בשעת פריצת המלחמה, בהיותי בן 20, מצאתי את עצמי כמפקד מחלקת טנקים שנעה לכיוון תעלת סואץ. כמי שהיה בכיתה ח' במלחמת ששת הימים ושנצרבה בתודעתו המחשבה שבמלחמה אנחנו תמיד הצד המנצח, חבריי ואני חווינו לנגד עינינו בהשתאות את ההיפך הגמור.
מלחמת יום הכיפורים נתפסה כמלחמה שסיכנה את קיום מדינת ישראל. לפיכך, הלקחים החשובים הם אלה הנבחנים בראי ההיסטוריה ואתגרי העתיד. עיון בהיסטוריה היהודית מלמד שהיו דברים מעולם, והיא עתירת מלחמות וקרבות, ניצחונות ותבוסות. הנהגות העם היהודי נכשלו לא אחת הן במישור המדיני והן במישור הצבאי. הדבר קרה בעבר ויכול לקרות בעתיד.
הדור שחווה את המלחמה יזכור אותה עד סוף ימיו. לאחרים, זוהי עוד מלחמה בשרשרת מלחמות ישראל בעת החדשה. השאלה החשובה היא - מה עלינו ללמוד ממלחמת יום הכיפורים לצורך הישרדותנו ושגשוגנו כאומה. כבן לדור מלחמת יום הכיפורים, שחווה אותה על בשרו, אני חש את חובנו לחברים שנפלו, ללוחמים שנפגעו ולבני משפחותיהם. חוב פתוח זה לקורבנם הכבד הוא כאש בעצמותינו, ומכאן חשיבות הדיון הציבורי בלקחים וביישומם.
ב-40 השנים האחרונות החברה הישראלית התבגרה, ונדמה שאף קפצה עליה זיקנה מוקדמת. האמון העיוור במנהיגות הפוליטית קרס, וטוב שכך. הערכים השיתופיים, ה"ביחד", שלנו ירדו מדרגה. מנגד, התחזקו בקיצוניות הערכים האינדיבידואליסטיים אשר מיקמו את היחיד במרכז ההוויה. החברה הישראלית השתנתה מחברה בעלת פערים קטנים בין רבדיה ושואפת צדק, לחברה שהדגישה לכל היותר את ערך ההגינות המתאים לתחרות בין שווים.
רוב המשק הופרט והשירותים הציבוריים צומצמו, דבר שהגדיל את יעילות המשק, אך גרם להרחבת הפערים הכלכליים-חברתיים ולאי-שקט חברתי. לכידות החברה הצטמצמה בעיקר לאיומים חיצוניים, כאשר לגבי שאר הנושאים נותרנו חברה שסועה. התקשורת שחשה במצב הבעייתי מגיבה בקיצוניות ובעצבנות, דבר שיוצר שיח ציבורי קיצוני, העוסק בחיפוש אשמים תורנים. סוג שיח שלא יצמח ממנו פתרון.
החלפת מפלגת השלטון בשנת 1977, הייתה מהלך היסטורי ופוליטי חשוב, שגרם לחלקי החברה המודרים להתחבר למרכז הישראלי, ואף להביא לשלום חלקי באזור. מנגד, החל תהליך של פיצול פוליטי ואובדן הכוח של הממשל ושל המנהיגות לכוון באפקטיביות את תהליכי השינוי הדרושים לחברה. חלק מהאליטות התנתקו מתפקידן החברתי. מערכות החינוך והרפואה הידרדרו ועמן השירותים הציבוריים. תודעת השליחות החברתית והשירות לאומה התחלפה בגישת "תפוס כפי יכולתך". רמת החיים עלתה אך עמה גדלו הפערים בחברה. תחושת שביעות הרצון והאמונה בהמשך קיומנו ירדו. יצביע על כך הגידול בכמות הדרכונים הזרים של הישראלים.
היות שלא ניתן לחזור לאחור בהיסטוריה וחץ הזמן מורה קדימה - מה עלינו לעשות? ובכן, אין פתרונות קלים או מהירים. בראש ובראשונה יש להכיר במצבנו על הטוב ועל הרע שבו ולהבין שמעשינו ומחדלינו משפיעים על חיינו, וגם על המשך קיומנו כעם יהודי בארצו ובתפוצותיו. זה גודל האחריות שרובץ לפתחנו.
אתגר גדול למנהיגים ולאליטות
צריך להחזיר את החברה לאיזון וללכידות. עלינו לחזק את הזהות המשותפת, את הסולידריות ולהמשיך במאמץ להיות חברה מתוקנת. עלינו לאזור אומץ במאמצי השלום והפשרה המדינית והטריטוריאלית, ועם זאת לזכור את הכלל הרומי שלפיו "הרוצה בשלום ייכון למלחמה". עלינו לרתום את כל האליטות להתחדשות חברתית, כלכלית, מדעית, חינוכית ומדינית. זהו אתגר גדול למנהיגים ולאליטות המשרתות בממשל. זהו גם אתגר גדול למונהגים.
המרכיבים החיוניים להישרדותנו ולשגשוגנו:
מציאותיות, אחריות וזהירות - חובתנו לאמץ גישה זו בחיפוש השלום, הפשרה ובהערכת איומים, וכן בגיבוש דרכי התמודדות בזירה העולמית, האזורית והמקומית.
נחישות, מיומנות ואומץ - חובתנו לאמץ תכונות אלה החשובות להתמודדות עם איומים צבאיים ואחרים אשר עוד נכונו לנו. לו לא הייתה לנו הנכונות להילחם בשנת 1948 ולהסתכן בהקמת המדינה, לא הייתה לנו מדינה.
הבנת מגבלות הכוח ודרכי הפעלתו כעם קטן בעל משאבים מוגבלים - עלינו להבין את מגבלות הכוח; עם זאת, עלינו גם לדעת להפעיל כוח צבאי ואחר באופן מיטבי ובנחרצות כאשר הדבר חיוני.
העצמת משאבי - אנוש ומשאבים כלכליים - עלינו להעצים את משאבי-האנוש במדינה (חינוך, השכלה, תרבות, מדע וטכנולוגיה); כמו גם את משאבינו הכלכליים, כדי שנוכל לקיים רמת חיים נאותה לכל תושבי המדינה ולצמצם פערים כלכליים וחברתיים. צדק חברתי הוא משאב חשוב ללכידות החברה ולעמידותה.
שמירת הציביליזציה היהודית - עלינו לשמור על המסורת היהודית ועל המורשת ההיסטורית ועושרה התרבותי. מחובתנו לשמור על לכידות העם בישראל ולכידות העם היהודי בכלל ולסייע לעם היהודי בתפוצות לשמור על זהותו, על-פי דרכו וזרמיו השונים.
מערכת פוליטית דמוקרטית, ערכים ליברליים ומנהיגות - עלינו לשפר ולשמר מערכת פוליטית דמוקרטית יציבה, הנשענת על ערכים ליברליים, אשר תאפשר גיבוש מנהיגות מעולה ואליטות מחויבות למדינה ולתושביה. יש לשלב את המיעוט הערבי במעגל הפיתוח והשגשוג הכלכלי.
שמירת הצידוק המוסרי - מדינת ישראל קמה על בסיס צידוק מוסרי ותמיכה בינלאומית. עלינו לשמר מרכיב זה המהווה מנוף לכוחנו ולקיומנו. עלינו לטפח קשרי ידידות, סיוע ושיתופי-פעולה עם גורמים בינלאומיים ואזוריים ולשאוף להיות אור לעצמנו ולעולם. עלינו לסייע לאומות העולם ככל שנוכל, כחלק מהרעיון היהודי של תיקון עולם שנקבע במשנה.
למרבה הצער, מידת הצלחתנו בהפקת לקחי מלחמת יום הכיפורים תוך ראייה היסטורית כוללת, אינה מרובה. על אף שעשינו רבות, עוד ארוכה הדרך. זו קריאה לכולנו להתעשת, לקחת ולאחוז את גורלנו בידינו ולפעול במשותף בכיוון הנכון, שהרי "הכול צפוי והרשות נתונה". כמי שמשקיף מקרוב על הזירה הפנימית והבינלאומית הרלבנטית לנו, ולעיתים אף מעורב בעשייה, אני חש לא פעם ייאוש מהפער שנוצר בין הרצוי לבין המצוי. זו עת ראויה לחשבון-נפש ולשינוי מקיף.
כשל בשוק הרעיונות
השינוי הנדרש הוא רחב ועמוק. הוא לא נמצא על המדף והוא לא יתגבש ויקרה מאליו. תכנון שינוי בהיקף כזה מחייב בירור יסודי של מצב החברה, גיבוש ערכים ומטרות, והכנת תוכנית מפורטת להשגתו. תהליך כזה דורש זמן ומעורבות של אנשים בעלי אורך נשימה המוכנים לשמש כאליטה משרתת המזהה לפני כולם את הצורך ומוכנה לפעול באורך-רוח ללא הזמנה וללא הבטחת תמורה.
נראה כי המפלגות שאמורות להיות בית יוצר לרעיונות ולתוכניות מהסוג הנדרש, לא מצליחות לממש ייעוד זה. זהו סוג של כשל בשוק הרעיונות החברתיים והפוליטיים, הנמשך 50 שנה. הדרך לתקנו היא על-ידי גיבוש קבוצות רעיוניות שיכולות להסתייע בגורמי אקדמיה ובאנשים בעלי ניסיון בתחומים השונים. שילוב של יוזמת מעטים וחוכמת ההמונים יכול ליצור רעיונות חדשים שיהוו תשתית לתוכנית רפורמה מקפת ולגיוס תרומות. אני תקווה שימצאו האזרחים שמוכנים להרים את הנטל ולהשתתף במימונו.
הכותב הוא ראש משרד עוה"ד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג