אנחנו נמצאים בתקופה שבה המהפכה הדיגיטלית כמעט חיסלה את מכירות אלבומי המוזיקה. השוק הישראלי התוודע לספוטיפיי לפני מספר חודשים, עם ההשקה החגיגית של השירות, שלא יהיה מוגזם לומר שהצליח להגדיר מחדש את צריכת המוזיקה. אבל ספוטיפיי היא לא הפייבוריטית שמשקיעים וקרנות הון סיכון היו מהמרים שתוביל את השוק, ולכן ההצלחה שלה כל כך מתוקה.

כמי שבאופן טבעי נוטה להזדהות עם האנדרדוג, ספוטיפיי היא עבורי מקור השראה, וסיפור ההצלחה של החברה, גם אם נכונו לה עוד אתגרים רבים, מזכיר לי את מלחמת דוד וגוליית.

החברה השבדית נוסדה לפני עשר שנים על-ידי שניים, דניאל אק ומרטין לורנצון, והיא מתמודדת עם ענקיות כמו אפל ויוטיוב, חברות בעלות תקציבי ענק וצוותי פיתוח מן השורה הראשונה. כל אלו לא הרתיעו את ספוטיפיי כשהיא ניגשה לאחד השווקים המורכבים ביותר, ובעידן שקהל המשתמשים עדיין לא היה בשל לשלם על התוכן שהוא צורך. היום היא יכולה להתגאות ב-170 מיליון משתמשים בכל רחבי העולם - מתוכם 75 מיליון הם לקוחות משלמים, והיד עוד נטויה.

כמי שמגיע מאהבה צרופה לתחום הגיימינג ורצון עמוק לייצר אפשרות אמיתית להתנתקות ולהטענת מצברים, אני מוצא דמיון רב בין פלייטיקה לספוטיפיי ואני נהנה לעקוב אחר המהלכים שלה, להריע לה בשקט מהצד וכמובן להשתמש בשירותיה.

בעידן שבו המוטו העיקרי בחיינו הוא ניצול מיטבי של הזמן והגברת האפקטיביות, גם ספוטיפיי וגם פלייטיקה מעצימות את ערך ההתנתקות - לעשות זמן לעצמך ופשוט ליהנות - וספוטיפיי עושה את זה בענק. אפשר לומר שהיא החזירה לחיי המשתמשים את חדוות ההאזנה למוזיקה וחוויית המשתמש שלה אינטואיטיבית ומהנה.

 רוברט אנטקול / איור: גיל ג'יבלי

אחד התחומים שהכי מעניינים אותי באופן אישי זה כיצד ספוטיפיי עושה שימוש בדאטה ו-machine learning לתיעול ולשיפור חוויית המשתמש. ספוטיפיי הוכיחה את המחויבות שלה לתפיסה הזו באסטרטגיה של רכישות ומוצרים שהשיקה. שירות הסטרימינג של החברה, והדרך שבה השירות מצליח לייצר פלייליסטים מוצלחים המותאמים למגוון רחב של מצבי רוח וצרכים של המשתמש, ואף לחשוף אותו לאמנים ולהקות שסביר שיאהב - מצליח היכן שכל האחרים נכשלו. בשנה שעברה ספוטיפיי אפילו השיקה מוצר מנגיש מידע לאמנים, שמאפשר להם לראות מי מאזין להם, היכן ולמה עוד הם מאזינים. יכולות מעין אלה הן משמעותיות ואף קריטיות בשוק של היום.

דבר נוסף שמדבר אליי באופן אישי, אבל מזווית קצת שונה, הוא שלמרות הפריצה המרשימה שלה לשוק ועל אף השפעות הגלובליזציה על חברה בסדר גודל כזה, הצליחה ספוטיפיי להשאיר את מטה החברה במולדתה השבדית. החברה שמרה על זהותה הייחודית, שפירושה חיזוק הגאווה הלאומית, יצירת מקומות עבודה איכותיים והכנסת כסף למדינה, או במילים אחרות - פטריוטיות.

אבל מעבר לכל ההצלחות והשבחים, ספוטיפיי היא חברה שהוקמה עם חזון מאוד ברור, והיא הצליחה. ספוטיפיי הייתה משמעותית בלעשות סדר בתעשיית המוזיקה והצליחה לגרום למשתמשים לפתוח את הארנק ולשלם, עוד לפני שזה היה ברור מאליו. לספוטיפיי מודל עסקי מורכב, שלפיו כל משתמש שמצטרף לשירות שלה מגדיל את ההוצאה של החברה עבור תגמולים. אבל מורכבות ההסכמים שהיא מנהלת מול חברות התקליטים הגדולות בעולם לא מרתיעה אותה, והיא עושה מהלכים מעניינים גם בהקשר הזה.

אין ספק שבפני ספוטיפיי ניצבים אתגרים משמעותיים ויהיה מעניין לראות איזה מהלכים היא תעשה עכשיו, כשהיא נהנית מהגב של מיקרוסופט. מה שבטוח הוא שמרענן היה לראות חברה אירופית השומרת בגאווה על ה-DNA התרבותי שלה ולא מפחדת לעמוד אל מול מתחרים ענקיים, ולעשות את זה באמצעים שאני הכי מאמין בהם: תעוזה, יצירתיות וזריזות.