לא פשוטים הם חייה של נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור. בדומה לקודמיה בתפקיד, מדי פעם היא נאלצת לצאת להגנת מערכת המשפט ולהזכיר לציבור ולנבחריו עקרונות יסוד באשר לסמכויות המערכת שבראשה היא עומדת.
שיאו של המאמץ הגיע במרץ האחרון. בעקבות החלטת בג"צ בנושא מתווה הגז של הממשלה ספג העליון מתקפה רבתי מצד שרים וחברי כנסת, שטענו כי השופטים חרגו מסמכותם והתערבו באופן מוגזם ובוטה בסמכויות הממשלה.
כדרכה, נאור הדפה את המתקפות, באופן מנומס ומכובד. "חלק מהדברים שנשמעו, גם מטעם גורמים ברשות המבצעת (הממשלה) וברשות המחוקקת (הכנסת), אינם מתאימים למדינה יהודית ודמוקרטית המכבדת את שלטון החוק ואת עצמאות הרשות השופטת", אמרה, והבטיחה כי "בית המשפט ימשיך בדרכו בלא מורא ובלי משוא פנים".
ואכן, הכלבים נובחים אבל השיירה ממשיכה לעבור. גם בשנה החולפת עמד העליון כחומה בצורה בפני המתקפות עליו, בין היתר מצד שרי הממשלה. נאור כנשיאה לא ביצעה מהפכות במערכת המשפט, והיא איננה דומיננטית כמו חלק מנשיאי העבר, ובראשם אהרן ברק. אבל הדרך הצנועה, העניינית והמכובדת שבה היא מתבטאת ומתנהלת מוסיפה כבוד למוסד העליון, ומגבירה את אמון הציבור בו.
בנוסף, למרות מחלוקות אידיאולוגיות ביניהן, הצליחו נאור ושרת המשפטים, איילת שקד, ליצור מערכת יחסי עבודה טובה והביאו למינוי יותר מ–100 שופטים חדשים. המינויים צפויים להפחית את עומס התיקים מהמערכת, ולקצר את משך ההליכים המשפטיים בארץ. בזכותן, בין היתר, צפויות להתמנות לראשונה שתי עורכות דין מבני קהילת אתיופיה כשופטות.
נאור צפויה לפרוש לגמלאות בהגיעה לגיל 70, באוקטובר 2017. עד אז, משימתה העיקרית תהיה לשמר את מעמדו של העליון, ולדאוג לכך ששלושת השופטים החדשים שימונו אליו עד פרישתה יהיו המועמדים הטובים ביותר.