בשנים האחרונות ישנה עלייה משמעותית בשימוש באופניים בתוך הערים. בדרך לעבודה או הביתה, האופניים הם בחירה אקולוגית, בריאותית וזולה, ויש לברך על כל אדם שמחליף רכב פרטי יקר ומזהם בדיווש על פדלים. אופניים הם כבר מזמן לא (רק) תחביב ספורטיבי, אלא כלי תחבורה עירוני לכל דבר.
במקומות רבים עדיין לא הוסדרו שבילים המיועדים לאופניים, לרבות מקומות שנושאים את "דגל הרכיבה", והבולטת שבהם היא העיר תל-אביב-יפו. וכך, רוכבי אופניים נדרשים פעמים רבות לבחירה בלתי-אפשרית - אם ירכבו על הכביש הם עלולים להימצא בסכנת חיים; וכאשר הם רוכבים על המדרכה הם עוברים על החוק, ומסכנים את הולכי-הרגל. הדבר יוצר עימותים וחיכוכים רבים בין הצדדים, כי כל אחד עומד על זכותו להתנייד במרחב הציבורי המצומצם שעומד לרשותו.
במשך שנים, וגם כיום, התפיסה השלטת יצאה קודם כול מנקודת-המבט של נהגי הרכב הפרטי: הרחבת כבישים, בניית מחלפים חדשים, הקמת חניונים ועוד. הרכב הפרטי עמד במרכז, והשאר נאבקו על הפירורים - על המדרכות הצרות מצטופפים הולכי-הרגל ורוכבי האופניים ומתקוטטים אלה עם אלה. התפיסה הזאת צריכה להשתנות מהיסוד.
הולכי-הרגל ורוכבי האופניים אינם אויבים. להיפך. צריך להפסיק את הניסיונות ל"הפרד ומשול" בין קבוצות אלה, ולליבוי הריב ביניהן. קל לשסות את שתי הקבוצות החלשות במרחב הציבורי, ולהשאיר את רוב זכות הדרך לרכב הפרטי המזהם, המסוכן והאלים, כאשר הוא עצמו מוגן להמשיך לנסוע כמעט באין מפריע, ולא משתתף בדיון.
כל אחוז מהנסועה העירונית שעובר מרכב פרטי לאופניים, מציל חיים. את תאונות האופניים צריך להשוות לתאונות ולסכנות מרכב פרטי, שהן גדולות בהרבה. חשיבה אורבנית נכונה צריכה לשים את צורכי שתי קבוצות אלה במרכז, ולספק להן את התנאים המיטביים להתנייד במרחב הציבורי.
את כלי התחבורה צריך להציב במדרג על-פי יחסי הכוח ביניהם. קודם כול, יש לדאוג לחלש ולראוי להגנה, ובסוף לחזק, המסוכן והמזהם, שאחראי למאות הרוגים בשנה, ושהוא האויב גם של הולכי-רגל וגם של רוכבי אופניים. האתגר העיקרי של תכנון התחבורה היום הוא להבטיח מדרכות רחבות, מוצלות ונעימות להליכה עבור הולכי-הרגל. אחריהם במדרג באים הצרכים של רוכבי האופניים, ונתיבי תחבורה ציבורית איכותית ויעילה, לרבות הבטחת נגישות אליה; ורק בסוף הרכב הפרטי. המשמעות המעשית תהיה, למשל, להעדיף מסלולי אופניים גם כשהדבר בא על-חשבון מקומות חניה או נתיב נוסף לרכב.
אנחנו בתחילתו של עידן חדש, וברור שיהיו קשיי הסתגלות. הדרך לעיר איכותית ומתפקדת אינה במלחמת הולכי-הרגל ברוכבי האופניים ולהיפך, אלא בפיתוח מיגוון אמצעי תחבורה, תוך עידוד כל החלופות לרכב פרטי על-פי סדר עדיפויות עירוני נכון.
הכותבת, ח"כית מטעם מרצ, היא יו"רית השדולה לתחבורה בת-קיימא