מלי ברכיה־נידם / צילום: סלי פרג׳
פברואר 2020. עוד שנייה תתפרץ מגפת הקורונה שתזרע פחד ותשבית את המדינה וחלקים גדולים בעולם לתקופה ארוכה. בדיוק בעיתוי האומלל הזה קנו מלי ברכיה־נידם ובעלה דירה להשקעה באתונה. מדוע זוג צעיר בוחר להשקיע דווקא ביוון? כסף בקיר, פודקאסט ההשקעות והנדל"ן של גלובס, אירח את ברכיה־נידם שסיפרה בכנות יוצאת דופן על המסע הנדל"ני רצוף המהמורות והקשיים שלה, והסבירה למה למרות זאת היא דווקא מרוצה מההשקעה.
● כסף בקיר | "אם קבוצת רכישה לא מציגה הנחה של 15% על השוק - אל תצטרפו"
● כסף בקיר | משקיע הנדל"ן שהתחיל רק עם 60 אלף שקל בכיס
● כסף בקיר | עם תשואה של 25% בשנה: כך תוכלו להשקיע בנדל"ן בלי לקנות דירה
מחירי הדירות הובילו לחישוב מסלול מחדש
"אני דוסית בהסוואה, גרה מזה כמה חודשים ברמת גן", היא מבהירה כבר בפתח המפגש, ומסבירה כיצד התקבלה ההחלטה לפנות לאתונה. "אצלנו הדתיים - מתחתנים וקונים דירה. זו נוסחה מאוד פשוטה", היא אומרת ומסבירה שאפילו היה להם ההון הדרוש לצעוד במסלול ה"רגיל". אלא שמחירי הדירות שהם ראו, וההתחייבות למשכנתא גבוהה, גרמו להם לחשב מסלול מחדש - לוותר על רכישת דירה, ולבחור בהשקעה בנדל"ן. הבחירה באתונה נעשתה לאחר שבעלה השתתף במפגש של מלווה משקיעים ו"נדלק" לדבריה על העיר.
"יותר מהכול, זה היה נשמע כמו משהו שאני יכולה להשיג. בארץ לא הרגשתי את זה", היא אומרת. נקבע מפגש המשך שבו קיבלו בני הזוג הצעה מפורטת. "מדובר בבחור ישראלי שהציע ליווי. הוא לוקח אותנו, מסדר לנו הכול ומתחילים לעשות כסף. ככה זה היה". בתוך זמן קצר נקבעה טיסה לאתונה, ויום מפרך של סיור דירות החל.
"יצאנו למסע דירות משוגע. ראינו בערך כל שעה דירה, ככה 10 דירות. בעלי מנהל יומן כזה ונועץ במפה מיקומים. היה מצחיק שהמלווה הישראלי הגיע עם מתווכים לכל דירה. מודה שקיבלתי קצת חוסר ביטחון כי לא הבנתי מה החלק שלו בעניין. בנוסף נפגשנו עם עורכת דין מקומית. בסיום הסיור הרגשתי מכיוונו לחץ שנקבל החלטה", היא משחזרת.
נורה אדומה אחרת שנדלקה הייתה שלמעט דירה אחת - כל הדירות שהוצגו להם, חרגו ממסגרת התקציב שהם הגדירו מראש שעמדה על 50 אלף יורו.
"הדירה שייכת לכנסייה וצריך לשחד מישהו"
למרות הכול - או אולי בשל הלחץ - בני הזוג נתנו אור ירוק לרכישת הנכס שהומלץ על ידי המלווה. אלא שאז התעוררה בעיה. "עוד לפני שהעברנו כסף אמרו לנו שיש איזו בעיה עם הדירה - היא שייכת לכנסייה וצריך לשחד מישהו. סיפורי מעשיות", היא נזכרת ומסבירה שבסוף הם בחרו בנכס אחר.
"זאת הייתה הדירה שאהבתי. דירת 60 מטר, וינטג' מהממת, בבניין מהמם, קומה שישית. עד היום אני יכולה לראות את עצמי גרה שם. התקדמנו ושוב היו משברים. בלגן במסמכים, ובבדיקת נסח טאבו מסתבר שיש גם מחסן, אז זה תוספת של 5,000 אירו ואנחנו כבר ב־68 אלף אירו, וזה לפני העמלות ושכ"ט עו"ד", היא אומרת. לבסוף החליטו לרכוש את הנכס, כאמור בדיוק כשפרצה הקורונה, דבר שהקשה מאוד על השכרת הדירה. בהמלצת המלווה התקשרו עם חברת ניהול, שהצליחה לבסוף למצוא דייר בשכר דירה חודשי של 400 אירו - 100 אירו פחות מהמחיר המצופה.
בשלב זה מסבירה ברכיה־נידם שהעבודה מול הבנקים ביוון שונה מבישראל ("אין אפליקציה, הכול ידני"), ואף שהכסף אכן נכנס בכל חודש, הם למעשה לא קיבלו שום אסמכתה מחברת הניהול שהתפטרה באופן חד צדדי מניהול הנכס. נודע להם על כך רק בדיעבד, כשקיבלו (חצי שנה לאחר שהדירה הושכרה) טלפון מעורכת דין יוונייה שהסבירה להם כי שכנים התלוננו במשטרה על הדיירים.
כשניסו לפנות למלווה הישראלי כדי שיחבר אותה לגורמים מקומיים, טען שהוא פרש מהביזנס. "הבנתי שהדירה לא מנוהלת ושאני חייבת לטוס לשם", היא מספרת. כשהגיעה לדירה גילתה שהשכונה פחות נוצצת ממה שחשבה, ושבדירה מתגוררים עובדים זרים.
אחד מהם, המתכנה מאוריציוס, הסביר שהחל מעכשיו כל הקשר יתנהל מולו. ההסדר עבד למשך כשנה, עד ששוב הגיעה שיחה מיוון. שוב צרות עם המשטרה. בירור העלה שמאורציוס נפטר, ומי שהציגה עצמה כחברתו הפכה להיות ה"שוכרת" של הנכס. כדי להמשיך לגור בדירה, היא אף הסכימה להעלאה בשכר הדירה ל־480 יורו לחודש. אלא שחצי שנה חלפה והתשלומים הפסיקו להגיע. הפעם ברכיה־נידם לא טסה לאתונה: היא שכרה חברת ניהול ישראלית מקומית שאנשיה נאלצו לפרוץ לדירה.
"בכל חדר יש מזרנים, עובש, חלונות שבורים"
סרטון וידאו שנשלח אליה לימד על מצב הדירה. "בכל חדר יש מזרנים, עובש, חלונות שבורים", היא אומרת. חברת הניהול הציעה לבצע שיפוץ בעלות של 20 אלף אירו. אמנם המחיר היה אסטרונומי, אך הדירה עמדה ריקה וללא שוכרים וכך מלי נתנה אור ירוק לשיפוץ.
תוך כדי כך היא הרגישה שמשהו לא בסדר, והחליטה לטוס שוב ליוון. הפעם התלוו לנסיעה בעלה ובתה התינוקת. מסקנתה מתשובות שקיבלה מהפועלים בשטח הייתה: עלות השיפוץ מנופחת. בשלב זה היא החליטה שני דברים: להיפרד גם מחברת הניהול הזו, ולשכור קבלן מקומי להמשך השיפוץ. ההחלטה הזו קיזזה 5,000 אירו מהעלויות.
אף שהשליטה חזרה לידיה, הדברים לא תמיד הסתדרו היטב. הקבלן הבטיח שיפוץ בשלושה שבועות - אך הוא התארך לחודש וחצי ("זמן יווני"). שכר הדירה אמנם עלה ל־550 אירו, אך בשל הביקוש הנמוך השוכר הצליח להביא אותה לחתום על הסכם ארוך טווח של שלוש שנים.
למרות דרך החתחתים, מלי מרוצה מההשקעה באתונה. "כיום נכסים כאלה נמכרים ב־130 אלף אירו, כך שהייתה פה עליית ערך משמעותית. אני גם מקבלת הכנסה חודשית, וביחד זה הרבה יותר ממה שהייתי מקבלת בישראל".
כשמחברים את עלות הדירה, השיפוץ וכל מה שמעבר כמו עלות הטיסות, בחישוב גס, כבר מתקרבים ל־100 אלף אירו.
"אני מסתכלת על זה כך: אם הייתי קונה דירה בדימונה, שזו אופציית השקעה שחשבנו עליה בעבר, אז גם היינו צריכים הלוואה נוספת, וגם היה נכנס בכל חודש משהו כמו 2,000 שקל משכירות שזה בק טו בק עם החזר ההלוואה. פה יש לי רווח. הוא לא גבוה, אבל רווח".