"כנראה שאת כל הזעם שלהם שומרים הישראלים לקוטג'. מה יש בגבינה שהיא מזיזה את הממשלה, מה אין בגלעד". היה צפוי שמישהו יעשה את ההשוואה הזאת, לחלוטין לא היה צפוי שהיא תצא מעטו של העיתונאי המוכשר נחום ברנע ("ידיעות אחרונות", 26.6.11).
אם אדם אינטליגנט כמותו מגיע לדמגוגיה כה מופרכת, זה רק משום שהדברים נכתבו מתוך הבטן, לא השכל. וזה אחד ההישגים הגדולים של הקמפיין המתנהל בעד שחרור גלעד שליט. המאמרים, הנאומים, הצעדות, ההפגנות, ועכשיו הצינוק והאזיקים, מקשים על הציבור לחשוב על הנושא בצורה רציונלית.
להשתחרר כדי להרוג
יכול להיות שצריך לעשות זאת מה שיותר מהר ולחזור למציאות שבה פרשת שליט אינה מעיבה ומעיקה על המדינה. מצד שני, כשמתוודעים אל המחיר שדורש החמאס, אין מנוס מההרהור שאולי מהלך כזה מהווה פגיעה ביטחונית קשה.
מאות מחבלים מסוכנים מאוד רק מחכים לרגע לצאת החוצה - לא רק בשביל החופש, לא רק כדי להיפגש עם משפחותיהם, לא רק כדי ללכת לים ולקולנוע - אלא כדי להרוג יהודים באשר הם. בתל-אביב, בשטחים, בחוץ לארץ, בכל מקום.
לא היינו רוצים להיות - במקום מי?
השחקנית גילה אלמגור, שנכנסה ל"צינוק" המחאה, אומרת על כך: "אם אומרים לנו שהמחבלים המשוחררים יגיעו לשטחים, אז הצבא והמדינה צריכים לשמור שהם לא יחזרו לפעול". כן, צריכים, אבל לא תמיד יכולים או מצליחים. וככל שמספר הרוצחים יגדל - כך הקושי להתגונן מפניהם יותר גדול.
אבל אני מבין את אלמגור, לבה יוצא למשפחת שליט. הם מעמידים את עצמם במקום שבו נמצאת משפחת שליט ואומרים: "לא היינו רוצים להיות במקומם".
אין ספק, המחשבה על מה שעובר עליהם מצמררת. אבל באותה מידה, אני משוכנע, אלמגור וחבריה לא היו רוצים להיות במקומם של אזרחים שיקיריהם ייהרגו, או ייחטפו, בידי אסירי חמאס שהם דורשים את שחרורם.
אולי צריך להרפות קצת?
אולי הגענו לנקודה שצריך להרפות קצת את המחאה. בני משפחת שליט חוששים שאם יעשו זאת, גלעד יישכח מן הלב ומסדר היום של הממשלה.
זה חשש בהחלט ריאלי, אבל לא ודאי. מה גם שיש צד שני למהלך כזה. מותר להניח כי החמאס לא רוצה לבזבז את קלף שליט. אם יהיה משוכנע כי ישראל לא תשלם את המחיר המבוקש, אולי הוא יוריד אותו כדי לקבל לפחות משהו. אחרי הכול גם לאסירים יש משפחות.
האיש עם המנדט
ראיתי את בני משפחת שליט מחזיקים שלט "נתניהו, אין לך מנדט" - זו טעות, הוא בעצם היחיד שיש לו מנדט.
אפשר לאהוב אותו, אפשר להתנגד לו - אבל היום הוא האדם שצריך להחליט. ובשביל כולנו, גם בשביל שליט, רצוי שההחלטה שלו תהיה ככל האפשר עניינית ומשוחררת מלחצים רגשיים.