וויין רוני נפצע / צלם: רויטרס
יורגן קלופ, מאמן ליברפול, התראיין ל-BBC לפני הניצחון בשבת על לסטר (0-1). הוא דיבר על הסיכויים של אנגליה ביורו 2016: "כולם מצפים שרוי (הודג'סון) יוביל את הבחורים לתואר, יש לנבחרת שחקנים באמת טובים. אבל לא הייתה להם הפסקה כבר שנה, שהייתה לכל שאר הנבחרות". אבל לא רק לנבחרת אנגליה דואג המנג'ר הגרמני: "יש סיבות מדוע מועדונים אנגלים לא ממש מצליחים באירופה בשנים האחרונות. יש לכם יותר מדי מפעלים, יש לכם יותר מדי משחקים, בלי פגרה".
כשקלופ מדבר על פגרה, הוא מדבר על הבונדסליגה הגרמנית, אותה הוא מכיר היטב. שישה שבועות ללא משחקים רשמיים, חופשת חג מולד לשחקנים ואז מחנה הכנה כמו לפני פתיחת העונה בקיץ. בספרד (שבועיים) ואיטליה (שבועיים וחצי) הפגרה קצרה ורק נותנת מנוחה סביב תקופת החגים הנוצרית. האם לפגרה יש באמת יתרונות? ואם כן, מהם?
עניין אחד קשור לפציעות כתוצאה מעומס. קשה להשוות באמת בין עומסים כי מספר המשחקים בכל מדינה שונה, בתלוי במספר המפעלים והמבנה שלהם. יתרה מכך, אופי הכדורגל השונה בכל מדינה מטיל כמובן עומס שונה על השחקנים. מקובל לחשוב שהעומס הגדול ביותר הוא בליגה האנגלית בשל הכדורגל המהיר והפיזי, ללא פגרה ועם שני מפעלי גביע; אחריו הכדורגל הספרדי שמצריך זריזות ושמספר המשחקים בו גדול אף הוא; ואחריהם הכדורגל האיטלקי והגרמני (בראשון יותר משחקים ופגרה קצרה, בשני כדורגל יותר אינטנסיבי).
הכדורגל האנגלי שבר שנתיים רצופות שיא: הליגה "איבדה" לפציעות בעונה שעברה 198.7 מיליון ליש"ט - כלומר שכר לשחקנים בתקופות שלא שיחקו בגין פציעות. בעונה שלפני כן - 194.4 מיליון ליש"ט. בממוצע יש לקבוצה 26.1 פציעות בעונה האחרונה, אחרי 27 בעונה שלפני. מנצ'סטר יונייטד סבלה בעונה האחרונה מ-39 פציעות של שחקנים ו-1,348 ימי פציעה מצטברים, למרות 44 משחקים בלבד; לצ'לסי האלופה היו 16 פציעות בלבד (54 משחקים). ארסנל סבלה לפני שתי עונות 1,716 ימי היעדרות כתוצאה מפציעות מ-56 משחקים. הקורלציה שאינה ניתנת לערעור: עם עליית מספרי הפציעות - יורדים שיעורי ההצלחה של הקבוצה.
בספרד המצב אכן טוב יותר. בעונה שעברה סבלה למשל ברצלונה רק מ-10 פציעות, שהובילו ל-24 היעדרויות ממשחקים (ב-60 משחקים), ריאל מ-16 פציעות ו-81 היעדרויות (ב-59 משחקים). אבל ההלם האמיתי מגיע כשמסתכלים על גרמניה, בה המצב אמור להיות הטוב ביותר, לפי תיאורית העומס: במציאות, המצב בקבוצות הצ'מפיונס של גרמניה הוא הגרוע ביותר - בעונה שעברה רק ארבעה שחקנים מבאיירן וארבעה מדורטמונד לא נפצעו כלל בכל הסגל. דורטמונד סבלה מ-175 ימי היעדרויות ממשחקים, באיירן מ-220 ושאלקה מ-231, כמעט פי 10 מבארסה, וזאת ב-43 משחקים בלבד. גם כרגע באיירן סובלת שוב ממכת פציעות, ותשעה שחקני סגל נעדרים.
עבודת דוקטורט גרמנית מ-2012 חשפה שקיצור הפגרה ב-2010 לא שינה את כמות הפציעות כלל. מכאן, שהעומס הוא פקטור משני בכמות הפציעות ואורכן. יכול להיות שפגרה של שבועיים עדיפה על פגרה ארוכה, יכול להיות שהשיפוט בגרמניה אינו מחמיר דיו, יכול להיות ששיטות אימון שונות מביאות להצלחה בספרד. אבל הפגרה עצמה היא לא פיתרון לבעיית הפציעות.
***
הפגרה היא זמן טוב לראות מה קורה אחריה בליגות האירופיות. האמת? משעמם. בדרך כלל, בארבע הליגות הבכירות (אנגליה, ספרד, גרמניה, איטליה) - הקבוצות שניצבות בראש הטבלה בחג המולד, הן גם אלו שחוגגות אליפות בתום העונה. בחמש השנים האחרונות, רק בחמישה מקרים בארבע הליגות הבכירות (כלומר, רק ברבע מהמקרים), התחלפה ההובלה בסיום העונה. מנצ'סטר סיטי התגברה על פיגור נקודה מארסנל (2013/14), יובנטוס התגברה על יחס שערים עדיף של מילאן (2011/12), אתלטיקו מדריד כנ"ל מול ברצלונה (2013/14), ובעונה האחרונה הפכה בארסה פיגור נקודה בחג המולד לאליפות. רק במקרה בודד התהפך יתרון של יותר מנקודה: כאשר דורטמונד ניצלה שאננות של באיירן ב-2012 ובסיבוב מטורף הפכה פיגור שלוש נקודות לאליפות משכנעת.
הפערים בדרך כלל רק מעמיקים. בבונדסליגה הפער בין המובילה לסגניתה בתחילת הפגרה הוא שמונה נקודות בממוצע בחמש השנים האחרונות. בסוף העונה הוא 14. ו-24 נקודות על המקום הרביעי, האחרון שמוביל לליגת האלופות.
בספרד היה תמיד צמד מוביל, מה שמוביל להפרש ממוצע בראש הטבלה של שלוש נקודות בלבד בחג המולד. בסוף העונה אלו כבר שבע נקודות בממוצע, וההפרש מהמקום הרביעי 29 נקודות בממוצע.
באיטליה הפער הממוצע בסוף העונה הוא 11 נקודות מהמקום השני ו-23 מהמקום הרביעי. והוא במגמת גדילה: מארבע ל-17 נקודות בארבע האליפויות של יובנטוס. בפגרה ההפרש הממוצע הוא עדיין שלוש נקודות, אבל המתח לא באמת קיים. וגם באנגליה הליגה כבר לא כל-כך מותחת: ההפרש הממוצע בין האלופה לסגניתה הוא שש נקודות, ו-14 נקודות מהמקום הרביעי. רק בחג המולד עדיין נדמה שדברים לא ברורים, עם הפרש ממוצע של 2.5 נקודות - אבל כאמור, מהפכים הם בכל זאת נדירים.
מה שמעניין את קלופ הוא דבר אחר: הפגרה היא אתחול של הליגה. היא הייתה נותנת לו הזדמנות לבצע הכנה זריזה לעונה ולעצב את ליברפול בדמותו. כי בבונדסליגה קורים דברים אחרי הפגרה: בממוצע רק קבוצה אחת מהשלוש מתחת לקו האדום בפגרה יורדת ליגה בסופה. לפחות מקום אחד שמוביל להעפלה לליגה האירופית מתחלף, וכנ"ל במקומות שמובילים לליגת האלופות. זה דבר שמאמן כמו קלופ אוהב, ויודע לנצל.