ועכשיו התוכנית של ציפי לבני

קשה לעקוב אחרי הטלטלות והשינויים שעבר חוק הדיור הציבורי, שמייצגים את הגישה הכוללת של ממשלות ישראל אל קבוצת האוכלוסיה הדלה ביותר, ומה שהתחיל כהבטחה גדולה משתרך במפח נפש

שרת השיכון, ציפי לבני, אמנם הודיעה שבכוונתה לפעול למען מבצע מכירות נוסף לדיירי הדיור הציבורי, אך מאחר והיא רואה את עצמה כמי שמיועדת לתפקיד שרת המשפטים, ספק אם הבטחה זו אכן תקוים.

שוב, וכמו תמיד, תידחק השכבה הדלה ביותר באוכלוסיה הישראלית מסדר היום הציבורי, למען עניינים חשובים הרבה יותר. עתה לא נותר אלא לקוות שוב, שהשר החדש בשרשרת שרי השיכון המתחלפים, כנראה ממפלגת העבודה, יגלה איזשהו עניין בנושא.

ערב חקיקת חוק הדיור הציבורי היו בארץ למעלה מ-100 אלף יחידות דיור ציבורי. כ-70 אלף דירות נוהלו על-ידי חברת עמידר הממשלתית. עוד 30 אלף יחידות נוהלו על-ידי חברת עמיגור. חברות עירוניות ממשלתיות כדוגמת חלד, פרזות ואחרות, ניהלו כמה אלפי יחידות.

במסגרת שני מבצעי מכירת הדירות לדיירי הדיור הציבורי נרכשו 18,541 יחידות. 3,800 יח"ד נקנו במסגרת מבצע הבית שלי, שנתן עדיפות לתושבי הפריפריה. 14,741 יחידות נקנו במסגרת מבצע קנה ביתך, שנתן עדיפות לדיירים ותיקים. במשרדי חברות הדיור הציבורי רשומות עוד כ-1,000 משפחות המעוניינות לרכוש דירה. בבעלות החברות השונות נותרו עוד כ-85,000 יחידות דיור.

מזה כ-14 שנה המדינה אינה בונה דירות דיור ציבורי, וזאת למרות הביקוש העצום לדירות אלה. בכל שנה מתפנות אמנם כ-3,000 יחידות דיור, ואילו הביקוש עומד על כ-50 אלף יחידות.

התלאות שעבר חוק הדיור הציבורי הן אולי ההוכחה הבוטה ליחס ממשלות ישראל לנזקקים. החוק נחקק בשלהי ממשלת נתניהו, בעקבות לחץ ציבורי רב שהופעל על-ידי ח"כ רן כהן ממרצ, וארגונים חברתיים כדוגמת סינגור קהילתי, הקשת הדמוקרטית המזרחית ואחרים. כשלושה חודשים לאחר שנחקק, הוקפא החוק על-ידי ממשלת נתניהו, שהתנגד לו לאורך כל הדרך. במקומו הוחלט על מבצע "הבית שלי", שנתן עדיפות לרכישת דירה למשפחות מרובות ילדים המתגוררות בפריפריה, תוך קיצוץ הרבה מהטבות החוק.

נתניהו ושר האוצר דאז, מאיר שיטרית, שכיהן קודם לכן כגזבר הסוכנות והיה ממתנגדי החוק, הבטיחו לסוכנות, שהיא הבעלים של עמיגור, להשיב לה את תקבולי מכירת הדירות, וזאת למרות שהחוק קבע במפורש שההכנסות ממכירת הדירות לזכאים יופנו למציאת פתרונות לדיירי העתיד.

ההסבר שניתן אז היה, שבגלל שהדירות נקנו כחלק מתרומת יהודי ארה"ב, לא ניתן להעבירן לידיים פרטיות, ולכן יש להחזיר את הכסף לתורמים. על-פי ההסדר שנקבע בין נתניהו, שיטרית והסוכנות, וזכה לביקורת קשה, לאחר מכירת 5,000 הדירות הראשונות תעביר ממשלת ישראל את תמורת כל דירות עמיגור הנותרות לסוכנות, על-פי מפתח של 39 אלף דולר לכל דירה. עד כה העבירה ממשלת ישראל לחשבונות הבנק של הסוכנות בארה"ב כ-440 מיליון שקל, באמצעות תקציב המדינה. במשך 10 השנים הבאות תעביר הממשלה לסוכנות עוד 2.2 מיליארד שקל נוספים. זו תהיה הפעם הראשונה שהשכבה הדלה ביותר במדינת ישראל, תעביר כספים לעשירי יהודי ארה"ב. מן הראוי היה, אולי, שמבקר המדינה יבדוק את הסיבות שהביאו למעשה משונה זה. ממשלת ברק לא קיבלה אף היא את חוק הדיור הציבורי, אך אישרה את מבצע קנה ביתך של רן כהן, שהעניק הנחה של עד 91% לוותיקי הדיור הציבורי. רוב הקונים רכשו את דירותיהם במסגרת מבצע זה. במקביל לחוק הדיור הציבורי התקבל גם חוק תמר גוז'נסקי, שמחייב את המדינה לטפל בדירות על-פי סטנדרט שנקבע מראש.

במסגרת חוק ההסדרים 2004 בוטלו כל מבצעי הדיור הציבורי במרכז הארץ, וכיום הם חלים על הפריפריה בלבד. דייר דיור ציבורי במרכז הארץ המעוניין לרכוש את דירתו אינו יכול ליהנות יותר ממסלול ההנחות שהעניקו המבצעים. על-פי הערכות, מי שרכשו עד היום את הדירות היו האוכלוסיות החזקות יותר מבין הנזקקים, ואילו יתר הדיירים ממילא אינם מסוגלים לרכוש את הדירות. עד כה העבירה עמידר למדינה 800 מיליון שקל, תקבולי מכירת הדירות. כסף זה, מיותר לציין כמעט, לא שימש לרכישת דירות חדשות.

על-פי תוכניתה של לבני, יתוכנן מבצע חדש, שבמרכזו מתן הטבות נוספות לרכישת דירות, לא על-פי מפתח ותק בדיור הציבורי, שכן התברר שרוב רוכשי הדירות היו תושבים ותיקים שרכשו את הדירות מתוך כוונה להוריש אותן לילדיהם. זאת, בשעה שהמדינה ממשיכה לטפל באמצעות חוק גוז'נסקי באלפי דירות בהם מתגוררת אוכלוסיה צעירה. האם מבצע זה אכן יתגשם? לאור ניסיון העבר, יש מקום לספק.