רחפן FPV בפעולה / צילום: Shutterstock
החדשנות הישראלית בולטת בתחום הההגנה בכל העולם, כשאחת החברות הלוהטות בתחום היא צעירה במיוחד שעוסקת באימונים - ומסקרנת לקוחות ברחבי העולם. עם זאת, ישראל היא רק שחקנית אחת בתחום באזור, כשדווקא טורקיה ומצרים משלבות זרועות יחד לפיתוח אמצעים בלתי מאויישים, ואיראן עלולה להתקדם די בקלות לטילים בליסטיים בין־יבשתיים. על כל זאת ועוד בפינת התעשיות הביטחוניות של גלובס.
● "יכולות יוצאות דופן במחיר נמוך": מנכ"ל רפאל חושף - מתי מערכת הלייזר תהפוך למבצעית
● שנה חלומית ליצרנית הנשק אלביט: "האיום הסיני, הרוסי והאיראני הם הזדמנות אדירה"
הסטארט־אפ שלוקח את אימוני הלוחמים לקצה
הסטארט־אפ הישראלי בן הארבע - קומבטיקה, שעוסק באימון יחידות באמצעות יכולות בינה מלאכותית מתקדמות, חשף את גרסת ה־2.0 שלו שכוללת, בין השאר, יותר מ־50 תרחישים, שבע מפות ואף מצבים של הפעלת אמצעי ראיית לילה. במסגרת ההשקה והרצון ללמוד מהשטח על התאמות נדרשות, יחידות מיוחדות בחנו את הגרסה החדשה, שגם דיפלומטים זרים מתעניינים בה.
גלובס בחן את המערכת, שעבורה מספיקות שתי מזוודות בלבד לצורך הפעלה בשטח. היתרון המיידי שהורגש הוא שלא מדובר באותם תרגילים "יבשים" בצבא שצועקים "אש, אש, אש", בהם קשה להיכנס למצב ברמה המנטאלית. במקרה של קומבטיקה, השימוש במשקפי מטאוורס והיכולת של המפעיל להנחית איומים חדשים תוך כדי תרגיל הופכת את האימון להרבה יותר חד.
החברה, בין השאר, מספקת נשקים, מחסניות ומכלולים שהיא מייצרת במדפסות תלת־ממד, ובאמצעותם מקבלים סטטיסטיקות בתום התרגילים. בהן, למשל, כמות הקליעים שנורו, יעילות הפגיעות מתוכם, וחשוב יותר מכל - ניטור של אירועי דו"צ. הגרסה החדשה מהווה שלב נוסף בפריחה של החברה הצעירה שמאז 7 באוקטובר אימנה כוחות צבאיים וביטחון פנים בארבע יבשות, כולל כ־5,000 לוחמים ושוטרים.
טורקיה ומצרים משלבות זרועות בייצור אמצעי לחימה מתקדמים
החברה הביטחונית הטורקית האבלסאן חתמה על חוזה עם מפעל קאדר לתעשיות מתקדמות המצרי לייצור כלי רכב בלתי מאוישים. במסגרת ההסכם, מפעל קאדר ששייך לתאגיד הלאומי של משטר א־סיסי "הארגון הערבי לתעשייה", תקבל סיוע הנדסי מצרי ורישיון ייצור של מוצרי האבלסאן במתקני קאדר. "שיתוף הפעולה הזה הוא צעד ראשון לעבר שת"פ ארוך־טווח בין האבלסאן לבין קאדר", מסר שגריר טורקיה בקהיר, סליח מוטלו שן.
האבלסאן היא חברה ביטחונית טורקית שעוסקת במנעד רחב של מוצרים, בהם אמצעים בלתי מאויישים. המוצר שלהם בתחום הרכבים הבלתי מאויישים הוא ברכאן. גרסת 2 של הכלי מיועדת לטווח של כ־15 ק"מ, ותכלול אמצעים שנועדו ליירט כטב"מי איסוף וחימושים משוטטים. העסקה עם קאדר משקפת אסטרטגיה לאומית טורקית של העתקת פסי ייצור אל מחוץ למדינה, במטרה להגביר את ההשפעה הגאו־פוליטית.
בה בעת, עבור צרכי הביטחון של טורקיה עצמה, אנקרה משקיעה הון בחברות המקומיות. במסגרת תוכנית כיפת פלדה של מערך ההגנה הרב־שכבתי של טורקיה, משרד התעשייה והטכנולוגיה המקומי סגר חוזה בסך 616 מיליון דולר עם החברה המקומית אסלסאן. החוזה כולל שיפור יכולות בתחומים המכ"מים, הסנסורים, חימושים חכמים, וכן טכנולוגיות הגנה אווירית.
בארה"ב חוששים מטילים בליסטיים בין־יבשתיים איראנים
מפקד הפיקוד האסטרטגי של ארה"ב, גנרל אנתוני קוטון, התייחס במסגרת הצגת עמדות הפיקוד לשנת 2025 לפעילות הנרחבת של איראן בתחום החלל, כולל פיתוח המשגר הדו־שלבי סימורכ, וציין כי יכולת כזו "כנראה מקצרת את הזמן לייצור (טיל בליסטי בין יבשתי/ IBCM - ד.ש.א) בשל קווי הדמיון בטכנולוגיה".
רקטת סימורכ משתמשת במערכות הנעה דומות לטיל בליסטי בין־יבשתי, ולפי אתר ארמי רקוגנישן יכולה להועיל לטיל בליסטי למרחק של כ־3,860 ק"מ. לצורך ההשוואה, המרחק בין טהרן לבין תל אביב עומד על כ־2,000 ק"מ.
איראן היא אמנם לא שחקנית חלל ותיקה מאוד כמו ישראל, אך בהחלט בעלת ניסיון. בפברואר 2009 היא הפכה למדינה התשיעית ששיגרה לווין מתוצרת מקומית למסלול סביב כדור הארץ, הלווין אומיד שנועד לגבהים נמוכים. עבור אותו שיגור ועוד כמה מוצלחים עד 2015 של לוויינים קטנים (פחות מ־50 ק"ג), בטהרן השתמש בטיל סאפיר שהוא למעשה הרחבה של הטיל הבליסטי שיהאב.
המגבלה של אותה הרחבה הביאה את איראן להציג את סימורכ ב־2010, לטובת לוויינים במשקל כ־250 ק"ג, וכן כאלו שנועדו למסלולים גבוהים יותר. גובהו של סימורכ כ־27 מטרים, הוא מונע בדלק נוזלי, ולפי דיווחים נועד להביא לוויינים למסלול בגובה של כ־500 ק"מ. אנליסטים במודיעין האמריקאי מודאגים כי רכיבים מוצלחים רבים בסימורכ עשויים להועיל כפי שהם, במידה וישולבו בטילים בליסטיים בין יבשתיים. בהם, מערכות הנעה, וכאלו שמיועדות להנחיה ובקרה לטובת מסלולים מדויקים.
הפתרון הרוסי ליירוט כטב"מים: רובה לייזר
מלחמת רוסיה־אוקראינה היא זירה כה עמוסה בכלים בלתי מאוישים ככלל ובכלי טיס בלתי מאוישים בפרט, שהיא ממחישה יכולות שקשורות לתחום - בקצב גבוה בהרבה מאשר בכל מקום אחר בעולם. זה השתקף לאחרונה בכנס ביטחוני באזור סנט. פטרבורג, שבו רוסיה הציגה רובה לייזר שנועד ליירוט כלי טיס זעירים בלתי מאויישים, במיוחד רחפני FPV (First-Person View).
הרובה שנועד ליירוט איומים בגובה עד 500 מטר משתמש בטכנולוגיית לייזר מבוססת איטרביום, מתכת שמשמשת להפצת קרינות בתחומים שונים - כולל בענף הרפואה. המטרה היא שהקרן שמייצר הרובה תספיק לפגיעה בגוף, במנועים או בסוללות הרחפנים, וכך תביא להפלתם. היתרון המרכזי של רובה הלייזר הרוסי, בהשוואה למערכות כמו מגן אור ישראלית, שהוא נגיש למדי ותואם את צרכי הדרג הטקטי.
המשותף לרובה הרוסי ולכל מערכת לייזר אחרת היא מגבלות הלייזר. אחד החסרונות של לייזר הוא שמזג אוויר מעונן, אביך או ערפל מגבילים את פעילותו ומשפיעים על יעילותו. כמו כן, הלייזר עובד בטור ועובר מטרה־מטרה. לכן, אם יש מטח, ניתן לטפל באיום אחד בלבד בכל פעם. על אחת כמה וכמה אם מזג האוויר מעונן, אז רובה שכזה לא ממש יועיל ללוחמים.