באחת הכתבות המעניינות ביותר בגיליון החדש של "ליידי גלובס", מציגים בכירי התקשורת בישראל, שלב אחרי שלב, איך נולד עליהום תקשורתי.
אילנה דיין מאמינה שסקס אפיל הוא גורם מפתח בליבוי סערה ציבורית; נחום ברנע מודאג מהדרך המקארתיסטית שבה אנו נוקטים כלפי קורבנות ה"פרשות"; רזי ברקאי מספר על עורכים שמרימים טלפונים לכלי תקשורת אחרים כדי לתדלק את הפרשה התורנית; וגדי סוקניק טוען כי בעידן הנוכחי אפילו הדמויות הפופולריות ביותר דינן להיצלק.
מדי כמה שבועות מוצא עצמו איש ציבור אחר בטבורה של "פרשה" שהופכת אותו לשק חבטות תורן. הנה רשימה קצרה מהשנה האחרונה: האלוף יואב גלנט הודח מהמרוץ לרמטכ"לות ימים ספורים לפני כניסתו לתפקיד, בשל חשש לעבירות נדל"ן; המפכ"ל המיועד אורי בר לב נדחק לפני מינויו לתפקיד בשל חשד לאונס; שר הביטחון אהוד ברק הותקף על העסקת עובדת זרה בלתי חוקית ועל הקמת חברה עסקית לאשתו ולבתו; וראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, הותקף על חלקו בפרשות שונות, שהציבור אולי לא הצליח לרדת לעומקן, אך לא היסס לרדת נמוך כדי לפגוע.
אילנה דיין אומרת על פרשת גלנט: "רק בדיעבד הבנתי מה מפריע לי. ככל שהתבררו עובדות שיש בהן כדי להעיב על המינוי של גלנט, כך הרגשתי פחות נוח עם אותה תמונה, כי היא לא מוכיחה את הטענה נגד גלנט. ביום שהתמונה פורסמה שמעתי אנשים שאמרו שגם אם גלנט לא רימה אף אחד, ולא התנהג באדנות, ולא חתם על מסמך הרפז, הם לא היו רוצים רמטכ"ל שחי בבית כזה. אני חושבת ששימוש בתמונות או בטיעונים כאלה הוא מפלטם של חסרי הראיות".
נחום ברנע, הפרשן המדיני הבכיר של "ידיעות אחרונות", מאמין שכמעט כל פרשת עליהום בוערת שבוע שלם, ואז מתרסקת לתוך חומת סוף השבוע.
- יש גם מי שמלבה פרשות?
"אלה הטיפוסים שהפסיקו אתמול לעשן, וצורחים על מי שמעשנים היום. דן מרגלית, לדוגמה, זה כבר ריטואל אצלו. הוא היה חבר של אשכנזי, ועכשיו הוא תוקף. אלה עיתונאים שנדבקים לתחת של קובעי מדיניות, ואחר-כך מקדישים את זמנם להרס שלהם. הרי כשאשכנזי היה מנכ"ל משרד הביטחון, הייתה לו דעה לגבי איך צריך להתנהל במלחמה, והוא הכתיב את זה למרגלית. אבל מרגלית לא מבין דבר בענייני צבא, זה לא התחום שלו, ובכל זאת היה לו מה להגיד על כך שאולמרט עשה דברים לא נכונים".
דן מרגלית בתגובה: "זה זמן מה אני חש שנחום ברנע בירידה. לא ידעתי עד כמה".
הכתבה המלאה - ב"ליידי גלובס"