דרור פויר / צלם: תמר מצפי
א. יש המחפשים חוכמה ורמזים אקטואליים בפרשת השבוע. אני מוצא את כל מה שאני צריך בשירים של שלמה ארצי. עוד רגע נסביר איך, מה ולמה, אבל קודם ניתן קצת רקע: השבוע נחשפנו לניסוי פורץ דרך שהוגדר כפעם הראשונה, וההיסטורית בהחלט, שבה נשלח בהצלחה מסר ממוח למוח ובחזרה, ללא גירוי או שימוש בחושים. כלומר: טלפתיה.
בניסוי, שנערך בסוף מאי על-ידי מדענים מהרווארד, ישב ד"ר מישל ברג בשטרסבורג שבצפון מערב צרפת בעוד עמיתו, ד"ר אלחנדרו ריירה, ישב בקרלה הנהדרת שבדרום הודו. שניהם, מכוסי עיניים, חבשו קסדות המחוברות לרשת ומצוידות במשדרים, במקלטים וב"רשם מוח חשמלי" (אלקטרו-אנצפלו-גרמה, EEG). ריירה חשב על מילה, הרשם שבקסדה תרגם את הגלים שבמוחו לקוד בינארי ושלח אותו כקובץ דרך הרשת. בצרפת, תרגם המקלט את הקובץ לאותות מגנטיים חזקים שנזרקו למוחו של ברג. ברג לא שמע כלום, אבל האותות גרמו לו לראות (יותר נכון, לחוות) הבזקי אור. אלה הומרו חזרה לקובץ, קצת כמו במורס, ואז למילים. ברג חשב, ומילה עשתה את כל הדרך ההפוכה למוחו של ריירה.
צ'או, חשב ריירה; הולה, שידר לו ברג ממרחק של למעלה מ-8,000 קילומטרים. המסרים הבאים, מבטיחים המדענים, יהיו מורכבים יותר, אבל הניסוי מהפכני בכל קנה מידה. טלפתיה. רק חישבו על ההשלכות, הרעות והטובות, וראשכם יסתחרר לו מעצמו. האם אנחנו עומדים בפתחה של מהפכה שלידה תיראה המצאת הדפוס כחוג יצירה בגן טרום חובה אחרי עוד קיצוץ בתקציב החינוך?
ב. אבל נדמה שהשאלה היותר דחופה היא זו: מה הקשר לשלמה ארצי? ובכן, כאברך מרצון בישיבת "הרדופים" וכמי שממית עצמו באוהלה של תורת ש"א, אני דורש לא מעט שנים בפשרו של השיר "מהן המילים", שכתב משה בן שאול ז"ל. והנה, באו אותם מדענים עם הטלפתיה שלהם ואני מבין פתאום לאשורן את שורות הפתיחה: "מהן המילים אם לא שתיקה / תמיד נוסעים איתן לארץ רחוקה". מהו שיר זה אם לא נבואה שהקדימה את הניסוי: המילים של ברג וריירה הפכו לשתיקות, משמע מחשבות, שהומרו לקבצים ונסעו לארץ רחוקה. לא צריך טלפתיה, שלמה ארצי כבר קרא את המחשבות של כולנו. הכול שם.
יותר מזה. למדתי כי משה בן שאול למד בשטרסבורג בשנים 1958- 1956. הייתכן כי שם ביטא לראשונה את הרעיון הנ"ל שנקלט במוחו של אחד המדענים, אז עוד ילד צעיר ונלהב? אולי זה שיחק עם חבריו בפארק כשבדיוק שורר המשורר? אולי הילד ניגש למשורר ושאל לפתע: סליחה אדוני, מהן המילים? יכול מאוד להיות שלא, אבל גם יכול מאוד להיות שלא לא. מה אנחנו כבר יודעים על משהו? רעיונות עובדים בדרכים מסתוריות. זו לא תהיה הפעם הראשונה שהם שינו את העולם.
ג. טלפתיה. עד עכשיו לא הוכיחו את היתכנותה או את קיומה, אבל כבר המון זמן שאנחנו מתקדמים לשם, או לפחות לסוג של הבנה של עבודת המוח, המחשבה, הדיבור, הפעולה. צוות מדענים הצליח גם לגרות איש את רגל חברו על-ידי המחשבה "אני מזיז את הרגל", דבר שכבר נעשה בו שימוש בפרוטזות מתוחכמות ומיני מכשירים. אנשים כבר מצליחים, בערך, "לחשוב" לתוך מחשב, אבל מילים של ממש, בין אדם לאדם, זה עוד לא היה.
חישבו מה זה יעשה: אילמים ואנשים אחרי שבץ יוכלו לדבר שוב, אנשים במצב של צמח יוכלו לתקשר, מאמן הפינג פונג האישי שלי (יש לי חמישה) יוכל פשוט לחשוב לי על הדרך הנכונה לבצע את חבטות הספין והצ'ופ שעליהן אני עמל כשאינני דורש בשירי ש"א, ועוד. האפשרויות אינסופיות.
חישבו כמה נהדר היה יכול להיות אם היינו יכולים להשתמש בטכנולוגיה על הפוליטיקאים שלנו. שר האוצר, לדוגמה, נתן השבוע נאום: "אם ישראל הייתה מניה", אמר, "הייתי קונה אותה היום". תארו לכם שאת מחשבותיו האמיתיות יכולים היינו לקרוא כמו כתוביות בתחתית המסך; אני גם יותר מבטוח שאנשים יהיו מוכנים לשלם מיליארדים כדי לדעת, למשל, מה עובר בראשו של נתניהו. על אף שאני בכלל לא בטוח שמישהו מהם, או בכלל, היה רוצה לדעת מה חושבים עליו באמת.
יש, כמובן, את כל תרחישי הזוועה: הפרה של אותה פרטיות מדומיינת, שליטה מרחוק ללא הסכמה, הונאה, גניבת זהות ועד אחרונת המניפולציות המסחריות. את פרסום הניסוי חתמו המדענים במשפט: "לשימוש נרחב בטכנולוגיה של תקשורת בין מוח למוח תהיינה השפעות על היחסים האנושיים והשלכות חברתיות עצומות שיידרשו תגובות אתיות וחוקיות".
אנשי האתיקה והחוק צריכים להתכונן, כמובן, אבל חוששני שבכל מה שקשור בעתיד ובמהירות שבה דברים קורים, לנסח קוד אתי או חוק רלוונטי זה קצת כמו לנסות לחסום לוע פעיל של הר געש עם סמרטוט רטוב.
ד. בכל מקרה, השאלה היחידה שהולכת ומתבהרת ככל שהטכנולוגיה מתקדמת היא: מי אני, מהי היחידה הבסיסית של האדם. אני חושב משמע אני קיים, אמר מה שמו. אבל מי אני ואיך אגדיר את עצמי כשהמחשבות אינן בלעדית שלי יותר, כשמחשבות של מישהו אחר מתרוצצות בתוך ראשי ומחשבותיי שלי מסתובבות להן בלי השגחה בראשים של אחרים? מי זה האני שחושב? ואם מישהו אחר חושב לי, איפה אני קיים? הרי המחשבה מתרחשת בגוף, הרי גבולות העולם הם גבולות המחשבה והגבולות מעצבים ומתעצבים את - ועל-ידי - השפה, תלוי בתיאוריה. בסוף, אני זה בליל המחשבות שלא נגמר, הרעש הנהדר שמתרוצץ בתוכי, ניזון מכל מה שקורה, מתערבל ללא הרף, דופק את הראש בקיר של הגוף. לא?
המחשבה, השפה, היא האש שלא פוסקת לרגע, מהרחם עד הקבר. היא החיים, או התשוקה לחיים, שכל פילוסוף כינה בשם אחר. אבל לא רק. מחשבה ושפה אינן אי. מוחות אחרים מעצבים את המוח שלנו כל הזמן, ובעיקר: שפה וחשיבה לא יכולות להתקיים במוח אחד בלבד. כולנו קשורים. אחרת כל זה לא היה קורה. הן קודם כול פעילויות חברתיות.
תחשבו רגע על פקס. יכול להיות רק פקס אחד בעולם? לא. כי אז הוא לא פקס, סתם דבר משונה ובודד עד אין קץ. לפעמים, כשאני רוצה להיות עצוב, אני חושב על הפקס היחיד בעולם באמצע יער, שולח שום דבר לשום מקום. ואז נופל עליו עץ. השליחה נכשלה. איש לא שמע.
ה. כולנו הרי קוראי מחשבות, משדרים וקוראים מחשבות כדבר שבשגרה. אז נכון, הן לא מיתרגמות לפולסים מגנטיים, אבל עוד לפני המילה שנאמרת, הן בהחלט יודעות לבטא את עצמן: זיק בעיניים, הקשחה לא מודעת של הכתף, התחושה שכשאתה עם מישהי שאתה אוהב אין צורך במילים.
אבל גם אז לא הכול פתוח. תמיד יש פער. בין המחשבה לכתיבה או לדיבור, בין הראיה לצילום, בין הרצון למעשה, בין מי שאתה בפנים למה שאתה בחוץ. בפער הזה אנחנו חיים. הפער הזה הוא טעם החיים. עכשיו, כשהטלפתיה כבר פה, אני חושב שאין מנוס אלא מלהגדיר את הפער הזה בתור הדבר שהוא האני האמיתי האורגינלי המקורי.
טכנולוגיה חדשה מכריחה אותנו להגדיר את עצמנו מחדש, לסגת עוד יותר פנימה. פעם חכם היה מי שיכול לחשב מהר. המחשבון ביטל את החוכמה הזו; פעם חכם היה זה שזוכר הכול. היום הזיכרון פתוח לכולם. ועכשיו, כשהמחשבות יכולות להיקרא, אין לנו אלא לסגת אל הפער הזה ולהתבצר בו. שם, חופשי מהמילה, שוכן העצמי: במקום שבו לא תיגע האלקטרודה, במקום שאליו לא תגיע הטלפתיה.
ו. אחזור לשלמה ארצי, למשה בן שאול ולחוכמה האינסופית. "תמיד הולכת לפניך שתיקתך", נחתם השיר. מהי שתיקתך: המחשבות שעוד לא נחקרו, נקראו, נחשפו. המחשבות שטרם ניתן להן ביטוי. המחשבות שעוד לא נחשבו, שלא יכולות להיחשב. שתיקתך היא מה שאתה באמת, היא ההולכת לפניך תמיד.
כלומר, עד שיבוא עוד צוות מדענים וניאלץ לחשוב על הכול מחדש.
מהי שתיקתך? המחשבות שעוד לא נחקרו, נקראו, נחשפו. שתיקתך היא מה שאתה באמת, היא ההולכת לפניך תמיד