ספ בלאטר, מישל פלאטיני / צילום: רויטרס
התבשיל העכור פיפ"א ואופ"א (בלאטר ופלאטיני יסדרו)
בפרק השביעי של העונה הרביעית של הסופרנוס, טוני סופרנו מוצא עוד דרך להגדיל את ההכנסות שלו: קניית מבנים מטים לנפול בשכונת עוני בניו ג'רזי באמצעות עמותה, כדי לקבל מענקים מאגף השיכון והפיתוח העירוני בממשלה הפדרלית. לצורך התרמית הוא מגייס פוליטיקאי מקומי מושחת ואדם שעומד בראש עמותה מתאימה ומוכן להונות את הממשלה. השניים, מתברר, מכירים זה את זה מתקופת הקולג', שבה הם לחמו יחד נגד הגזענות והשחיתות. באחת הסצנות, הפוליטיקאי מזכיר לראש העמותה שפעם המטרה שלהם הייתה להוביל מהפכה. "מהפכה", אומר בבוז ראש העמותה, "המהפכה נמכרה".
מישל פלאטיני מעולם לא היה המהפכן שהתיימר להיות. אבל לנשיא אופ"א היוצא, שלפני עשרה ימים הורחק מכל פעילות בכדורגל לשמונה שנים בגלל קבלת תשלום חשוד של שני מיליון דולר, בכל זאת היו אספירציות לשנות דברים בעולם הכדורגל בתחילת דרכו כעסקן - בניגוד לספ בלאטר, נשיא פיפ"א היוצא שהורחק באותה הזדמנות לאותו פרק זמן (על מתן התשלום), וצפוי לעמוד למשפט פלילי על חלקו בפרשות השחיתות בפיפ"א. ולכן הנפילה של פלאטיני, יותר מגל החקירות נגד ראשי פיפ"א שהתפוצץ השנה, היא האירוע החשוב בכדורגל ב-2015.
האספירציה הכי חשובה של פלאטיני, שנבחר לנשיא אופ"א ב-2007, הייתה לתקן את הג'ונגל הניאו-ליברלי שנקרא הכדורגל האירופי באמצעות כפיית איזון תפעולי על הקבוצות - תכנית שקיבלה את השם פייננשל פייר-פליי (FPP). ה-FPP הצליח לבלום השתוללות כלכלית של קבוצות כמו צ'לסי, מנצ'סטר סיטי, פאריז סן ז'רמן, ובשלב מסוים פלאטיני דיבר אפילו על תקרת שכר, עוד מנגנון שנועד לעודד שוויון, מה שאפשר לבלוע את הרפורמות הפופוליסטיות (הרחבת היורו מ-16 ל-24 נבחרות ועוד) שקידם במקביל.
אלא שההתנהלות של פלאטיני האפילה על הרפורמות. מההצבעה בעד המכרז המושחת של קטאר לאירוח מונדיאל 2022; דרך מעורבותו בעסקאות בין נשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי למשפחת המלוכה הקטארית; העובדה שבנו מועסק על ידי אותה משפחת מלוכה; התשלום המפוקפק על עבודתו כיועץ לנשיא פיפ"א בין 1998-2002, ששולם רק ב-2011; ועד ריקון ה-FPP מתוכן על ידי הסרת הבקרה הפיננסית על הקבוצות - עם הזמן נהיה ברור שהאיש התאים את עצמו לנורמות ההתנהגות של עסקני הכדורגל הבכירים בעולם. ושהמהפכה, כמו שאמרו בסופרנוס, נמכרה.
החיים בהיי (פרשיות הסמים באתלטיקה)
בתחילת אוגוסט, שלושה שבועות לפני אליפות העולם באתלטיקה, נראה שהענף הגיע לנקודת השפל שלו: הסאנדי טיימס ורשת הטלוויזיה הגרמנית ARD חשפו שהם קיבלו גישה ליותר מ-12,000 בדיקות דם של יותר מ-5,000 אתלטים בין 2001-2012, ושהבדיקות של יותר מ-800 אתלטים, לפי אחד המדענים שניתחו אותם, "רמזו בסבירות גבוהה על שימוש בסמים, או היו לפחות אנורמליות". לפי ה-BBC, שגם הוא קיבל גישה לנתונים, בשליש מהמדליות במקצועות הסיבולת במשחקים האולימפיים ובאליפויות העולם לאורך התקופה (146 מדליות, כולל 55 מזהב) זכו אתלטים עם בדיקות חשודות.
שלושה חודשים אחר כך, לפחות לפי התקשורת העולמית, האפוקליפסה הגיעה. ועדה מיוחדת של WADA (הסוכנות העולמית למניעת סימום בספורט) פרסמה דו"ח של 323 עמודים על מדיניות הסימום השיטתי בספורט הרוסי בשנים האחרונות, שכללה שידול של ספורטאים לשימוש בחומרים אסורים, זיוף בדיקות סמים, מעבדה שהשמידה יותר מ-1,400 בדיקות סמים ש-WADA ביקשה לבחון מחדש, ומעורבות של סוכנים משירות הביטחון הפדרלי. בתגובה החליטה התאחדות האתלטיקה הבינלאומית (IAAF) להשעות את רוסיה מפעילות עד הודעה חדשה.
לפני עשרה ימים התברר שגם הלורד סבסטיאן קו, הנשיא החדש של ה-IAAF ואחד הרצים הגדולים בהיסטוריה, כנראה רחוק מלהיות נקי. זה קרה אחרי שהעיתון הצרפתי לה מונד פרסם אימייל ששלח ב-2013 מקורבו של קו, ניק דייויס הבריטי, לשעבר מנהל התקשורת של ה-IAAF וכיום סגן המזכיר הכללי בהתאחדות, לפאפה דיאק הסנגלי, מנהל שיווק בכיר בהתאחדות ובנו של למין דיאק, נשיא ההתאחדות הקודם. נושא האימייל היה תכנית סודית לטיוח סדרת בדיקות חיוביות של אתלטים רוסים, ואחת ההצעות של דייויס הייתה להשתמש בכוחו הפוליטי של קו, שבין 2007-2015 היה סגנו של דיאק, כדי לעצור את ההתקפות של התקשורת הבריטית על רוסיה.
דייויס התפטר בעקבות חשיפת האימייל; נגד פאפה ולמין דיאק מתנהלת בצרפת חקירה פלילית בחשד לקבלת שוחד של 1.2 מיליון דולר מהתאחדות האתלטיקה הרוסית בשנת 2011, בתמורה להעלמת עין מבדיקות סמים חיוביות של לפחות שישה אתלטים. ערב השנה החדשה, שנה אולימפית, עושה רושם שהענף באמת לא יכול לשקוע יותר נמוך. אבל הניסיון מלמד שבעוד שנה כנראה נגיד בדיוק אותו דבר.
כדורסל הוא משחק לנמוכים (האליפות של הווריורס)
פתיחת העונה המהממת של גולדן סטייט ווריורס, שעומדת כרגע על מאזן 29-2, העלתה השוואות לשיקגו בולס של 1995/6, שסיימה את אותה עונה עם שיא NBA של 72 ניצחונות. את צ'רלס בארקלי, ששיחק נגד שיקגו לפני עשרים שנה, ההשוואות האלו מעצבנות. "הקבוצה ההיא של הבולס הייתה הורגת את גולדן סטייט", הוא אמר. "מי היה שומר על סקוטי פיפן ומייקל ג'ורדן? דניס רודמן היה מוריד כל כך הרבה ריבאונדים נגד הקבוצה הזאת. הם קבוצה מאוד קטנה".
גם אם מבחינת השורה התחתונה בארקלי לא לבד - רוב המומחים הולכים עם שיקגו, בעיקר בגלל מעמדו המיתי של ג'ורדן - ההתנגדות ל-Small ball של גולדן סטייט נשמעת כמעט חוצנית בסוף 2015. הסמול בול, כלומר העדפת חמישיית גארדים ופורוורדים יחסית נמוכים, הוא לא רעיון חדש; דון נלסון, אולי המאמן הכי יצירתי בתולדות המשחק, המציא את השיטה בסוף שנות השמונים בגולדן סטייט, ומייק דאנטוני אימץ אותה בפיניקס סאנס של אמצע שנות האלפיים עם התקפה שקיבלה את השם Seven Seconds Or Less. אבל השנה הסמול בול הפך לצייטגייסט החדש בכדורסל.
נקודת המפנה הגיעה במשחק 4 של גמר הפלייאוף בין הווריורס לקליבלנד. בפיגור 1-2 בסדרה סטיב קר, מאמן הווריורס, החליט לעבור כמעט בלעדית לסמול בול - הסנטרים שלו קיבלו ביחד 17 דקות בשלושת המשחקים הבאים. הווריורס ניצחו בשלושת המשחקים האלה, זכו באליפות, ומאז חמישיית הסמול בול העיקרית שלהם (סטפן קרי, קליי תומפסון, הריסון בארנס, אנדרה איגודלה ודריימונד גרין) עושה שמות בליגה: ב-13 המשחקים הראשונים העונה, למשל, החמישייה הזאת שיחקה 48 דקות במצטבר, וקלעה 60 נקודות יותר מכל ההרכבים ששיחקו מולה, מה שנתן לה את הכינוי The Small Ball Death Squad.
כתוצאה מהדומיננטיות של הווריורס, רוב הקבוצות ב-NBA מתנסות העונה עם הרכבים נמוכים. "זו ליגה של חקיינים", אמר רנדי וויטמן, מאמן וושינגטון וויזארדס. "ההצלחה של גולדן סטייט הניעה מאמנים לשחק יותר סמול בול, אולי אפילו יותר משהם רצו". המגמה החדשה משפיעה לא רק על הרמה הטקטית, אלא גם על יסודות המשחק. "אנחנו עדים לשינוי בדרך שבה כדורסל משוחק", אמר אנטוניו דייוויס, ששיחק ב-NBA בעבר וכיום מפרשן ב-ESPN. "ככל שיש לך יותר מיומנויות, בלי קשר לגודל ולתכונות פיזיות, אתה יכול לנצח". שזו, בשורה התחתונה, הבשורה על פי גולדן סטייט.