חצי שנה בלבד מכהנת עו"ד מיכל הלפרין כממונה על ההגבלים העסקיים, אך אם לשפוט על פי הרעש התקשורתי סביבה, נדמה כי היא נמצאת שם שנים. הפעולות שעשתה, או הכריזה עליהן עד כה, נתפסות בשוק כדרמטיות, הגם שרובן טרם קרמו עור וגידים.
מאז מונתה לתפקיד הוגשו שתי עתירות לבג"ץ נגד מינויה ופעילותה כממונה, שוגר מכתב נגדה ליועץ המשפטי לממשלה, התקיימו דיונים אינסופיים בוועדות הכנסת על יוזמות שהעלתה, והוטחה נגדה ביקורת רבה בתקשורת.
הדרמה הראשונה התעוררה עם המינוי. עוד לא יבשה הדיו על הסכם ניגוד העניינים שעליו חתמה הלפרין - אשר הגביל אותה בטיפול בענייניהם של מונופולים שונים, ובהם תנובה - וכבר הוגש הבג"צ הראשון המבקש לבטל את מינויה. העתירה בוטלה, אך היה ברור לכל, כי הטענות על ניגודי העניינים של הלפרין - שייצגה מונופולים רבים כעורכת דין מובילה בשוק הפרטי - לא ייעלמו כל כך מהר. והן אכן לא נעלמו.
הדרמות הגדולות ביותר סביב הלפרין התעוררו סביב שתי יוזמות שעליהן הכריזה: הכוונה לצמצם את מדיניות 'המחיר המופרז' שהנהיג קודמה בתפקיד; והכוונה להפסיק להכריז על מונופולים. בשני המקרים הללו עלו טענות על ניגודי העניינים של הממונה, ועל כך שהיא מנסה לסייע למונופולים שייצגה בעבר.
בשורה התחתונה, מאז מינויה לא זכתה הלפרין לרגע אחד של שקט כדי לבצע את תפקידה, מבלי שתיאלץ להתמודד עם מבקריה בזירה התקשורתית, המשפטית ובמסדרונות הכנסת. היא מתעלמת מהזירה התקשורתית, משיבה לטענות הנדרשות בוועדות הכנסת ובבג"צ בביטחון, ולא חוזרת בה מאף יוזמה שהעלתה. מבחן הזמן יגלה האם הגישה הזו תוכיח את עצמה.