התפטרותה הדרמטית של זהבית כהן מתפקידיה בראשות תנובה ופסגות מעוררת שאלה לגבי מעמדן של נשים מנהלות בישראל, ומחייבת לבחון אותה באומץ רב. ככל שמתרבים המחקרים בעניין, מתחזקת הגישה כי ניהול "נשי" שונה באופן מהותי ועמוק מהניהול "הגברי" המקובל.
רק באחרונה התפרסם מחקר מקיף, שקבע כי ככל שיש יותר נשים בהנהלה הבכירה - הישגי החברה טובים יותר. מחקרים גם מראים כי נשים מנהלות מעודדות שיתוף-פעולה ויצירתיות יותר מאשר מנהלים גברים. יכולת המולטי-טסקינג - תכונה מולדת של נשים שצריכות לשאת בעול בית ומשפחה בד-בבד עם קריירה מקצועית - הכרחית למנהלות העומדות בראש ארגון גדול ומורכב.
ואולם לתכונות הנשיות יש גם צדדים אחרים, שאולי מיטיבים עם החברה - אבל לא עם המנהלת עצמה. הניהול "הנשי" מתרכז בדרך-כלל בדאגה לאחר ולכלל, דבר הגורם לכך שנשים יודעות לנהל משא-ומתן כל עוד זה לא נוגע לעצמן, למעמדן או לתנאי שכרן. השילוב של אמון רב, שיתוף והתנהלות גלויה וחשופה המביאה בחשבון בעיקר את טובת הכלל, פוגע במנכ"לית עצמה ברגעים הקשים.
כשהארגון נחשף למשבר, לפוליטיקה פנימית או לניסיונות השתלטות - מנהלת תהיה הראשונה שתקבל על עצמה אחריות, תחשוף עצמה כלוחמת בשער למען החברה, וכך תהפוך למטרה קלה.
שעירה לעזאזל
אינני בקיאה במה שהתרחש "מאחורי הקלעים" במקרה של כהן, אך מהתמונה המשתקפת בתקשורת עולה רושם לא פשוט, שלפיו היו מי שהעדיפו להפוך אותה לשעירה לעזאזל, שתנובה מגישה כקורבן. מגוחך לחשוב שכהן החליטה את כל ההחלטות בתנובה לבדה. לא יעלה על הדעת שארגון כמו תנובה מנוהל על-ידי אישה אחת בלבד.
האם כהן החליטה בעצמה את כל ההחלטות השגויות שנעשו מאז כניסת קרן אייפקס להנהלת החברה? במהפך של תנובה מחביבת הקהל ("הגבינה עם הבית") לדורס העושק אותנו בכל כפית קוטג', היו עוד רבים וטובים. היו אנשי הנהלה שהחליטו החלטות שגויות, והיו אנשי תקשורת שלא קראו את המפה בצורה נכונה וטעו בהכוונת הארגון.
גם במהלך שקדם לבליץ התקשורתי האחרון בחקירת רשות ההגבלים העסקיים, ברור לכולנו שלא אדם אחד יזם, ביצע, הסיק מסקנות ויישם בשטח. קבוצה גדולה של אנשי תנובה הייתה חייבת להיות שותפה למהלך.
אבל בשעת משבר, בהתגייסות אופיינית, כהן הייתה הפנים היחידות של תנובה בפני הציבור, עם קבלת אחריות מוחלטת ויחידנית, ובאופן שכלל הציבור אפילו לא דרש. מסופקני אם אלה היו התוצאות אם במקום יושבת-ראש היה בתנובה יושב-ראש.
אתגרים מיוחדים
במילים אחרות, כהן עשתה טעויות רבות, אבל קבלת האחריות היחידנית והעזיבה של כל עמדות השליטה והניהול, מרחיקת לכת מדי. כהן לא רק הפסיקה את תפקידה בתנובה, אלא גם התפטרה מהנהלת פסגות - מהלך ששיווקית, כלפי קהל היעד של הציבור, אין לו תרומה כלל. עוד לפני שכהן הצליחה להשתחרר מתהילת אשת השנה, כבר היא מוקעת, ואנו הורדנו את אחוז הניהול הנשי הבכיר מעוד דמות דומיננטית.
גם בתחום הביומד, שבו אני עוסקת, ישנן מעט נשים בשדרה הניהולית, וזאת על אף שבתחום לימודי הרפואה ומדעי החיים נשים הן רוב מוצק. גם המנהלות בתחום הביומד מתמודדות עם אתגרים מיוחדים, הנובעים מניצול תכונותיהן המיוחדות שציינתי לעיל.
לצערי, לא מדובר בהשערות תאורטיות, וגם אני חוויתי את הדברים הללו על בשרי. אבל אני ממשיכה להאמין בניהול שמבוסס על עבודת צוות, על פתיחות ועל שקיפות, ועל מסירות לחברה. ניהול נשי הוא ניהול שונה, אבל בהחלט לא ניהול פחות טוב.
הכותבת היא יזמית בתחום הביומד, שייסדה את חברת היל-עור וכיהנה בה כמנכ"לית.