הצלחת המאבק סביב שיעור תמלוגי הגז שמתנהל בימים אלו, יכול לגרום למדינת ישראל יותר נזק מתועלת, אם לא נגדיר מראש את אופן השימוש ברווחים.
מודל הקרן הנורווגית בהתאמה למציאות הישראלית, לא רק שימנע את הנזק הכלכלי שיכול להיווצר, אלא אף יוכל לנתב את הרווחים לטובת הגדלת הפריון במשק והובלת "קפיצת מדרגה" בתחומי החינוך והחברה.
לפני למעלה משנה ביקרתי בנורווגיה בראש משלחת הסברה מטעם מדינת ישראל. רוב המנהיגים הבכירים בנורווגיה שבאתי איתם במגע, בחרו להציג לי בגאווה את אחד ההישגים הגדולים של מדינתם - הקרן הלאומית הנורווגית.
קרן זו מאגדת את הכנסות המדינה מהגז והנפט ומשקיעה את הכסף אך ורק מחוץ לגבולות נורווגיה. על פי החוק הנורווגי, מוקדשים פירות הקרן השנתיים המוערכים בכ-4% (שווי הקרן כיום כ-450 מיליארד דולר) לפרויקטים חברתיים מוגדרים. הישגי הקרן הפכו למקור יציבות וגאווה לאומי בנורווגיה והוצגו בפני, ביוזמת הנורווגים, עוד זמן רב לפני שנושא הכנסות תמלוגי הגז עלה על סדר היום אצלנו.
הדיון הציבורי בסוגיית העלאת שיעור המס אותו צריכה ישראל לגבות, וסביב שאלת הרטרואקטיביות בגביית מיסים מחברות המפיקות גז בחופי המדינה הוא רצוי וראוי.
יש הכרח לכלול בו כנדבך מרכזי גם את דרך השימוש החכמה והאחראית ביותר בהכנסות שיכולות לנבוע מתגליות הגז. וזאת משום שבהיעדר הסדרה מראש בחקיקה, ההכנסה הנוספת עלולה לגרום ליותר נזק מאשר תועלת.
היעדר תכנון מושכל ביחס לייעודם של המשאבים החדשים עלול לפגוע במשק: הנזק המיידי יכול לבוא לידי ביטוי בייסוף השקל בשל הזרמת מטבע חוץ רב למדינה. בשל כך תיתכן פגיעה קשה בענפי הייצוא ובתחרותיות של הייצור לשוק המקומי. בטווח רחוק יותר, אם יגדלו ההכנסות ממשאבים אלו, יקטן תמריץ המדינה להשקיע בהון אנושי, שהיה עד היום אחד הנכסים הגדולים של ישראל.
הערכות אלו אינן ניחוש או מאמץ הפחדה אלא לקח ממדינות אחרות בעולם שחוו זאת על בשרן כגון הולנד בשנות ה-60 ובריטניה בשנות ה-80 וזהו דבר המאפיין מדינות אפריקאיות רבות כגון אנגולה וניגריה, שם משאבי הטבע הפכו מקור להשחתה שלטונית ולשחיקה של מעמד הביניים.
מדינת ישראל צריכה לתכנן לטווח הרחוק את צעדיה כדי שתוכל ליהנות מפירות תגליות הגז. זאת יש לעשות על ידי אימוץ המודל הנורווגי, שיותאם למציאות והצרכים של המשק הישראלי. אם נשקיע את הפירות ממשאבי הטבע בקרן השקעות לאומית לא רק שנמנע את הסכנה להצפת המשק הישראלי במטבע זר ובכך למשבר כלכלי, אלא נוכל לשפר את איכות חיינו ולהשקיע את ההון בנכסים חיוניים למדינה.
על פי המודל הנורווגי ניתן להשקיע את התקבולים בחו"ל ובכך למנוע את ייסוף במטבע המקומי. כמו כן יש להקצות שיעור קבוע שייקבע בחוק, מהיקף הקרן, למען פרויקטים חברתיים, עם ראייה ארוכת טווח. לדוגמא: שדרוג מערכת ההשכלה הגבוהה, חיזוק מערכות החינוך במדינה ושיפור תשתיות התחבורה, פרויקטים שכיום מתקשה המדינה למצוא להם תקציבים. כך יוכל כלל הציבור ליהנות מהמשאבים הלאומיים.
אסור שנאבד הזדמנות היסטורית להביא לקפיצת מדרגה משמעותית במצב הכלכלה והחברה. בנוסף, טיפול נכון במשאבי הטבע ייצור מקור לאומי לגאווה וליציבות. כך, בעוד מספר שנים, שיחה של אזרח ישראלי עם אזרח זר לעיתים מזדמנות, תתחיל בתיאור ההישגים המופלאים של "הקרן הלאומית הישראלית", שמשקיעה בתבונה את תקבולי הגז