גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

שר האוצר יובל שטייניץ אישר את הצעת רשות ניירות ערך להפחתת עמלות ההפצה בקרנות הנאמנות והניח אותה על שולחן ועדת הכספים.

עמלות ההפצה שמשלמים מנהלי הקרנות לבנקים יופחתו: עבור קרנות כספיות ישולמו 0.1% במקום 0.125%, בקרנות סולידיות 0.2% במקום 0.25% ובשאר הקרנות 0.35% (במקום 0.8% לקרנות מנייתיות ו-0.4% לשאר הקרנות). מנהלי הקרנות יחויבו להפחית את דמי הניהול שהם גובים מהמשקיעים בהתאמה.

למהלך שתי מטרות נוספות: הסרת חסמים בפני מנהלי קרנות, ובכלל זה כשיתאפשר הדבר גם מנהלי קרנות זרות, שמבקשים להציע מוצרים בדמי ניהול נמוכים במיוחד והקטנת פוטנציאל ניגוד העניינים בייעוץ על ידי קביעת עמלה אחידה לקרנות נאמנות מנייתיות ולקרנות אחרות שאינן סולידיות.

בשנת 2005 אישרה הכנסת חקיקה שתכליתה יישום המלצות ועדת בכר. בחקיקה זו, נקבע, בין היתר, מודל תגמול בתחום הפצת קרנות הנאמנות, המבוסס על תשלום עמלות הפצה בידי מנהלי הקרנות לבנקים המפיצים את קרנות הנאמנות (בשונה ממודל התגמול הנהוג לגבי ניירות ערך, המבוסס על תשלום בידי המשקיעים).

בתקנות המסדירות כיום נושא זה, קבועים שיעורים מרביים של העמלה אותה רשאי מפיץ לגבות ממנהל קרן, ורשאי מנהל קרן לשלם למפיץ, ביחס לארבעה סוגים של קרנות: 0.8% לקרנות מנייתיות, 0.25% לקרנות סולידיות (אג"ח ממשלתי לטווח של עד שנתיים), 0.125% לקרנות כספיות ו-0.4% לשאר הקרנות. בפועל כל הבנקים גובים את השיעור המירבי ועל כן למעשה קובעות התקנות את שיעורי העמלות הנהוגים בענף.

מבדיקה שנעשתה ברשות עולה כי עמלות ההפצה בשיעורן הנוכחי מהוות חסם משמעותי בפני הפחתת דמי הניהול בקרנות הנאמנות. כך למשל, מנהל קרן מנייתית המחויב כיום בתשלום לבנק המפיץ את יחידותיו בשיעור של 0.8% לשנה משווי היחידות המוחזקות באמצעותו למעשה מנוע מלקבוע את שכרו בשיעור הנמוך משיעור זה. בקרנות כספיות, בהן רגישותו של המשקיע לדמי הניהול גבוהה במיוחד, מהווים תשלומי מנהל הקרן לבנקים כשלושה רבעים בממוצע מכלל הכנסותיהם מדמי הניהול. אפקטיביות ההפחתה של עמלות ההפצה על גובה דמי הניהול הוכחה בעבר באופן מובהק, כאשר עם הטלת האיסור על גביית עמלת הפצה בקרנות מחקות מנייתיות בתחילת שנת 2008, ירד שיעור דמי הניהול הממוצע בהן לכ-0.18%, לעומת כ-2.8% בקרנות המנייתיות שמנהליהן משלמים עמלת הפצה של 0.8%.

ברשות מציינים עוד כי נוסף על ההיבט של עלויות המוצר למשקיע, מצב בו בהתאם לשיעורים הנהוגים היום, בנק עשוי להיות מתוגמל בשיעור כפול ביחס לקרן מנייתית לעומת קרן אחרת שעשויה להיות מאופיינת בפרופיל סיכון דומה (למשל קרן המתמחה בהשקעה באג"ח בסיכון גבוה) מגלם בחובו פוטנציאל ניגוד עניינים גבוה וספק אם יש לו הצדקה עניינית.