רפי רותם / צלם: איל יצהר
כל עוד התמשכה פרשת התביעה נגד רפי רותם, חושף השחיתות ברשות המסים, נתן לו שופט בית משפט השלום בתל-אביב, דניאל בארי, חבל ארוך מאוד לטעון טענות שונות ולחקור עדים, אך עכשיו מסתבר כי החבל הזה הוא לא בהכרח חבל הצלה, אולי אפילו מדובר חבל תלייה.
בכל הקשור לעבירות שבהן מואשם רותם - הבהיר השופט לאחרונה - אין מקום לטענת "אמת דיברתי". האם רפי רותם עומד בפני הרשעה?
"מושחת, אפס, מטייח תיקים"
רותם עמד בראש קבוצת 15 חוקרים שהתריעו על שחיתות שיטתית ביחידת החקירות ובצמרת רשות המסים. בין היתר הם דיווחו כיצד נבלמה לכאורה חקירה נגד ארגון הפשע של מאיר אברג'יל, ומקור מודיעיני ששמו נחשף בפני גורמים עבריניים, נרצח באכזריות.
עוד דיווחו החוקרים על רשימת "מחוסנים" מפני חקירה, על מקרה של הטרדה מינית שביצע איש רשות המסים לכאורה, מקרה שתועד בווידאו, אך לא הביא להליכים משמעותיים כלשהם כלפי האיש ועוד.
כל הפרשיות הללו לא נחקרו כראוי בנסיבות מוזרות, בין היתר בתירוצים של היעדר משאבים, וזאת על אף הפצרותיהם החוזרות והנשנות של 15 החוקרים.
שנים לאחר שנזרק מתפקידו על רקע תלונותיו החוזרות והנשנות, ולאחר שנחקר בעצמו ואף הועמד לדין, בתחילת השנה קיבל רותם הכרה ממבקר המדינה על כך שהגיעה לו (בדיבעד) הגנה של חושף שחיתות.
עד היום, כמעט כל יום, רותם משגר פקסים או הודעות טקסט לגורמים שונים במערכת אכיפת החוק ורשות המסים. רותם משתמש בלשון בוטה, על טיוח תלונת "קבוצת ה-15", וזהו חלק מאוצר המילים שרותם משתמש בו: "מושחת", "אפס", "מטייח תיקים", "מקומך בכלא", "אתה סוג ב'", "קומבינטור" ועוד ועוד.
במהלך השנים רותם נעצר פעמים אחדות סביב פניותיו לגורמי האכיפה. כל השופטים בפניהם הובא הביעו תמיהה על עצם המעצר בגין האמירות האלה. בסופו של דבר, מחלקת התביעות של המשטרה הגישה נגד רותם כתב אישום בן 19 סעיפים, באישומים של העלבת עובד ציבור, הטרדה באמצעות מתקן בזק ואיומים. יש לציין שעדי התביעה אמרו בעדויותיהם בבית המשפט , כי רותם לא איים עליהם.
אחד המתלוננים הוא שופט בית משפט השלום בראשון-לציון, מנחם מזרחי, שהיה המשנה לפרקליטת מחוז תל-אביב, עו"ד רות דוד, וסגר את תיקי התלונות של רותם ו"קבוצת ה-15". מתלונן אחר הוא גיא רוטקופף שהיה מנכ"ל משרד המשפטים, ששמו נזכר כמועמד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. גם בכירי רשות המסים רפי עמיאל, דני יחזקאל ואבי ארדיטי; קציני משטרה ובכירים בפרקליטות ובנציבות שירות המדינה הם בין המתלוננים.
רותם, המייצג את עצמו בבית המשפט, הודה באופן מיידי וגורף כי אכן אמר וכתב את הדברים המיוחסים לו בכתב האישום. הוא זה שחקר את עדי התביעה בחקירות נגדיות רוויות רגשות, זעם, צעקות ואמירות קשות.
השופט בארי גילה סבלנות יוצאת דופן כלפי קו החקירה של רותם: הוא חוקר את עדי התביעה על טיפולם בתיק התלונות, מטיח בהם שבאמת טייחו את הפרשה ובגדו בהבטחות להגנה שנתנו לו ול"קבוצת ה-15".
על כן, לטענת רותם, אין בתוכן הפקסים והודעות הטקסט ששלח משום העלבת עובד ציבור, אלא אמת כואבת. לו היה מדובר בתביעת לשון הרע, רותם היה מבסס טענת "אמת דיברתי ועניין לציבור".
אין אמת דיברתי
קו ההגנה הלא משפטי שגיבש לעצמו רותם - "אמת דיברתי, ואתם באמת טייחתם" - עשוי להוביל להרשעתו. כך רמז השופט בארי בהחלטה שנתן בשבוע שעבר.
"המסגרת המשפטית של העבירה העלבת עובד ציבור נידונה בבית המשפט העליון בהרכב מורחב של 9 שופטים... כל השופטים היו תמימי דעים כי במסגרת הליך פלילי לא ניתן לאפשר הוכחת טענה של 'אמת דיברתי'. מקומה של טענה זו היא במשפט אזרחי בגין תביעה המוגשת על הוצאת דיבה. הדברים כמובן ידועים, אולם מאחר שהנאשם אינו מיוצג, מצאתי לנכון לחזור ולהבהיר אותם".
האם מדובר בחבל הצלה שהשופט שולח לרותם, בבחינת הודעה שכדאי לו לחפש קו הגנה אחר - או שמדובר בהודעה לפיה המשך קו הגנה זה הוא חבל תלייה?
בהלכת אונגרפלד, אליה מפנה ככל הנראה השופט בארי, אכן נקבע כי עבירת העלבת עובד ציבור אינה מאפשרת הגנה לדובר-המעליב גם כשנוסח הדברים העולבים מדויק לחלוטין. באותו מקרה היה מדובר ביוסף אונגרפלד, שתלה שלט מול תחנת משטרה בחדרה, עליו נכתב "צריך לפטר את א' א' [שוטר בתחנה- מ.ל., ג.מ.] בגלל שיתוף-פעולה עם עבריינים כלפי אלה שהתלוננו נגדם. משטרה לא צריכה תפוחים רקובים". כשהועמד לדין, טען אונגרפלד כי תוכן השלו - אמת.
"דברי העלבה קיצוניים כלפי עובד ציבור, העלולים לפגוע פגיעה ממשית ביכולת תפקודו ולהשפיע על השירות הציבורי בכללו, נכנסים בגדר האיסור, בין אם יש בביקורת המוטחת אמת, ובין אם לאו", פסקה אז השופטת בדימוס איילה פרוקצ'יה. "שאלת האמת והשקר בטענות המושמעות", פסקה השופטת, "אינה אמורה להתברר בגדרה של האמירה העולבת, אלא במסגרת תלונה כדין לרשות המוסמכת, שבידי כל אדם להגישה בהתקיים עילה לכך".
קריאה של דברי השופט בארי יכולה, אם כן, להתפרש כאיתות לרפי רותם - שנה את קו הגנתך, אחרת לא תהיה לי כל ברירה אלא להרשיע אותך. זאת, על אף חוסר הנוחות נוכח הנימוק של השופטת פרוקצ'יה לפיה על "האמירה העולבת" להתברר במסגרת תלונה לרשות המוסמכת, והיות הנימוק הזה - במקרה רותם לפחות - מנותק לחלוטין מן המציאות.
רותם, ניתן להעריך, לא ישנה מטענותיו במישור העובדתי. האיש עיקש, ועל כך יעידו שנות המאבק הארוכות שהוא מנהל. אז מה יכול לעשות רותם? לטעון טענת "הגנה מן הצדק".
רפי רותם אינו מושלם. המילים שבהן הוא מודה שהשתמש כלפי עובדי ציבור הן בוטות וקשות. ככל הנראה, הן גם עומדות בהגדרות העבירה של העלבת עובד ציבור. אך יש יותר מחשש שהייתה בקרב רשויות האכיפה מוטיבציה מיוחדת לבלום את פיו של רותם, ולא רק בגלל האמירות הבוטות שהשמיע.
טענת "הגנה מן הצדק" באישום פלילי מתקבלת אך ורק במקרים נדירים. מתי לדוגמה? בפרשת ארנסט יפת קבע בית המשפט העליון כי יש להעניק את ההגנה כשיש בניהול המשפט "משום פגיעה בחוש הצדק וההגינות".
המבחן הקובע, פסק בית המשפט, הוא מבחן "ההתנהגות הבלתי נסבלת של הרשות". מדובר ב"התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם. המדובר במקרים שבהם המצפון מזדעזע, ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו, ואין הדעת יכולה לסובלו".
פרשת "קבוצת ה-15", והחשדות החמורים שלא נחקרו כראוי במסגרתה, אכן יכולים לגרום לשמיטת לסתות, במיוחד בכל הנוגע לכישלון המערכות בחקירה - שעולה גם מדברי עדי התביעה נגד רותם בבית המשפט.
האם זה מספיק כדי לעמוד במבחן "ההתנהגות הבלתי נסבלת של הרשות"? האם הסיפור של רותם מספיק כדי לזעזע את השופט ולשמוט את לסתו? זו השאלה שצריך רפי רותם להציף בבית המשפט.