טראמפ גילה שב–1908 מישהו ''מתח בסרגל'' את גבול ארה''ב–קנדה. הוא רוצה לעקם אותו / צילום: Shutterstock
דונלד טראמפ מדבר הרבה על קנדה, אולי אפילו יותר ממה שהוא מדבר על אוקראינה, או על הריביירה של עזה. הוא רוצה לספח אותה לארה"ב כמדינה ה-51, אף כי היא גדולה מארה"ב. רק כך, היא תוכל להיחלץ מן המכסים הכבדים, שהוא זומם להטיל על היצוא הענף שלה לארה"ב.
● השבוע בעולם | תנו לי תחנות כוח, אומר טראמפ לאוקראינה, ומה קורה כשהתקרה נופלת בסרביה
● פרשנות | התהפוכות במדיניות החוץ והמסחר של טראמפ ומה ישראל יכולה ללמוד
● שאלות ותשובות | "אויבי אמריקה לא יראו את זה בא": זה מטוס הקרב החדש של טראמפ
בסוף השבוע שעבר הוא הפתיע את שומעיו בטענה משפטית. קנדה לא הייתה צריכה כלל לבוא אל העולם, הוא אמר. גבולה עם ארה"ב נתחם באופן שרירותי ב־1908. תסתכלו על הגבול הזה, הוא אמר. הרי ברור שמישהו פשוט ישב עם סרגל, ומתח אותו. איזו מתיחה. כמעט 9,000 ק"מ, הגבול הארוך ביותר בעולם.
יש בזה משהו. הגבול אמנם היה שרירותי. הוא אמנם נתחם בסרגל. אבל אם הסרגל מפקיע את הלגיטימיות מגבולות בינלאומיים, אז הבה נשליך את כל יבשת אפריקה, פשוט כולה, אל כור ההיתוך, ונתחיל מחדש. כך אפריקה חולקה בין הקיסרויות האירופיות בשלהי המאה ה־19. אם כל גבול ישר ראוי לביטול, שמא נתחיל בגבול ישראל-מצרים? ונמשיך בגבולות עיראק עם סוריה ועם ירדן?
למען האמת, שרירותיותם של גבולות אינה נובעת רק מזווית מתיחתם. גם גבולות מעוקלים מצטיינים בשרירותיות, כשהם חוצים עמים, שבטים ולשונות. שאלו נא את הכורדים של המזרח התיכון, שמצאו את עצמם מחולקים בין ארבע ארצות; או את ההונגרים של סלובקיה, של רומניה ושל סרביה; או את החלוקה ההרסנית ביותר של הזמן המודרני, זו שפיצלה את הגרמנים בין שתי מלחמות העולם בין חמש ארצות, והציתה את המלחמה הבאה.
מסוקי בלאק-הוק
גבולות, מי בכלל צריך אותם. פציפיסטים ואינטרנציונליסטים הציעו, הרבה לפני שמישהו התייחס אליהם ברצינות, לכונן 'ממשלה עולמית'. במשך שנים, החשד שהאו"ם זומם להשתלט על ארה"ב באמצעות מסוקי בלאק־הוק (באמת) ולכונן בה ממשלה סוציאליסטית (באמת) העניק השראה לחובבי תיאוריות קונספירציה ולמיליציות, שניסו להציל את עצמאות אמריקה באמצעות פיצוץ קטלני של מתקני ממשלה.
טראמפ חוזר ואומר בזמן האחרון שהאיחוד האירופי הוא "נבזי (nasty) מאוד", והוא נוסד "למשימה עיקרית אחת, 'לדפוק' (screw) את ארה"ב". כמובן, האיחוד האירופי הוא גלגול מאוחר של ארגונים פאן־אירופיים, שקמו זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה, כדי לחזק את שותפות הגורל בין הארצות שהתקרבו להרוס זו את זו בשתי מלחמות העולם. אבל זה עניין מופשט מדיי בשביל אמן העיסקאות ויזם הנדל"ן היושב בבית הלבן.
הימין הקיצוני, האמריקאי וגם האירופי, שונא את האיחוד האירופי כמעט מאז ומעולם, בעיקר מפני שכרוך בו ויתור רחב ממדים על ריבונות באמצעות האצלת סמכויות רחבות על מוסדות רב־לאומיים. הגבולות הלאומיים כמו נעלמו. שוו בנפשכם: אלה הם הגבולות שארצות חזרו ויצאו עליהן למלחמות דמים במשך אלף שנה.
גבולות היו נתונים לשינוי תכוף, בכוח הזרוע, פחות או יותר עד לפני מאה שנה. הם נהגו להשתנות במשא ומתן שלמחרת הקרב, כמעט בהסכמה ג'נטלמנית. המפסידים ידעו שהם חייבים לוותר על שטחים כדי שהאויב יוותר על כיבוש בירתם.
"הגבול?", שאלה יקתרינה הגדולה
היו ארצות שכל מהותן הייתה ההתפשטות הטריטוריאלית. בעצם ספק אם אפילו היה אפשר לחשוב אותן לארצות במובן המקובל. "הגבול?", שאלה לפי המסופר קיסרית רוסיה יקתרינה הגדולה, והשיבה: "הוא נמצא במקום שבו אנחנו נמצאים". כל הגיונה של רוסיה היה מבוסס על התפשטות בכל הכיוונים. בנפול הקיסרות הרוסית היא השתרעה על פני עשרה אזורי זמן, מן האוקיינוס השקט עד מרכז אירופה. היא עצרה באופן לא־וולונטרי.
ארה"ב לא חדלה להתפשט מתחילת המאה ה־19 עד אמצע המאה ה־20. היא התחילה ברצועה לא מאוד רחבה בחוף האוקיינוס האטלנטי. 75 שנה אחר כך היא שכשכה את רגליה במי האוקיינוס השקט. את רוב שטחיה היא רכשה בכסף, או כבשה במלחמות נגד עמים ילידים. אבל היא יצאה גם לשתי מלחמות חיצוניות. היא השתלטה על חצי מקסיקו, והגיעה עד הפיליפינים בצד השני של האוקיינוס. בסוף המאה היא גם גנבה את איי הוואי מידי ילידיהם, אף כי היא עצמה הכירה בעצמאותה של ממלכת הוואי.
כללי התנהגות חדשים נוסחו בסוף מלחמת העולם הראשונה. מלחמות התפשטות הוצאו אל מחוץ לחוק הבינלאומי. מי שזכו בלוטו לפני 1919 הורשו לשמור על הרווחים. אבל הלוטו פסק רשמית. תחילה מוסוליני, אחר כך היטלר ולבסוף סטאלין חזרו והפעילו את הקזינו, עם תוצאות מזעזעות. הקזינו חזר ונסגר, לכאורה, לאחר מלחמת העולם השנייה.
עכשיו טראמפ רוצה לחדש את פעולתו. הוא רוצה את קנדה, את גרינלנד ואת פנמה; אולי יותר. אם הוא ימחק גבול אחד או שניים, הוא ימחק הרבה יותר. הרעיון מוצא חן בעיני צופים בימין הלאומני הישראלי. עמית סגל המבריק כתב באחרונה רשימה בוול סטריט ג'ורנל שבה דיבר בשבח שכתוב הכללים של 1919. אני מכבד אותו על תודעתו ההיסטורית, אבל מזכיר לו שהוא מתקרב במידה לא נעימה אל אנשים לא נעימים, שאת חייהם הדריכה השאיפה להרוס את כללי 1919 והם התקרבו להרוס את העולם.
טראמפ מאיים על הרקמות העדינות ביותר של הסדר הבינלאומי הרופף. פוטין כבר נמצא בעיצומו של איום כזה, ושי ג'ינפינג של סין מתכונן. הנה ימים טובים באים.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.