי של קובי צביאלי / צילום: מתוך עמוד האינסטגרם פטיסרי רחובות
דבר לא הכין אותי להפתעות הצפונות ברחובותיה של רחובות. הגעתי אליה ביום של ממטרים פזורים, עם מעט מאוד ציפיות. אלא שמפגש אקראי עם תושבת העיר ומורת הדרך דפנה קורן כהן גילו לי פנינים היסטוריות וקולינריות - והפכו את החוויה לכזו ששווה מדור.
● חגית אברון תופרת יום | במשאית אוכל חצי שעה מתל אביב מסתתר סוד נפוליטני שעשרות מחכים לו בתור
● חגית אברון תופרת יום | בתחנת דלק בגליל מצאנו קפה עם ארוחות בוקר מושחתות וקינוחים מפתיעים
● חגית אברון תופרת יום | בלב משתלה עם צמחים נדירים יש הפתעה שאף אחד לא ציפה לה
11:00 | משהו לאכול: מלבן וניל ופטל ופס פירות יער
כבר בתחילת הסיור קורן הציבה רף גבוה. במקום דחוק באגביות בין שתי חנויות, ללא שלט מגונדר ופינות אינסטגרמיות, מסתתר לו הפטיסרי של קובי צביאלי, מקדש שאליו עולים לרגל מקומיים וכמה מסתננים שמבינים עניין. צביאלי, רואה חשבון בדימוס, נהג לפנטז בלילות על ענני קצפת מתוקים. הוא התפטר מעבודתו, ארז את חלומו ואת בת זוגו והחל את המסע החדש בחייו בפריז.
הפטיסרי העמוס ריחות, מאפים ואנשים הוא מחלוצי הז'אנר, ומאז פתיחתו ב־2018 הוא ממשיך להגשים את חלומו של צביאלי ולתת נחמה לרבים אחרים.
אחרי שגילינו שהפחזניות אזלו ראשונות, סקרנו מלבני בצק עלים ממולאים וניל ופניני פטל בוהק בקודקודם, ולבסוף בחרנו בדייניש וניל ממזרי בפשטותו ואגדי בטעמו. נשבענו לחזור ללקט פס עטור פירות יער לבני הבית, ונפלטנו לרחוב.
פטיסרי
12:00 | משהו לשתות: חנות קפה שהייתה בעברה חנות קפה
רחוב אחד העם בעיר הוא בבחינת עולם הולך ונעלם, שכן יש בו חנויות קטנות כמו של פעם, שבהן טמונה נשמה יתרה וקסם מיוחד.
בדלת הסמוכה לפטיסרי נכנסנו לחנות קפה - כשמה כן היא, מקום שגיקים של קפה יחבבו. יש בה תערובות מסתוריות הנקלות על פי מתכון ייחודי, חליטות תה מצוינות ואוסף יפה של כוסות ומקינטות.
דפנה מסבה את תשומת ליבי לסיפורו של המקום: בעת שיפוצו התברר במקרה שכבר לפני שנים שכנה במבנה חנות קפה.
אנחנו לוגמות בעמידה קפוצ'ינו מהביל ואספרסו מדויק מתערובות "השלישייה הסודית", לוקחות הביתה שקית עם ניחוחות המקום למזכרת וממשיכות בסיור.
חנות קפה
13:00 | משהו לקנות: רחל, נחום גוטמן ודני רובס
תוך כדי גיחות לחנויות בטעם של פעם מספרת דפנה (שלסיור שלה היא קוראת "לרחובות שלנו יש קסם מיוחד") בקול של פיה את קורותיה של העיר. "בניגוד למושבות האחרות שהוקמו באותה העת, שהיו בתמיכת הברון, ביקשו מייסדיה של רחובות לא להיות תלויים בכספו".
כך, כוחה של המושבה בעצמאותה, מה שהביא לעיר פילנתרופים, אנשי רוח, סופרים ומשוררים כמו רחל, שהתגוררה בה ועבדה בגן הילדים הראשון, אלכסנדר פן ונחום גוטמן. "אפילו דני רובס התגורר כאן", מחייכת דפנה ומצביעה אל אחד הבתים היפים המכונים בתי המיליונרים.
בקצה רחוב אחד העם אנחנו נכנסות לשאוף מלוא הריאות השראה, צבעים וניחוחות פרחים בבתיה, חנות זעירה ומטריפה השייכת לעדי זוהר רום, מעצבת תעשייתית, שחלמה בפרחים. ברחוב ברוידא, הקרוי על שמו של אחד ממייסדי העיר, נדבן וסוחר עשיר, אנחנו לוגמות יין בחנות הקטנה ברוידא. "גידלו כאן גפנים, הדרים ושקדים", מספרת דפנה, ואנחנו חוצות לחנות הספרים העצמאית מילתא, שרק שמה מעורר בי רצון להתפרקד בין המדפים ולחטט בין השורות והמילים.
בתיה - חנות פרחים; ברוידא - חנות יין; מילתא - חנות ספרים
14:00 | משהו לנשמה: פרלינים שצריך לערסל בפה
כהומאז' להדרים שגידלו בראשית ימיה של רחובות, בחנות השוקולד ברונו מגישים קליפות תפוזים מרירות טבולות בשוקולד מריר משובח ופרלין ממולא צ'ילי־תפוז, שרקחה השוקולטיירית יוליה פרגר.
אנחנו מקנחות יום רטוב וגדוש בטוב בעוד יותר טוב. אנטון, בן זוגה של יוליה, מושיב אותנו ללגימה של שוקולד חם וסמיך ומציג לראווה בונבונים של שוקולד - קולקציה מופלאה של פרלינים מגונדרים, שחלקם זכו בפרסים בתחרויות נחשבות בעולם.
אנטון מסביר איך לטעום את הפרלין, ואנחנו כובשות דחף לנגוס בו באבחה. מתברר שכמו יין טוב הוא זקוק לזמן ערסול בפה. אנחנו ממלאות אחר הוראותיו בצייתנות, מתחילות מהעדינים והמתונים ועוברות אט־אט לעזי הטעם. טעמים של שומשום שחור ואגס מתפרצים במתינות בפה ובאחת מתפוצצים בקשת של גוונים וטקסטורות.
ברונו שוקולד